משנה יומא ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ו · משנה א | >>
שני שעירי יום הכיפורים, מצוותן שיהיו שניהן שווין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד.
ואף על פי שאינן שווין, כשרין.
לקח אחד היום ואחד למחר, כשרין.
מת אחד מהן, אם עד שלא הגריל מת, יקח זוג לשני.
ואם משהגריל מת, יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה, ויאמר: אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו; ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו.
והשני ירעה עד שיסתאב, ויימכר ויפלו דמיו לנדבה, שאין חטאת צבור מתה.
רבי יהודה אומר: תמות.
ועוד אמר רבי יהודהג: נשפך הדם, ימות המשתלח; מת המשתלח, יישפך הדם.
משנה מנוקדת
שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה, וּבְקוֹמָה, וּבְדָמִים, וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד.
- וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין, כְּשֵׁרִין.
- לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר, כְּשֵׁרִין.
- מֵת אֶחָד מֵהֶן,
- אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.
- וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת,
- יָבִיא זוּג אַחֵר,
- וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, וְיֹאמַר:
- אִם שֶׁל שֵׁם מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל "לַשֵּׁם" יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו;
- וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל "לַעֲזָאזֵל" יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו.
- וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה;
- שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּמוּת.
- וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
- מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, יִשָּׁפֵך הַדָּם.
נוסח הרמב"ם
שני שעירי יום הכיפורים -
- מצותן, עד שיהו שוין -
- במראה, ובקומה, ובדמים.
- ולקיחתן - כאחת.
- אף על פי שאינן שוין - כשרים.
- במראה, ובקומה, ובדמים.
- לקח -
- אחד מהן היום, ואחד למחר - כשרים.
- מת אחד מהן -
- אם עד שלא הגריל - מת,
- יקח זוג לשני.
- ואם משהגריל - מת,
- יביא שנים,
- ויגריל עליהם - כתחילה,
- ויאמר:
- "אם של שם - מת,
- זה שעלה עליו הגורל לשם - יתקיים תחתיו.
- ואם של עזאזל - מת,
- זה שעלה עליו הגורל לעזאזל - יתקיים תחתיו".
- "אם של שם - מת,
- והשני - ירעה עד שיסתאב,
- ויימכר - ויפלו דמיו לנדבה,
- שאין חטאת הציבור - מתה.
- רבי יהודה אומר: תמות.
- ועוד אמר רבי יהודה:
- נשפך הדם - ימות המשתלח.
- מת המשתלח - ישפך הדם.
- אם עד שלא הגריל - מת,
פירוש הרמב"ם
החזיר מילת "שני" בשעירי יום הכפורים שלשה פעמים, והוא אמרו "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים"(ויקרא טז, ה), ואמר "ולקח את שני השעירים"(ויקרא טז, ז), ואמר "ונתן על שני השעירים גורלות"(ויקרא טז, ח), ובאה הקבלה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים.
ואמרו מצוה ולא אמרו חובה, לפי שאמר אחר כך "השעיר" ולא אמר "האחד", יראה שרוצה בו שעיר מכל מקום.
ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת, ואם של עזאזל מת - אינו רוצה שיאמר השני מאמרים להוציא את הספק, כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי, כי אינו ספק אצלו כיון שאחר הגורל מת אחד מהם. אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת, או איך יאמר אם של עזאזל מת.
ואמרו והשני ירעה עד שיסתאב - רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף, כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחין.
ועניין מתה - שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות.
וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת ציבור, אמר השם יתברך "ומאת עדת בני ישראל, יקח שני שעירי עזים לחטאת"(ויקרא טז, ה).
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שני שעירי - במראה. שניהם לבנים או שניהם שחורים. ובקומה ובדמים א. דתלתא קראי כתיבי. (ויקרא יו) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים. ולקח את שני השעירים. ונתן אהרן על שני השעירים. וכיון דשעירים תרי משמע מה ת"ל שני שני שני תלתא זימני, אלא שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים:
ויאמר אם של שם מת כו' - הכי מפרשה, אם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת יאמר זה [שעלה] עליו וכו':
והשני - אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן שנים לשם, אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד מזוג שני, ובאחד מהן יתכפרו, והשני ירעה. וכן אם של שם מת והרי יש כאן שנים לעזאזל, האחד ישתלח והשני ירעה. ושני שבזוג שני הוא שירעה עד שיפול בו מום, ושני שבזוג ראשון הוא שיקרב אם הוא של שם, או ישתלח אם הוא של עזאזל, שאין בעלי חיים נדחין ב, ואם אירעה להן שעת פסול עדיין יכולין להתקן כשיזדווג לו אחר:
שאין חטאת צבור מתה - דכי גמירי חטאות מתות, ביחיד גמירי. ושעירי יום הכפורים חטאות ציבור הן דכתיב (ויקרא טז) ומאת עדת בני ישראל יקח. וחטאת מתה הוא שמכניסין אותה לבית אחד ומניחין אותה שם עד שתמות:
ועוד אמר ר"י נשפך הדם - של שעיר של השם, ימות המשתלח, דהא לא אתעבידא מצוה דדם, ובכל העבודות הנעשות בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ חוקה כתיב בהו לעכב, וצריך להביא דם אחר ואי אפשר אלא בהגרלה, וכיון דאית ליה בעלי חיים נדחין ימות המשתלח הראשון:
מת המשתלח - אע"ג דשלוח לא מעכב לדברי הכל, דכי כתיב חוקה לעכב אדברים שהכהן עושה בבגדי לבן לא על דברים הנעשים ביד איש עתי, מכל מקום ילפינן מקרא דכתיב (שם) יעמד חי לפני ה' לכפר עליו, עד אימתי זקוק המשתלח לעמוד חי, עד שעת מתן דמו של חבירו, הא אם מת קודם לכן אין כפרת הדם כלום, לכך צריך תשלומים. ובלא הגרלה א"א וזקוק לשנים וראשון ידחה דהכל מודים בשחוטים שנדחים:
פירוש תוספות יום טוב
במראה בקומה ובדמים ולקיחתם כאחד. פירש הר"ב דג' קראי כתיבי כו' במראה בקומה ובדמים והכי איתא בגמרא דהכא ודספ"ק דשבועות וקשיא לקיחתן כא' מנלן ולפי' התוספת שכתבו דלר"ש מראה וקומה שקולים הם ומחד קרא נפקא, ודמים מחד קרא נפקא, והשלישי מיבעי להיקש לענין כפרה איכא למימר דדמים ולקיחתן כאחד נמי מחד קרא נפקו דכמו שאמרו דמראה וקומה שקולים והיינו טעמא ששניהם דברים שבגופן של השעירים ה"נ דמים ולקיחתן כאחד שקולים ששניהם דברים שחוץ לגופן. ותלמודא דלא נקט אלא תלת לא מפקי הרביעי אלא דנקט קצתם והוא הדין לכולהו. והשתא דאתית להכי איכא למימר לרבי יהודה נמי דפליג אדר"ש ומצריך לתלתייהו להיקש דשוין דס"ל דמראה וקומה שקולים הם ומחד קרא נפקי ואינך תרי חד לדמים וחד ללקיחה. א"נ איפכא דדמים ולקיחה שקולים ומחד קרא נפקי ומראה וקומה בעי תרי קראי ובהכי ניחא טפי דנקטינן מראה וקומה ודמים ולא נקט נמי לקיחתן כאחד משום דלר' יהודא הוי לקיחה בכלל דמים:
ואף ע"פ שאינן שוים כשרים. דכתיב שעיר שעיר ריבה. גמרא. וכתב הרמב"ם דהל"ל האחד ומדנקט שעיר יראה שרוצה בו שעיר מכל מקום:
והשני ירעה. פירש הר"ב שני שבזוג שני וכו' שאין ב"ח נדחים. דיליף ממום עובר דאע"ג דלא חזי השתא כי הדר מיחזי שפיר דמי דכתיב (ויקרא כב כה) כי משחתם בהם מום בם בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו הכא נמי לא שנא. והואיל ולא אדחו מצוה בראשון. ועיין משנה ו' ז' פ"ט דפסחים:
