משנה חולין יב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק יב · משנה ג | >>
היתה מעופפת -- בזמן שכנפיה נוגעות בקן, חייב לשלח; אין כנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח.
אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת -- חייב לשלח, שנאמר (דברים, כב) "קן", קן מכל מקום.
היו שם אפרוחין מפריחין ד או ביצים מוזרות -- פטור מלשלח, שנאמר (שם) "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים", מה אפרוחין ה בני קיימא, אף ביצים בני קיימא, יצאו מוזרות. ומה הביצים צריכין לאמן, אף האפרוחין צריכין לאמן, יצאו מפריחין.
שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים -- חייב, שנאמר (שם) "שלח תשלח".
אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים -- חייב לשלח, שנאמר (שם) "שלח תשלח את האם".
נטל הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהם, פטור מלשלח.
הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת,
- בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן,
- חַיָּב לְשַׁלֵּחַ;
- אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן,
- פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
- בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן,
- אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת,
- חַיָּב לְשַׁלֵּחַ,
- שֶׁנֶּאֱמַר "קַן" (דברים כב, ו),
- קֵן מִכָּל מָקוֹם.
- הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת,
- פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים" (שם);
- מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קַיָּמָא,
- אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא,
- יָצְאוּ מוּזָרוֹת;
- וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן,
- אַף הָאֶפְרוֹחִין צְרִיכִין לְאִמָּן,
- יָצְאוּ מַפְרִיחִין.
- שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה,
- אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים,
- חַיָּב,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח".
- אָמַר: "הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים",
- חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר:
- "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם".
- חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר:
- נָטַל הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן,
- וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם,
- פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ:
- וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם,
הייתה מעפעפת -
- בזמן שכנפיה נוגעות בקן - חייב לשלח.
- אין כנפיה נוגעות בקן - פטור מלשלח.
- אין שם אלא אפרוח אחד, או ביצה אחת - חייב לשלח,
- שנאמר: "קן" (דברים כב ו) - קן מכל מקום.
- היו שם אפרוחין מפרחין, או ביצים מוזרות - פטור מלשלח,
- שנאמר: "והאם רובצת על האפרוחים, או על הביצים" (שם),
- מה אפרוחין בני קיימה, אף הביצים בני קיימה - יצאו מוזרות,
- מה הביצים צריכין לאימן, אף האפרוחים צריכין לאימן - יצאו מפרחין.
- שנאמר: "והאם רובצת על האפרוחים, או על הביצים" (שם),
- שילחה וחזרה, שילחה וחזרה,
- אפילו ארבעה וחמישה פעמים - חייב לשלח,
- שנאמר "שלח תשלח" (דברים כב ז).
- אמר: "הריני נוטל את האם, ומשלח את הבנים" - חייב לשלח,
- שנאמר: "שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך" (שם).
- נטל את הבנים, והחזירן לקן -
- ואחר כך חזרה האם עליהן - פטור מלשלח.
"שלח" מקור, והמקור נופל על המעט וההרבה, ולפיכך חייב מצד שהוא מקור לשלח אותה ואפילו אלף פעמים.
וכל ההלכה הזאת מבוארת:
בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח - דאמר קרא רובצת, ולא מעופפת. ומדכתב רובצת ולא כתב יושבת, שמע מינה דאם כנפיה נוגעות בקן חייבת:
שנאמר שלח - לעולם משמע ו:
נטל את הבנים וכו' - דכיון דנטל את הבנים הוי ליה קן מזומן:
מפריחין. יתכן שדרך העופות שפורחות הרבה ביחד ונמצא כל אחד מפריח לחברו עמו. לכן בא הלשון בהפסול שהוא יוצא:
שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים מה אפרוחים וכו'. ואפרוחים וביצים אורחיה דקרא הוא למנקט רבים ברוב קנים. דאי איפכא דבעינן רבים וקן מ"מ לרבות מפריחים ומוזרות. א"כ נכתוב קרא והאם רובצת עליהם. גמרא:
אפילו ארבעה וחמשה פעמים. וכיוצא בזה במ"ט פ"ב דב"מ וע"ש:
שנאמר שלח. לשון הר"ב שנאמר שלח ולעולם משמע. ותשלח דרשינן לה לקמן. וז"ל הרמב"ם שלח מקור והמקור נופל על המעט וההרבה. ועי' בכ"מ שם [פי"ג מה"ש]:
(ד) (על המשנה) מפריחין. יתכן שדרך העופות שפורחות הרבה ביחד ונמצא כ"א מפריח לחבירו עמו, לכן בא הלשון בהפעיל שהוא יוצא:
(ה) (על המשנה) מה כו'. דהול"ל והאם רובצת עליהם. גמרא. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) ז"ל הר"מ, שלח מקור, והמקור נופל על המעט וההרבה:
בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח: ומוכח בגמ' דנוגעות עלייהו בעינן דאי לא נגעה בהו אלא מן הצד פטור:
שנאמר שלח: ולעולם משמע דמקור הוא תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה כגון קן יולדת וטהרת מצורע מנין ת"ל תשלח מכל מקום. לשון החכם הר"ס ז"ל שלח מקור וכו' בגמ' פ' כסוי הדם משמע שאין הדרשא מחמת המלה שהיא מקור שאפי' שלא תהיה מקור משמע אפי' ק' פעמים עד שימעט הכתוב דקאמר התם גבי הא דתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות מ"ש מהשבת אבידה דאמר מר השב אפי' ק' פעמים ומשני התם לא כתיב מיעוטא הכא כתיב מיעוטא וכסהו ופי' רש"י ז"ל אי הוה כתיב וכסה הוה משמע שיהא נכסה כל שעה אבל וכסהו מיעוטא הוא כסוי זה ותו לא עכ"ל אלמא אי הוה כתיב וכסה הוה משמע אפי' ק' פעמים כמו השב אבידה אע"ג דמלת וכסה אינה מקור עכ"ל ז"ל:
נטל את הבנים: ס"א את הביצים. ואיתה בריש פירקין:
יכין
היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בקן: ר"ל באפרוחים או בביצים:
פטור מלשלח: דרובצת כתיב:
חייב לשלח: דאע"ג דסתם קן משמע ב' [כרתוי"ט קנים פ"א מ"א]. הכא נמי האם והולד ב' הם:
היו שם אפרוחין מפריחין: שכבר יכלו לפרוח:
או ביצים מוזרות: ביצים מושחתים שאין שוב אפרוח בא מהם:
יצאו מוזרות: שסופן להסריח לגמרי:
שלח תשלח: ודוקא בחזרה מעצמה. אז לא מקרי שלוח קמא שלוח. אבל מותר לחזר ולתפסה אחר ששלחה ויצאה מתחת ידו. ובלבד שלא יחתוך כנפיה קודם שלוחה [י"ד רצ"ב ד' וה' ודו"ק]:
חייב לשלח: אף שכבר שילח הבנים:
נטל הבנים: אחר ששילח האם. דאסור לזכות בהם עד שישלח האם:
פטור מלשלח: דמדזכה בהן כבר. מזומן הם. וה"ה בקננו ברשותו. ושלח האם אף דלא נטל והגביה הבנים. אם חזרה עליהן פטור מלשלח [ש"ך שם. ופשוט דמיירי בחצר המשתמר. או באינו משתמר ואמר אחר ששלח האם זכתה לי שדי. ועי' לעיל סי' ג'. והא דקאמר לעיל בשלחה וחזרה חייב לשלח. היינו בחזרה קודם שזכה בבנים]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת