משנה יבמות טז רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) האישה, שהלך בעלה וצרתה - למדינת הים,

באו ואמרו לה - מת בעליך,
לא תינשא, ולא תתייבם -
עד שתדע - שמא מעוברת היא צרתה.
הייתה לה חמות - אינה חוששת.
יצאה מלאה - חוששת.
רבי יהושע אומר: אינה חוששת.


(ב) שתי יבמות -

זו אומרת - מת בעלי,
וזו אומרת - מת בעלי,
זו אסורה - מפני בעלה של זו,
וזו אסורה - מפני בעלה של זו.
לזו עדים - ולזו אין עדים,
את שיש לה עדים - אסורה,
ואת שאין לה עדים - מותרת.
לזו בנים - ולזו אין בנים,
את שיש לה בנים - מותרת,
ואת שאין לה בנים - אסורה.
נתייבמו, ומתו היבמין - אסורות להינשא.
רבי אלעזר אומר:
הואיל והותרו ליבמין - הותרו לכל אדם.


(ג) אין מעידין - אלא על פרצוף הפנים עם החוטם,

אף על פי - שיש סימנין בגופו, ובכליו.
אין מעידין - אלא עד שלשה ימים.
אפילו ראוהו - מגויד,
וצלוב - על הצלוב,
וחיה - אוכלת בו,
אין מעידים - אלא עד שתצא נפשו.
רבי יהודה בן בבא אומר:
לא כל האדם,
ולא כל המקומות,
ולא כל השעות - שוות.


(ד) כיצד?

נפל למים -
בין שיש להם סוף - בין שאין להם סוף,
הרי אשתו - אסורה.
אמר רבי מאיר:
מעשה באחד - שנפל לבור הגדול,
ועלה - לאחר שלשה ימים.
אמר רבי יוסי:
מעשה בסומא אחד - שירד לטבול במערה,
וירד מושכו - אחריו,
ושהו - כדי שתצא נפשם,
והשיאו - את נשותיהם.
שוב מעשה באסיא,
באחד - ששילשלוהו לים,
ולא עלת בידם - אלא רגלו.
אמרו חכמים:
מן הארכובה ולמעלה - תינשא,
מן הארכובה ולמטה - לא תינשא.


(ה) [ד] *הערה 1: אפילו שמע מן הנשים,

אומרות: "מת איש פלוני" - דיו.
אמר רבי יהודה:
אפילו שמע מן התינוקות,
אומרין: "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור, את איש פלוני",
בין מתכוון - בין שאין מתכוון.
רבי יהודה בן בבא אומר:
בישראל - עד שיהא מתכוון,
ובגוי - אם היה מתכוון, אין עדותו עדות.


(ו) [ה] מעידין - לאור הנר, ולאור הלבנה.

ומשיאין - על בת קול.
מעשה, באחד - שעמד על ראש ההר,
ואמר: "איש פלוני בן איש פלוני, ממקום פלוני - מת",
והלכו - ולא מצאו אדם שם,
והשיאו - את אשתו.
שוב מעשה בצלמין,
באחד שאמר: "אני איש פלוני בן איש פלוני, ממקום פלוני,
נשכני נחש - והרי אני מת",
והלכו - ולא הכירוהו,
והשיאו - את אשתו.


(ז) [ו] אמר רבי עקיבה:

כשירדתי לנהרדעא - לעבר את השנה,
מצאני נחמיה איש בית דלי,
אמר לי: "שמעתי,
שאין משיאין את האישה בארץ ישראל, על פי עד אחד - אלא יהודה בן אוא".
ונמתי לו: "כן הדברים".
אמר לי: "אמור להם משמי,
אתם יודעים, שהמדינה הזאת משובשת בגייסות,
מקובל אני מרבן גמליאל הזקן,
שמשיאין את האישה - על פי עד אחד".
וכשבאתי - והרצתי את הדברים לפני רבן גמליאל,
שמח לדברי ואמר: "מצינו חבר - ליהודה בן אוא".
מתוך הדברים - נזכר רבן גמליאל,
שנהרגו הרוגים - בתל ארזא,
והשיא רבן גמליאל הזקן את נשותיהם - על פי עד אחד,
והוחזקו להיות משיאין -
עד - מפי עד, מפי אישה,
ואישה - מפי אישה, מפי עבד, מפי שפחה.
רבי אליעזר ורבי יהושע אומרין:
אין משיאין את האישה - על פי עד אחד.
רבי עקיבה אומר:
לא על פי אישה - ולא על פי קרובים.
אמרו לו: מעשה בבני לוי,
שהלכו לצוער עיר התמרים,
וחלה אחד מהם - והניחוהו בפונדק,
ובחזירתן, אמרו לפונדקית: "איה חברנו?",
ונמת להם: "מת, וקברתיו",
והשיאו - את אשתו.
אמרו לו: "לא תהא כוהנת - כפונדקית?".
אמר להם: ובשתהא הפונדקית - נאמנת,
והפונדקית הוציאה להם -
מקלו, ותרמילו, ומנעלו, ואפונדתו,
וספר תורה - שהיה בידו.


הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה יבמות טז