משנה יבמות טז ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טז · משנה ד | >>

נפל למים, בין שיש להן סוף, בין שאין להן סוף, אשתו אסורה.

אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים.

אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה, וירד מושכו אחריו, ושהו כדי שתצא נפשם, והשיאו נשותיהם.

ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים, ולא עלה בידם אלא רגלויד, אמרו חכמים, מן הארכובה ולמעלה, תינשאטו.

מן הארכובה ולמטה, לא תינשא.

משנה מנוקדת

נָפַל לְמַיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף,

אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לַבּוֹר הַגָּדוֹל,
וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא,
שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בִּמְעָרָה,
וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו,
וְשָׁהוּ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם,
וְהִשִּׂיאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא,
בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם,
וְלֹא עָלָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ.
אָמְרוּ חֲכָמִים:
מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה, תִּנָּשֵׂא;
מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה, לֹא תִּנָּשֵׂא:

נוסח הרמב"ם

כיצד?

נפל למים -
בין שיש להם סוף - בין שאין להם סוף,
הרי אשתו - אסורה.
אמר רבי מאיר:
מעשה באחד - שנפל לבור הגדול,
ועלה - לאחר שלשה ימים.
אמר רבי יוסי:
מעשה בסומא אחד - שירד לטבול במערה,
וירד מושכו - אחריו,
ושהו - כדי שתצא נפשם,
והשיאו - את נשותיהם.
שוב מעשה באסיא,
באחד - ששילשלוהו לים,
ולא עלת בידם - אלא רגלו.
אמרו חכמים:
מן הארכובה ולמעלה - תינשא,
מן הארכובה ולמטה - לא תינשא.

פירוש הרמב"ם

( ראו משנה ג )


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מים שיש להם סוף שנראים כל ארבע רוחות שסביב המים - ומים שאין להם סוף, שאין אדם יכול לראות כל סביביו. ורבי מאיר לא מפליג בין מים שאין להם סוף למים שיש להם סוף. אבל חכמים פליגי בברייתא, יג ואמרי, מים שיש להם סוף אשתו מותרת אם שהה שם שיעור שאי אפשר שיחיה כשיעור זה בתוך המים, ומים שאין להם סוף אשתו אסורה דשמא לאחר שעלה משם יצא והלך לו, כדאמר רבי יוסי במתניתין. והלכה כחכמים:

ועלה לאחר שלשה ימים - דסבירא ליה לר' מאיר אדם חי בתוך המים ימים רבים, ומשום הכי אפילו במים שיש להם סוף דאי נפיק הוה חזי ליה, חייש דילמא נפיק בתר ימים רבים ולא חזו ליה. ורבי יוסי פליג עליה ואמר מעשה בסומא שירד לטבול במערה וכו', ומערה מים שיש להם סוף, ושהו עד שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן:

מן הארכובה ולמטה - הואיל ויכול לחיות, לא תינשא, שמא יצא ולא ראוהו, דמים שאין להם סוף הן:

פירוש תוספות יום טוב

ועלה לאחר שלשה ימים. כתב הר"ב אבל חכמים פליגי בברייתא [* ואמרו לו] לרבי מאיר אין מזכירין מעשה נסים דמדלא ניים תוך שלשה ימים אי אפשר לו לחיות ורבי מאיר אפשר דמסרך באבנים שבמים וניים פורתא. גמרא:

ששלשלוהו לים ולא עלה בידם אלא רגלו וכו'. ופירשו בשם הרשב"א שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו דאל"כ חוששין זה הלך לו ממקום זה ורגל זה מאדם אחר. ולפי מ"ש לעיל דאיירי בשיש להם סימן מובהק ברגלו. לא בעינן קשרוהו ברגלו. וזה נראה דעת הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין שכתב בדין משנתינו והעלו ממנו אבר ודקדק בנ"י מדקאמר אבר אחד ממנו. נראה שניכר להם בודאי שהיה האבר ממנו:

מן הארכובה ולמעלה תנשא לפי שנעשה טריפה בכך ואינו יכול לחיות. וא"ת דאף ע"ג דאינו יכול לחיות. ובהכרח הוא שימות מכל מקום אי אפשר שתנשא אשתו אלא לאחר מיתה. כבר כתב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א שלא התירוה אלא לאחר שנים עשר חדש גם [כן] לפי שידוע שטריפה אינה חיה י"ב חדש וכן אמרו בירושלמי ע"כ. וכתב בכסף משנה יש לגמגם על זה ממ"ש בר"פ אלו טריפות דאדם טריפה חי יותר מי"ב חדש ע"כ. ולא מצאתי כדבריו. גם בספרו בית יוסף לא השיג בזה כלל [*שוב דקדקתי בתוספות דפרק אלו טרפות שם מצאתי דמ"ב ע"ב בד"ה ואמר רב יהודה כו' דמחלקים בשם ר"ת לענין חסרון בגולגולת דמפרש דלא הוי אלא עם הקרום ובהמה מטרפא בנקיבת הקרום לחודיה אבל אדם דאית ליה מזלא בעי חסרון גולגולת עם הקרום ע"כ. אבל זה אינו ענין לטרפה שאינו חי י"ב חדש גם הקשו שם ודחו את פירושו ומחלקים דקרומו של אדם חזק וקשה יותר ולא מצטרף אבל במה שמצטרף שניהם שווין אדם ובהמה ובפרק אחרון דזבחים דף קי"ז [צ"ל קט"ז] שם מצאתי דכתבו התוס' דר"ת רגיל לחלק בין טריפות אדם לטריפו' בהמה ומיירי התם לענין חיות י"ב חדש אבל בר"פ אלו טריפות מייתי ראיה מאיוב אבהמה. אך בפרק הניזקין דף נ"ו ע"ב בענין יתוש שנקר במוח טיטוס כתבו דדרך חוטמו נכנס ועוד דיש חילוק בין טריפת אדם לבהמה כדפרישית פרק קמא דעירובין ע"כ. אבל לא מצאתי שם כלום]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) וא"ל לר"מ אין מזכירין מעשה נסים דמדלא ניים ג' ימים אי אפשר לו לחיות. ור"מ אפשר דמיסרך באבנים שבמים וניים פורתא. גמרא:

(יד) (על המשנה) רגלו. פירוש שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו דאל"כ חוששין זה הלך לו ממקום זה ורגל זה מאדם אחר. הרשב"א. ואי מיירי בשיש להם סימן מובהק ברגלו, לא בעינן קשרוהו ברגלו, ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) תנשא. לפי שנעשה טריפה בכך ואינו יכול לחיות ולא התירוה אלא לאחר י"ב חודש לפי שטריפה אינו חי י"ב חודש. הרמב"ן והרשב"א. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נפל למים וכו':    ביד בהלכות גירושין פי"ג סי' ט"ז:

מעשה באחד שנפל לבור וכו':    גמ' תניא א"ל לר"מ אין מזכירין מעשה ניסים אפי' אינו מת מחמת המים היה לו למות מחמת דבר אחר שאותו הבור היה של שיש ומחליקין ואינו יכול לישון מעומד, ור"מ סבר אפשר להתחזק מעט ע"י שן סלע שמצא בים ולישן:

ושהו כדי שתצא נפשם:    כך היה נ"ל שצ"ל, אמנם כתב ה"ר יהוסף ז"ל נפשו בוי"ו. מצאתי:

בעסיא:    ס"א באסיא באל"ף:

ששלשלוהו:    לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובא ומעלה תנשא, כתוב בנמוקי יוסף הא דאמרי' תנשא משום דכיון ששלשלוהו הם ברגלו הא ודאי רגלו היא אבל אדם שנפל לים והשליכו מצודה והעלו רגל אחת מן הארכובה ולמעלה אין מעידין עליו אא"כ יש להם בו סימן מובהק שאני אומר רגל אחר הוא כדמוכח וכו' ע"ש. וכתב שם מגיד משנה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל שלא התירוה להנשא אלא לאחר י"ב חדש גם לפי שידוע שטריפה אינה חיה י"ב חדש, וכן אמרו בירוש' ר' חגאי בעא קומי ר' יוסא לא מסתברא נותנין לו שהות כדי טרפה א"ל אף אנן סברין כן ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

נפל למים בין שיש להן סוף:    שנראה כל גדותיו סביב כאחת. ובנפל לחור שבגליד שעל הנהר שסתום מכל צד, דינו כיש להן סוף וסגי בשהה שם אצל החור ג' שעות וראה שלא עלה, והוא השיעור כדי שתצא נפשו [ב"ש שם סקצ"ה], ונ"ל דסגי בשנהר סתום עד כדי הלוך ג' שעות, מהחור לכל צד, אף שמשם ולהלן הוא לגמרי פתוח, והוא י' מיל, דהיינו כ' אלף אמה לכל צד, והוא פרסה אשכנזית בקירוב שהיא כ"ד אלף אמה:

ועלה לאחר שלשה ימים:    ס"ל אפילו יש להן סוף אסור:

וירד מושכו אחריו ושהו בכדי שתצא נפשם:    ג' שעות [כבתו של נחוניא חופר שיחין]:

והשיאו נשותיהם:    דס"ל דבמים שיל"ס סגי בהכי, והכי קיי"ל [שם]:

ר אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא:    לאחר י"ב חודש, דמדנטרף אינו חי יב"ח:

מן הארכובה ולמטה לא תנשא:    וכל זה בהיה הרגל קשור כששלשלוהו, אבל בנפל למים, והשליכו מצודה והעלו רגל, אפילו מארכובה ולמעלה, לא מהני, רק ביש בו סי' מובהק [כסימן י"ט]:

בועז

פירושים נוספים