משנה חולין ד דפוסים

<< | משנה חולין ד דפוסים | >>

משנה אעריכה

בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. הוציא את ראשו, אף על פי שהחזירו, הרי זה כילוד.

חותך מעובר שבמעיה -- מותר באכילה. מן הטחול ומן הכליות -- אסור באכילה.

זה הכלל, כל דבר שהוא גופה, אסור. שאינו גופה, מותר.

משנה בעריכה

המבכרת המקשה לילד -- מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים.

יצא רובו -- הרי זה יקבר, ונפטרה מן הבכורה.

משנה געריכה

בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה, טהור.

רבי יוסי הגלילי אומר, בטמאה - טמא, ובטהורה - טהור.

האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו -- החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד.

משנה דעריכה

בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה, ואחר כך שחט את אמו -- הבשר טהור.

שחט את אמו ואחר כך חתכה -- הבשר מגע נבלה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, מגע טריפה שחוטה. מה מצינו בטריפה ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את האבר.

  • אמר להם רבי מאיר, לא אם טהרה שחיטת טריפה אותה דבר שגופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה.
  • מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה? בהמה טמאה אסורה באכילה, אף טריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה!
  • לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בטריפה -- שהיתה לה שעת הכושר!
  • טול לך מה שהבאת! הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
  • לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שכן אין במינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה?! בן שמונה חי, אין שחיטתו מטהרתו, לפי שאין במינו שחיטה.

משנה העריכה

השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת, או בן תשעה מת -- קורעו ומוציא את דמו.

מצא בן תשעה חי --

  • טעון שחיטה, וחייב באותו ואת בנו, דברי רבי מאיר.
  • וחכמים אומרים, שחיטת אמו מטהרתו.
  • רבי שמעון שזורי אומר, אפילו בן שמונה שנים וחורש בשדה -- שחיטת אמו מטהרתו.

קרעה ומצא בה בן תשעה חי -- טעון שחיטה, לפי שלא נשחטה אמו.

משנה ועריכה

בהמה שנחתכו רגליה, מן הארכובה ולמטה -- כשרה; מן הארכובה ולמעלה -- פסולה. וכן שניטל צומת הגידין.

נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים, שחיטתו מטהרתו. ואם לאו, אין שחיטתו מטהרתו.

משנה זעריכה

השוחט את הבהמה ומצא בה שליא -- נפש היפה תאכלנה, ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות.

חישב עליה -- מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות.

שליא שיצתה מקצתה -- אסורה באכילה. סימן ולד באשה, וסימן ולד בבהמה.

המבכרת שהפילה שליא -- ישליכנה לכלבים. ובמוקדשין -- תקבר. ואין קוברין אותה בפרשת דרכים, ואין תולין אותה באילן, מפני דרכי האמורי.

<< | משנה חולין ד דפוסים | >>