משנה יומא ג ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה ט | >>

בא לו למזרח העזרה, לצפון כא המזבח, הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו.

ושם שני שעירים, וקלפי היתה שם ובה שני גורלות.

של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב, והיו מזכירין אותו לשבח.

משנה מנוקדת

בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ,

הַסְּגָן מִימִינוֹ, וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ.
וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים,
וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם,
וּבָהּ שְׁנֵי גּוֹרָלוֹת.
שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ,
וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב,
וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח:

נוסח הרמב"ם

בא לו - למזרח העזרה, לצפון המזבח.

הסגן - מימינו,
וראש בית אב - משמאלו.
ושם - שני שעירים.
וקלפי היתה שם -
ובה שני גורלות - של אשכרוע היו.
ועשאן בן גמלא - של זהב,
ומזכירין אותו - לשבח.

פירוש הרמב"ם

קלפי - הוא כלי עץ חלול.

אשכרוע - קורין אותו בערבי "בקס", והוא בלשון עברי ברוש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בא לו למזרח העזרה - שלא היו מכניסים השעירים בין האולם ולמזבח כשרוצה לתת עליהם גורלות אלא בעזרה היו עד שעת שחיטה:

וקלפי - כלי עץ חלול:

של אשכרוע - בוס"א בלע"ז. מין עץ וחשוב הוא:

בן גמלא - יהושע בן גמלא כשנתמנה להיות כהן גדול עשאן של זהב:

פירוש תוספות יום טוב

לצפון המזבח. מקשינן בגמרא מדקאמר לצפון המזבח דמשמע שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון מכלל דמזבח לאו בצפון קאי. מני ראב"י היא דס"ל הכי. והא מתניתין דלעיל דתנן בין האולם ולמזבח מדמכשר בין האולם ולמזבח שמע מינה דס"ל דמקצת מזבח בצפון קאי וראב"ש היא. ומשנינן תני כבין האולם ולמזבח. כלומר סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של המזבח ולא כנגד מערב המזבח ולבין האולם דלאו בצפון הוא. ולפי לשון הר"ב דלעיל שכתב כל צפון העזרה היה כשר כו' היינו כרבי דף ל"ו דסבירא ליה דאף הצפון שבמזרח העזרה כשר דאילו ר' אליעזר בר"ש לא מכשיר אלא כנגד המזבח לצפון ובמערב עד האולם. והר"ב נמשך בפירושו אחר פסק הרמב"ם בפרק ה' מהלכות בית הבחירה שהכשיר כל צפון העזרה מכותל האולם עד כותל מזרחי של העזרה כו'. אבל צריך עיון בדבריו שם שהוא מונה והולך מכותל צפונית של עזרה עד כותל המזבח רוחב ששים ומחצה. [ובפירושו ריש פרק ה' דזבחים כתב שכך מוכח בתוספתא וראיתיה שם רפ"ו ונדפסה בטעות] וברפ"ה דמדות תנן שרוחב העזרה קל"ה נמצא שמחציתו ס"ז ומחצה. וא"כ הוה ליה להוסיף בצפון העזרה הכשירה לשחיטת קדשי קדשים עד ס"ז ומחצה. ועוד קשה דבפרק ד' מהלכות עבודת יו"כ העתיק המשנה דלעיל כלשונה בין האולם ולמזבח. שמעת מיניה דס"ל דכל היכא דיש צד צפון אפילו כנגד המזבח כשר. ואילו הכא אינו מכשיר אלא מה שבין המזבח ולצפון וכנגדו למערב ולמזרח. איברא דבעל כ"מ בפרק ג' מהלכות עבודת יו"כ אדכתב הרמב"ם היכן מגריל במזרח העזרה בצפון המזבח, ביאר שדעת הרמב"ם לפסוק כראב"י דמזבח לאו בצפון קאי. כדאמר הכא בגמרא. והוקשה לו הלשון דבפ"ד בין האולם ולמזבח וכתב שנראה שצריך להגיה כבין האולם ולמזבח עכ"ד. ואם תיקן והגיה לחבר פרקיו שבהלכות עבודת יו"כ עדיין לא נתקן מ"ש בפרק ה' מהלכות בית הבחירה כמ"ש. דבהדיא מוכח דס"ל דמזבח בצפון נמי קאי. ולכן נ"ל ליישב דברי הרמב"ם דס"ל דלא כראב"י. וטעמו דאזיל בתר סתמא דסוף מדות דלפום ההוא חושבנא מזבח בצפון נמי קאי כמ"ש שם בס"ד. ולפיכך פוסק כאותו סתם. (ובפ"ק דמכלתין דף י"ו עיין בפירש"י בגירסא ש"מ דלאותה גירסא משנה דמדות לאו ראב"י היא) ואיזהו צפונו ג' מחלוקת בברייתא מקירו של מזבח צפוני ועד כותל העזרה. וכנגד כל המזבח דברי רבי יוסי בר"י. ר"א בר"ש מוסיף אף בין האולם ולמזבח. רבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי כהנים ורגלי ישראל. אבל מן החליפים כו'. ולכולהו הני תנאי מזבח בצפון נמי קאי. וס"ל להרמב"ם דרבי דמוסיף לא הוסיף בכולי צפון אלא כל שכנגד בין המזבח ולכותל וטעמא משום דס"ל כרבי יוסי בר יהודה בחדא ופליג עליה בחדא. דר"י בר"י סובר דדוקא כנגד כל המזבח. וטעמו דבעינן על ירך המזבח צפונה. בהא דס"ל על ירך כלומר מקיר המזבח כו' מודה ליה רבי ופליג עליה דס"ל דכל שכנגד הירך למערב ולמזרח נמי בכלל צפון. וניחא ליה להרמב"ם להשוותן בכל מה שנוכל ודוקא ר"א בר"ש דנקט בלישניה אף בין האולם ולמזבח לדידיה ודאי צ"ל דס"ל אף כנגד המזבח במערב כל שהוא בצפון הכל כשר. אבל רבי נוכל לומר דמודה לר"י בחדא כדאמרן והיינו נמי טעמא דבעינן בגמרא למוקים מתני' דבין האולם ולמזבח כר"א בר"ש משום דאיהו נקט הך לישנא אבל רבי אע"ג דמרחיב הצפון למערב ולמזרח. מ"מ אפשר דס"ל דוקא בכנגד מה שבין כותל מזבח לכותל צפונית העזרה. אלא דבעי תלמודא אפילו תימא רבי כו'. וסובר הרמב"ם דדחויא הוא ולפי האמת לרבי אינו כשר אלא כנגד מה שבין הקיר וכו' ומשום דהלכה כרבי מחבירו פסק כמותו והשוהו לר"י בר יהודה מה שיוכל. ובירושלמי לגרסא אחת איזהו צפונו של מזבח שהוא כשר לשחיטת ק"ק מקירו של מזבח הצפוני עד כותל העזרה המזרחי. ע"כ. וכל שכן עד כותל האולם ומאן שמעת ליה דמכשיר עד כותל מזרחי רבי ואפ"ה לא קאמר אלא מקירו של מזבח אלא כדכתיבנא. וא"ל דלירושלמי כוליה מזבח בדרום קאי דא"כ לימא כל צפון העזרה וק"ל. והשתא מ"ש בפ"ג מה' עבודת יו"כ בצפון המזבח ניחא דהא אמרן דלדידיה אינו כשר אלא מקיר וכו' והלכך דוקא בצפון המזבח משוך וכו' ולאו מטעמא דסבר ליה כראב"י דאין מזבח בצפון אלא כרבי וכדאמרן. וז"ש בפ"ד בין האולם ולמזבח אם נפשך להגיה יש לך על מי לסמוך [על] בעל כ"מ ז"ל. ומיהו לאו מטעמיה אלא כרבי וכדאמרן. א"נ אין להגיה וי"ל דסמך על פירושו ובאורו דבמקומו פרק ה' מה' בית הבחירה דשם ביאר איזהו מקומן של עבודות הצפונית [ונמצא לו כך בפ"ג מה' הקרבנות שהעתיק ל' המשנה ותיכף לסמיכה כו' אע"ג דבגמרא אמרי' דה"ק שתכף כו'] כ"ז לדברי הרמב"ם כפענ"ד ומקצת כתבתי ג"כ בזה בספר צ"ה סי' מ"ג. [ועיין מ"ש בס"ד ספ"ב דתמיד] אבל ללשון הר"ב שכתב לעיל כל צפון העזרה היה כשר נראה ודאי דס"ל כשנויא דגמ'. דמתני' דבין האולם כרבי. והשתא רבי ס"ל דכל צפון אפילו שכנגד מזבח עצמו בין למערב בין למזרח כשר. ומדלא כתב במשנתינו זאת דקדוק דלצפון דבגמרא. נראה דסבירא ליה דאין הלכה כראב"י בזה. אלא דמזבח בצפון נמי קאי. וכמשנה דלעיל כרבי. ומטעם שכתבתי להרמב"ם דמתני' דסוף מדות נמי מוכחת דסברה דמזבח בצפון נמי קאי:

אשכרוע. כתב הרמב"ם והוא בל' עברי ברוש. אבל בתרגום יונתן בפסוק ברוש תדהר ותאשור בירוון מורנין ואשכרועין ישעיה מ"א וס'. [וכך העתיק הרמב"ם בעצמו רפ"ב דנגעים. וכן כתב שם הר"ב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על המשנה) לצפון מקשינן בגמרא מקדאמר לצפון. כו' דמשמע שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב"י היא דס"ל הכי. ו 'הא מתניתין דלעיל דתנן בין האולם ולמזבח מדמכשר בין האולם ולמזבח ש"מ דס"ל דמקצת מזבח בצפון קאי וראב"ש הוא. ומשנינן תני כבין האולם ולמזבח כלומר סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של המזבח ולא כנגד המזבח ולבין האולם דלאו בצפון הוא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

למזרח העזרה:    חוזר לאחוריו לצד מזרח.

הַסֶגֶן:    כנלע"ד לנקד וכן [נקד] ג"כ הר"מ הנז' ז"ל וכדלקמן רפ"ד:

הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו:    הא דקתני מימינו לא שילך אצלו ממש דהא אמר רב יהודה המהלך לימין רבו ה"ז בור ולא אחורי רבו ממש דהא תניא אחורי רבו ה"ז מגסי הרוח אלא דמיצדד אצדודי שיתכסה בו מקצת רבו. ירוש' חמשה דברים היה הַסֶּגֶן משמש הַסֶּגֶן אומר לו אישי כ"ג הגבה ימינך. הַסֶגֶן מימינו וראש בית אב משמאלו. הניף הַסֶּגֶן בסודרין. אחז הַסֶּגֶן בימינו והעלהו. לא היה כ"ג מתמנה להיות כ"ג עד שהוא נעשה סֶגֶן ע"כ:

ובה שני גורלות:    בברייתא תניא ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורלות של כל דבר והא קמ"ל לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב יכול אף זה כן ת"ל גורל גורל ריבה ריבה של זית ריבה של אגוז ריבה של אשכרוע ובלבד שיהיו שוין שלא יעשה א' של זהב וא' כל כסף אחד קטון ואחד גדול: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל של אשכרוע היו נ"ל שהקלפי והגורלות כולם היו של אשכרוע ע"כ. וביד פ"ה דהלכות ביאת מקדש סימן י"ד וברפ"ג דהלכות עבודת יום הכפורים וסימן ב' ג':

תפארת ישראל

יכין

בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח:    דמפני שהיה עוד זמן רב קודם שחיטת השעיר וודויו עליו, להכי לא הכניסו השעירים ג"כ כפר בין האולם למזבח, מחשש גללים:

הסגן מימינו וראש בית אב:    של אותו יום. שכל בית אב הי' להם ראש:

משמאלו:    כאן היה צריך ללכת הסגן מימינו, מפני שצריך שיאמר לכוה"ג כשיעלה השם בימינו, הגבה ימינך. ובית אב צריך מה"ט להיות משמאלו, לומר לו כשיעלה השם בשמאלו, הגבה שמאלך. [כרפ"ד]. וי"א משום דהולך עכשיו לכפר על הצבור על ידי השעיר, צריך להיות כמשרע"ה שאהרן וחור תמכו ידיו. ולפעד"נ, משום שבא עכשיו למזרח העזרה בין העם, אינו ראוי שילך יחידי ויפנו לו ב' אלו לפניו המקום [אב"י והאי מימינו ומשמאלו אינו בצדו ממש, אלא לאחוריו קצת כיומא ל"ז א']:

ושם שני שעירים וקלפי:    [לאאז קעסטכען]:

ובה שני גורלות:    [לאאזע]:

של אשכרוע:    [בוקסבוימהאלץ]:

ועשאן בן גמלא:    יהושע בן גמלא כוה"ג:

בועז

פירושים נוספים