[1]רבי יהודה אומר תמות ועוד אמר ר"י וכו'. דהא דאמר ר"י תמות לאו על אותו שאמר ת"ק ירעה שהוא שני שבשני אלא דפליג על ז"ש שאין חטאת ציבור מתה וקאמר איהו דתמות והדר קאמר ועוד כו' לאשמועינן דבעלי חיים נדחין ס"ל. ותמות דקאמר ברישא לאו אההוא דאמרי רבנן ירעה קאי ובתרתי אתי לאפלוגי. גמרא. ופירש תמות כתב הר"ב [שמכניסין כו'. ולא כתב כן] במשנה ד' פ"ד דנזיר: [ועיין מ"ש ברפ"ד דתמורה]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ולקיחתן כאחד ובדמים מחד קרא נפקי כמו שאמרו. דמראה וקומה שקולים ששניהם בגופן של השעירים. ה"נ דמים ולקיחתן כאחד שקולים ששניהם דברים שחוץ לגופן. תוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) דיליף ממום עובר דאע"ג דלא חזו השתא כי הדר מחזי שפיר דמי דכתיב משחתם בהם מום בם. מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו הכי נמי לא שנא. והואיל ולא אדחו מצוה בראשון:
(ג) (על המשנה) עוד אמר ר' יהודה. דהא דאמר ר' יהודה תמות לאו על אותו שאמר תנא קמא ירעה שהוא שני בשני. אלא דפליג על זה שאמר שאין חטאת צבור מתה וקאמר איהו דתמות והדר קאמר ועוד כו'. לאשמעינן דבעלי חיים נדחין סבירא ליה. ותמות דקאמר ברישא לאו אההיא דאמרי רבנן ירעה קאי ובתרתי אתו לאפלוגי. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שני שעירי יוה"כ: פ"ה דהלכות עבודת יוה"כ סי' י"ד ט"ו:
שיהו שניהם שוין: מדכתיב שְנֵי ובגמ' מסיק דשני כבשים של תמידין אה"נ דלמצוה בעינן שיהו שניהם שוין דהא מדכתיב כבשים משמע שנים ומה ת"ל שנים אלא ללמד שיהיו שניהם שוין אלא מדהדר וכתב את הכבש האחד וגומר ואת הכבש השני וגו' לימד שאע"פ שאין שוין כשרין וקרא דכתיב שנים איצטריך ללמד ששניהם ישחטו כנגד היום וכדתנן ברפ"ד דמסכת תמיד אבל מוספין של שבת שנאמר בהן שני כבשים ודאי צריך שיהו שניהם שוין לעכובא מדלא הדר כתב בהו אחד לרבות אע"פ שאינם שוין:
אע"פ שאינם שוין כשרים לקח א' היום ואחד למחר כשרים: תימה לע"ד דאמאי לא ערבינהו וליתני הכי אע"פ שאינם שוין או אם לקח אחד היום ואחד למחר כשרים ועל הרמב"ם ז"ל קשה יותר אמאי לא ערבינהו בס"פ בתרא דהלכות עבודת יה"כ ואילו גבי שתי צפורים של מצורע אע"ג דבמשנה לא ערבינהו תנא בפ' בתרא דנגעים הוא ז"ל ערבינהו בספי"א דהלכות טומאת צרעת וצ"ע לע"ד:
ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה: כצ"ל:
ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו: כצ"ל הלשון בפי' ר"ע ז"ל: ומה שפי' הוא ז"ל ושני שבזוג שני הוא שירעה עד שיפול בו מום וכו'. אמר המלקט כרב דמתני' דייקא כותיה דקתני אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו דאינו נותן תמורה אלא לזה שמת ואידך כדקאי קאי בקדושתיה ולא אמרינן ידחה ויפסל ויביא זה תחתיו ודלא כר' יוחנן דס"ל שני שבזוג ראשון ירעה ושני שבזוג שני יקרב דס"ל בעלי חיים נדחין וברייתא דייקא כותיה דקתני שני זה ששנינו עליו ירעה אינו יודע אם שני שבזוג ראשון אם שני שבזוג שני כשהוא אומר יעמד חי ולא שכבר עמד ונדחה על ידי מיתת חברו ועכשיו הוא בא לחזור ולעמוד דיעמד חי עמידה אחת ולא שתי עמידות משמע. ביד פט"ו דהלכות מעשה הקרבנות סימן ד':
והשני ירעה: בפ"ק דשבועות דף י"ב ומוכח התם שהם דברי ר"ש ואיתה נמי בפרק ולד חטאות דתמורה דף כ"ב ודף כ"ג:
שאין חטאת צבור מתה: ירושלמי פ"ק דשקלים וס"פ ולד חטאת דתמורה בדף כ"ד ופירש הרמב"ם ז"ל וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת צבור שכן כתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת: ובגמ' דייקי' הא דיחיד כה"ג מתה ולרב דאמר בשני שבזוג שני קתני מתני' דירעה ובראשון שנדחה יתכפר אמאי הא דיחיד תמות אפי' לרבי דפליג בתמורה פ' ולד חטאת גבי מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ואמר רבי מתכפר באחת מהן והשנייה תמות וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים אבל נמצאת קודם כפרה ולאחר הפרשה רועה והא אפי' לרבי לא מתה שהרי לא הופרש לתשלומי אבוד שהרי מתחלה היה קיים ראשון ובשביל משתלח שמת הוצרך להביא שנים וכיון דאין ב"ח נדחין מעיקרא אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב וה"ל כמפריש שתי חטאות לאחריות שאם יאבד אחד מהן יקריב את חברו ומשני רב סבר לה כר' יוסי דאמר דמצוה בראשון ומעיקרא כי אפרשיה להאי שני אדעתא דאבוד אפרשיה ולא גרע ממפריש לאבוד ומתני' רבי היא והכי אמרי' במסכת תמורה דרב כרבי מוקי לה למתני' והא דר' יוסי מפ' בגמ' דר' יוסי דפסח הוא דתניא המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והרי שניהם עומדים איזה מהם שירצה יקריב דברי חכמים ר' יוסי אומר מצוה בראשון ואם היה שני מובחר ממנו יביאנו וכבר הארכנו פה יותר מדאי: ועיין בספר קרבן אהרן פרק שני דפ' אחרי מות:
ר' יהודה אומר תמות: אשני שבזוג ראשון קאי ובתרתי פליג עלייהו דרבנן דקא אמריתו אין חטאת צבור מתה אני אומר תמות ועוד לא בזה שאמרתם עליו ירעה אני אומר ימות אלא הוא יקרב ובו מתכפר ושני שבזוג ראשון ימות:
ועוד א"ר יהודה נשפך הדם ימות המשתלח: דס"ל ב"ח נדחין ובהא פליגי ר' יהודה ורבנן ורב ס"ל כרבנן וכי קאמר מילתיה דשני שבזוג שני הוא שירעה אליבא דרבנן הוא דקאמר ולר' יוחנן קאי בקושיא מאי ועוד דלדידיה הא רבנן נמי אמרי ראשון ידחה וחנן המצרי ס"ל דאפי' דם בכוס ומת המשתלח לא נדחה הדם אלא מביא שעיר אחר ומזווג לו וכשר הדם למתנותיו וזה ישתלח ור"ש ס"ל בברייתא מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה ואיתא בכמה דוכתי חד מינייהו ס"פ בתרא דכריתות:
מת המשתלח: פרק כל הפסולין (זבחים דף ל"ד) ובפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נ"ט):
תפארת ישראל
יכין
במראה: [פארבע]:
ובקומה: בגובה שלהן:
ובדמים: דמי מקחם:
לקח אחד היום ואחד למחר: ר"ל אפי' אחר זמן רב משקנה הראשון:
אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני: ר"ל יקח אחד לזווגו לשני:
ויאמר אם של שם מת: ר"ל אם של שם מת, יאמר זה וכו':
ואם של עזאזל מת: יאמר זה וכו':
זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו: ואע"ג דשלוח לא מעכב עכ"פ צריך לעמוד חי, עד שיזרוק דם של חבירו:
והשני: ר"ל שני שבזוג שני ירעה. אבל שני שבזוג ראשון לא, דאין בע"ח נדחין:
ירעה עד שיסתאב: שיפול בו מום:
וימכר ויפלו דמיו לנדבה: קונין ממנו בהמות לעולות להקריבן כשהמזבח פנוי:
שאין חטאת צבור מתה: אבל חטאת יחיד שכיפרו בעליה באחרת נועל דלת בפניה שתמות ברעב:
ר' יהודה אומר תמות: ר"ל שני שבזוג ראשון. וה"ה כל חטאת צבור שכיפרו צבור באחרת, תמות הראשונה כביחיד:
ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם: וה"ה במת של שם:
ימות המשתלח: דס"ל בע"ח נדחין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי
- ^ בדפוס פראג בא כאן ד"ה שאין חטאת צבור כו' ומביא דברי הרמב"ם בפירושו ובדפוס קראקא הסירו יען כי כבר הביאם הרע"ב.