משנה יבמות טז דפוסים

משנה אעריכה

האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה: מת בעליך, לא תינשא ולא תתייבם, עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה.

היתה לה חמות, אינה חוששת.

יצתה מלאה, חוששת.

רבי יהושע אומר: אינה חוששת.

משנה בעריכה

שתי יבמות, זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי, זו אסורה מפני בעלה של זו, וזו אסורה מפני בעלה של זו.

לזו עדים ולזו אין עדים, את שיש לה עדים, אסורה.

ואת שאין לה עדים, מותרת.

לזו בנים ולזו אין בנים, את שיש לה בנים, מותרת.

ואת שאין לה בנים, אסורה.

נתייבמו ומתו היבמין, אסורות להינשא.

רבי אלעזר אומר, הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם.

משנה געריכה

אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו.

אין מעידין אלא עד שתצא נפשו, ואפלו ראוהו מגוייד, וצלוב, והחיה אוכלת בו.

אין מעידין אלא עד שלשה ימים.

רבי יהודה בן בבא אומר, לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שווין.

משנה דעריכה

נפל למים, בין שיש להן סוף, בין שאין להן סוף, אשתו אסורה.

אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים.

אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה, וירד מושכו אחריו, ושהו כדי שתצא נפשם, והשיאו נשותיהם.

ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים, ולא עלה בידם אלא רגלו, אמרו חכמים, מן הארכובה ולמעלה, תינשא.

מן הארכובה ולמטה, לא תינשא.

משנה העריכה

אפילו שמע מן הנשים אומרות: מת איש פלוני, דיו.

רבי יהודה אומר: אפילו שמע מן התינוקות אומרים: הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני, בין שהוא מתכוון ובין שאינו מתכוון.

רבי יהודה בן בבא אומר: בישראל, עד שיהא מתכוון.

ובגוי, אם היה מתכוון, אין עדותו עדות.

משנה ועריכה

מעידין לאור הנר ולאור הלבנה.

ומשיאין על פי בת קול.

מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר: איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת, הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו.

ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר: אני איש פלוני בן איש פלוני, נשכני נחש, והרי אני מת, והלכו ולא הכירוהו, והשיאו את אשתו.

משנה זעריכה

אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי, אמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא רבי יהודה בן בבא.

ונומיתי לו, כן הדברים.

אמר לי, אמור להם משמי: אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות; מקובלני מרבן גמליאל הזקן, שמשיאין את האשה על פי עד אחד.

וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל, שמח לדברי, ואמר: מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא.

מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל, שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא רבן גמליאל [הזקן] נשותיהם על פי עד אחד [והוחזקו להיות משיאין על פי עד אחד].

והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי עבד, מפי אשה, מפי שפחה.

רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים: אין משאין את האשה על פי עד אחד.

רבי עקיבא אומר: לא על פי אשה [ולא על פי עבד ולא על פי שפחה] ולא על פי קרובים.

אמרו לו: מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם בדרך, והביאוהו בפונדק, ובחזרתם אמרו לפונדקית: איה חברנו? אמרה להם: מת וקברתיו; והשיאו את אשתו.

אמרו לו: ולא תהא כהנת כפונדקית?

אמר להם: לכשתהא פונדקית נאמנת; הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו.