משנה חולין יב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק יב · משנה ד | >>
הנוטל אם על הבנים, רבי יהודה אומר, לוקה ואינו משלח. וחכמים אומרים, משלח ואינו לוקה.
זה הכלל, כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה, אין לוקין עליה.
משנה מנוקדת
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לוֹקֶה, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מְשַׁלֵּחַ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה
- שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה,
- אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ:
נוסח הרמב"ם
הנוטל אם על הבנים -
- רבי יהודה אומר: לוקה, ואינו משלח.
- וחכמים אומרין: משלח, ואינו לוקה.
- זה הכלל -
- כל מצוה בלא תעשה, שיש בה קום עשה - אין חייבין עליה.
פירוש הרמב"ם
והמצות האלו שהם לא תעשה שניתק לעשה, כבר ביארנו בתחילת מכות שכל זמן שלא קיים מצות עשה שבה לוקה, לפי שהלכה כרבנן.
אבל מי שלקח האם וקצץ כנפיה עד שאינה יכולה לעוף, ואפילו שילחה, מכין אותו מכת מרדות, ואחר כך מניחה אצלו עד שיגדלו כנפיה, ומשלחה כדי לקיים עשה שבה כמו שביארנו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לוקה ואינו משלח - אף על גב דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו, הכא היינו טעמא, דסבר רבי יהודה שלח מעיקרא משמע ז, והכי קאמר קרא, לא תקח האם אבל מה יש עליך לעשות כשתמצא הקן, שלח תשלח את האם, ואין כאן ניתק לעשה אלא עברת עשה ולא תעשה. ואין הלכה כרבי יהודה:
אין לוקין עליה - אם קיים עשה שבה. אבל אם לא קיים העשה, כגון הלוקח אם מעל הבנים ושחטה או מתה תחת ידו, לוקה:
פירוש תוספות יום טוב
רבי יהודה אומר לוקה כו'. פירש הר"ב דסבר ר"י שלח מעיקרא משמע משכחת לה שאין לפרש מעיקרא משמע. בגזל. שא"א לומר והשיב קודם שגזל דאם לא גזל מה ישיב. גמרא]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) ומשכחת לה שאין לפרש מעיקרא משמע. בגזל, שא"א לומר והשיב קודם שגזל, דאם לא גזל מה ישיב. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הנוטל אם על הבנים וכו': שנויה בפ"ג דמסכת מכות:
ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח: דס"ל לר' יהודה דהכא לא לאו הניתק לעשה הוא אלא לאו שקדמו עשה כדפי' רעז"ל ועבר על עשה קודם ואח"כ עבר על הלאו הלכך לקי אע"ג דשמעי' ליה לר' יהודה בברייתא גבי נותר דלאו שניתק לעשה הוא דאין לוקין עליו. הכא לקי. ומתני' נמי דייקא דקתני ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח ואי ס"ד דר' יהודה ס"ל לאו שניתק לעשה לוקין עליו לוקה ומשלח מיבעי ליה פי' אי ס"ד קסבר ר' יהודה שלח דקרא לאחר לקיחה וטעמא דלוקה משום דס"ל לאו שניתק לעשה לוקין עליו אמאי קתני ואינו משלח הכתוב מחייב לשלחו אפילו לאחר לקיחה והוא פוטרו ודחינן להאי דיוקא דמתני' דדילמא דמתני' ה"ק ואינו משלח כלומר אינו נפטר בשלוח אלא אף לוקה ומ"מ מברייתא דנותר שמעי' שפיר דס"ל דאין לוקין על לאו שניתק לעשה אלא הכא לקי משום שהעשה קודם ללאו כדכתבינן. גרסי' בגמרא במה משלחה רב הונא אמר ברגליה שנאמר משלחי רגל השור והחמור ורב יהודה אמר באגפיה ופי' הרא"ש ז"ל ובמה משלחה אמר רב הונא ברגל פי' כדי שתוכל לילך ברגל ויכול לחתוך כנפיה שלא תוכל לפרוח וישלחנה ותלך ברגליה שתים ושלש פסיעות ואח"כ יקחנה ורב יהודה אמר באגפיה צריך לשלחה בענין שתוכל לפרוח באגפיים שלא ימרוט כנפיה ע"כ אבל הסמ"ק בסימן ר"נ פי' ברגליה יש מפרשים שאוחזה ברגליה ומשלחה וי"מ שצריך שיהא רגלה קיים ורב יהודה אמר באגפיה משום דרגליה היינו כנפיה ופסק רב אלפס כרב יהודה ע"כ. ועיין בספר חכמת שלמה שהגיה בלשון הסמ"ג דגפיה היינו כנפיה ע"כ ומהרי"ק ז"ל כתב שם ביד פי"ג וז"ל פסק כרב יהודה משום שהיה גדול מרב חסדא ע"כ משמע שבספרו ז"ל היה כתוב רב חסדא ולא נמצא לי כן בשום ספר:
זה הכלל כל מצוה בלא תעשה כו': כך הגיה הרי"א ז"ל. ובטור אבן העזר סימן קע"ז. ועיין במ"ש בפ"ג דמכות סימן ד'. וז"ל רש"י ז"ל כאן שיש בה קום עשה אין לוקין עליה למאן דתני במסכת מכות קיימו ולא קיימו פי' כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה כגון זה שניתק הלאו לעשה דמשמע לא תקח ואם לקחת קיים עשה שבה כשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בתוך כדי דבור של התראה פטור ואע"פ שעבר על לא תקח דלכך נתקו לעשה לומר אם עברת על אזהרה זו עשה זה והפטר לא קיים עשה שבה תוך כדי דבור דקיימא לן תוך כדי דבור כדבור דמי כי עבר על התראה חייב אפי' שלחה אחר זמן ולמאן דתני בטלו ולא בטלו פי' בטל עשה שבה לגמרי שאין יכול לקיימו עוד כגון ששחטה חייב לא ביטל עשה שבה כל זמן שלא שחטה אע"פ שלא שלח מיד כשהתרו בו פטור ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח: דסבירא ליה דאינו לאו הניתק לעשה רק ה"ק קרא. שלח תשלח מעיקרא. ולרבי יהודה לא משכחת לה לאו הניתק לעשה. רק בהשבת הגזילה. דבהא ליכא למימר השב מעיקרא. דכיון שלא גזל מה ישיב:
וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה: והכי קיי"ל:
אין לוקין עליה: אם קיים אותה אח"כ. מיהו במתה מאליה. וכ"ש כששחטה הוא. שאי אפשר עוד שיקיים העשה. חייב. [ודוקא למ"ד קיימו ולא קיימו. אבל למ"ד בטלו ולא בטלו אינו חייב רק כששחטה הוא וביטל העשה שבה. וקיי"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו [עי' ר"ן סוף מכילתן. וברכ"מ פט"ז מסנהדרין]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת