משנה יבמות טז א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טז · משנה א | >>
האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה: מת בעליך, לא תינשא א ולא תתייבם, עד שתדע שמא מעוברת היא צרתהב.
היתה לה חמות, אינה חוששת.
יצתה מלאהג, חוששת.
רבי יהושע אומר: אינה חוששת.
משנה מנוקדת
הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ,
- לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַבֵּם,
- עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעֻבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ.
- הָיְתָה לָהּ חָמוֹת,
- אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
- יָצְתָה מְלֵאָה, חוֹשֶׁשֶׁת.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת:
נוסח הרמב"ם
האישה, שהלך בעלה וצרתה - למדינת הים,
- באו ואמרו לה - מת בעליך,
- לא תינשא, ולא תתייבם -
- עד שתדע - שמא מעוברת היא צרתה.
- הייתה לה חמות - אינה חוששת.
- יצאה מלאה - חוששת.
- רבי יהושע אומר: אינה חוששת.
פירוש הרמב"ם
וכמו כן אינה חולצת לעולם עד שיוודע לה בודאי שצרתה לא ילדה. וטעם זה לפי שהחלוצה פסולה לכהן כמו שנתבאר במה שנקדם בזאת המסכתא [פרק ז הלכה א]. וכשנחלצה ונפסלה לכהונה ואחר כך יוודע לנו שצרתה ילדה, נמצאת שזו החליצה אינה צריכה ולא תפסל לכהונה, ואנחנו נצטרך לפרסם להודיע שזאת החליצה לא היתה צריכה ושהיא מותרת לכהונה, ולכך לא תחלוץ עד שיתבאר הדבר אם היא צריכה חליצה אם לא.
ואמרו אינה חוששת - רוצה לומר אינה חוששת שמא נולד לה יבם.
ורוצה לומר באמרו מליאה - שהיתה מעוברת.
ואין הלכה כרבי יהושע:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
האשה - לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה:
ולא תתיבם - שמא ילדה צרתה. וא"ת תחלוץ ואח"כ תנשא לשוק ממה נפשך. תירצו בגמרא, משום דחלוצה פסולה לכהונה, ואם תחלוץ וימצא אחר כך שילדה צרתה ולד של קיימא וחליצתה אינה כלום, צריכים להכריז עליה שהיא כשרה לכהונה ולא נפסלה מחמת אותה חליצה. ומי שנמצא בשעת חליצתה ולא נמצא בשעה שהכריזו על החליצה דלאו כלום היא ולא נפסלה לכהונה על ידה כשיראה אותה נשואה אחר כך לכהן יאמר שחלוצה מותרת לכהן:
היתה לה חמות - במדינת הים:
אינה חוששת - שמא ניתן לה יבם. אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה, התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להיאך מיבם, אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להיאך אלא א"כ ילדה זכר, איכא למימר שמא הפילה, ואם תמצא לומר לא הפילה שמא נקבה היתה:
יצתה מלאה - מעוברת:
חוששת - שמא ניתן לה יבם. ואין הלכה כר' יהושע דאמר אינה חוששת:
פירוש תוספות יום טוב
לא תנשא. דאף על גב דרוב נשים מתעברות ויולדות ואם כן שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת אשה זו לשוק מ"מ איכא מיעוט דמפילות [ומרע לרובא דמתעברות ממש דמאותו חלק המרובה שמתעברות אתה מסלקו שיש מקצתן מפילות א"נ ה"ק מיעוט מפילות. ובכלל זה מיעוט שאין מתעברות. אלא דגרוע הוא אפילו למיעוט. אבל תרווייהו חשבינן דלהוו מיעוט שלם. כ"כ נ"י]. וחזקה שאסורה לשוק דבחזקת יבום קיימא כיון דאית לה יבם וסמוך מיעוט לחזקה וה'"ל פלגא ופלגא דחזקה לא עדיף כי רובא. וא"צ לומר דאתיא מתניתין כרבי מאיר דחייש אפילו למיעוטא כו' כ"כ נ"י שכן היא מסקנתא דגמרא. וכן נראה דעת הר"ב דאל"כ הוה ליה לפרש דמתניתין כרבי מאיר ודלא קי"ל הכי. דהא במשנה ח' פרק ג' דטהרות פסק דלא כרבי מאיר דחייש למיעוטא. ולדבריהם הא דקאמר בגמרא מחוורתא דמתניתין כר"מ. לא קיימא לבסוף כשמפרש בגמרא סמוך מיעוט לחזקה וכו' אליביה דר"מ. אלא דהשתא איכא נמי לפרושי הכי אליביה דרבנן ואתיא רישא כרבנן:
היא צרתה. ובגמרא מאי היא צרתה דצרתה מיותר הוא ומפרש הא קמ"ל להא צרה הוא דחיישינן. לצרה אחריתא לא חיישינן. פירש"י אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא. ע"כ. ובפ"ג מה' יבום כתב הרמב"ם וז"ל אבל זו הצרה שהיתה עם בעלה כשמת וכו' לא תיחוש לצרתה שבמדינה אחרת הואיל ולא היה בעלה עמה במדינה ע"כ. נראה דהכי מפרש לצרה אחריתי לא חיישינן. אבל נראה דאי משום הכי לא איצטריך מתניתין לאשמעינן דמלתא דפשיטא בטעמיה הוא:
יצתה מלאה חוששת. דכיון שיצתה מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה. דה"ל כמיתה. ואסיקנא בפרק כל הגט [כח.] דלשמא מת לא חיישינן וכיון שנסתלק מיעוט מפילות. וחזקה [דאסורה] לשוק לא נשאר כאן אלא ספק דמחצה זכרים ומחצה נקבות ולפיכך חוששת. נ"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) לא תנשא. דאע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות וא"כ שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת אשה זו לשוק מ"מ איכא מיעוט דמפילות וחזקה שאסורה לשוק דבחזקת יבום קיימא כיון דאית לה יבם וסמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא דחזקה לא עדיף כי רובא וא"צ לומר דאתיא כר"מ דחייש למיעוטא. נ"י. וכ"נ דעת הר"ב:
(ב) (על המשנה) היא צרתה. צרתה מיותר היא. ומפרש בגמרא הא קמ"ל להא צרתה הוא דחיישינן לצרה אחריתא לא חיישינן. פירש"י אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא:
(ג) (על המשנה) מלאה. דכיון שיצאה מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה דהוה ליה כמיתה ואסיקנא בפרק כל הגט דלמא מת לא חיישינן וכיון שנסתלק מעוט מפילות וחזקה דשוקא לא נשאר כאן אלא ספק דמחצה זכרים ומחצה נקבות ולפיכך חוששת. נ"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
האשה שהלך בעלה: תוס' פ' ר"א דמילה (שבת דף קל"ו) ובגמ' פ' החולץ דף ל"ו וביד פ"ג דהל' יבום סי' ט"ז י"ז י"ח ובטור א"ה כולה פרקין בסי' י"ז וסי' קנ"ו וקנ"ז:
לא תנשא ולא תתיבם: בגמ' פריך בשלמא יבומי לא דילמא מיעברא וקא פגעא באשת אח דאורייתא אלא לא תנשא אמאי הלך אחר רוב נשים דמתעברות ויולדות, ומסיק דמתני' ר"מ היא דחייש למיעוטי ורישא הוי חזקה ליבום ורובא מייתי לה להיתר שוק וחזקה לא עדיף כי רובא דנזיל בתריה הלכך לא תתייבם ואייתי מיעוטא דמפילות וסמוך אחזקה וה"ל פלגא ופלגא הלכך נמי לא תנשא כר"מ דחייש למיעוטא, וסיפא דקתני היה לה חמות אינה חוששת חזקה לשוק שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצאת ורובא נמי לשוקא דאי נמי נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים ונפלים נקבות והוו זכרים מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ, אבל בנמוקי יוסף כתוב דמסיק בגמ' דהך מתני' כ"ע מודו בה וכו' ע"ש. והילך לשון הטור שם בסוף סי' קנ"ו האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ואין לה בנים ובאו עדים שמת בעלה לא תתיבם ולא תנשא לעולם עד שתדע אם ילדה צרתה או לא ילדה ולא אמרינן שתחלוץ אחר ט' חדשים למיתת הבעל ותנשא ממה נפשך שאם ילדה צרתה הולד פוטר ואם לא ילדה החליצה פוטרת דשמא ילדה ולד של קיימא והחליצה כמי שאינה ואולי תנשא לכהונה ויאמרו חליצה מותרת לכהן לפיכך אם היא גרושה או חללה תחלוץ אחר ט' חדשים ותנשא אבל לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא אפי' אחר ט' דשמא מעוברת היתה צרתה והפילה וכיון שהיתה צרתה מעוברת לא היתה חליצה זו חליצה ע"כ, פי' ומן הדין מותרת להנשא לכהן אלא שהרואה יטעה לומר דכל חלוצה מותרת לכהן. ועוד ראיתי כתוב שם בנמוקי יוסף אי קשיא לך סיפא דקתני יצאת מלאה חוששת ואמאי הא איכא נמי חזקה שמותרת לשוק כיון שלא היה לה יבם ורובא נמי מתירה לשוק כדאמרן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וי"ל כיון דמלאה היא לית לה היתר לשוק ואדרבא קצת הוחזקה ליבום דלשמא תפיל נמי לא חיישי' דכיון שיצאת מלאה ועבר זמן לדתה כו' ע"כ ועיין עוד שם. והקשו התוס' בשם ה"ר אלחנן ז"ל דת"ק דר' יהושע דאמר יצאת מלאה חוששת וחיישי' למיעוט אע"ג דליכא חזקה בהדיה וברישא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים בעי חזקה בהדי מיעוטא, ותירץ דודאי לא בעי חזקה בהדי מיעוט והא דנקט דבעי' ברישא חזקה בהדי מיעוטא לא בעינן הכי אלא שלא תהא חזקה מסייעת לרוב דאז הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ע"כ:
היתה לה חמות: פ"ג דבכורות דף כ' ועי' במ"ש שם ראש הפרק:
יצאת מלאה חוששת: אע"ג דאיכא חזקה לשוק שהרי בלא יבם יצאת דמסייע חזקה לרובא דנקבות ומפילות מ"מ חוששת דהא איתרע ליה שהרי יצאת מלאה תוס' ז"ל:
ר' יהושע אומר אינה חוששת: ירוש' טעמון דרבנן כי ישבו בודאי ולא בספק יצאת מלאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקבה מדברי תורה להחמיר ור' יהושע ס"ל שהן שני ספקות ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספקות מד"ת להקל ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לא תנשא: לשוק, מדיצא בלא בנים. ואע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות. עכ"פ מדהיתה כשיצא בחזקת איסור לשוק, סמוך מעוט דמפלת לחזקה, ואיתרע לה רובא. ואע"ג דרק ר"מ ס"ל סמוך. על כל פנים הכא דאיכא נמי מיעוטא דמיעוטא שאין מתעברות כלל, ובתרי מיעוטי כ"ע מודו דאמרינן סמוך וכו':
עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה: כשצרתה מעוברת לא מהני חליצה לזו, וגם לא הותרה לשוק עד שתלד צרתה ולד של קיימא. ואת"ל תמתין ט' חדשים ותחלוץ ותנשא לשוק ממ"נ. דאי נתעברה, כבר ילדה, ואי לא הא חלצה. י"ל שמא יודע אחר חליצה שילדה צרתה, וצריכה הכרזה שכשירה לכהונה, ומי שלא שמע ההכרזה ויראה שנשואה לכהן, יאמר שחלוצה כשירה לכהן' מיהו בהיתה בל"ז פסולה לכהן, באמת תוכל לעשות כן [ססקנ"ו] ואף על גב דאיכא ס"ס שמא לא ילדה צרתה ושמא לא תנשא לכהן. ועוד דהו"ל למגזר דאפילו יתברר שחלצה שלא לצורך תאסרה לכהן ואז תו ליכא למיחש למידי אפ"ה כיון דסוף כל סוף יתברר הדבר לא רצו להתירה בחליצה מיד:
היתה לה חמות: ומת בעלה בלי בנים ואחים:
אינה חוששת: לשמא נולד לה יבם, דאיכא ספק ספיקא, ספק הפילה ספק ילדה נקיבה, והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא. דאפילו ר"מ לא חייש לה:
יצתה מלאה: מעוברת:
חוששת: דמדוודאי נתעברה, הו"ל כחזקת חי דלא חיישינן שמא מת [כפ"ג דגיטין מ"ג] ה"נ לא חיישינן שמא הפילה. או י"ל דביצאה מעוברת איתרע חזקתה לשוק, ואדרבה הוחזקה טפי לייבום:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת