משנה חולין ג דפוסים
משנה חולין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
אלו טרפות בבהמה:
- נקובת הושט,
- ופסוקת הגרגרת,
- ניקב קרום של מוח,
- ניקב הלב לבית חללו,
- נשברה השדרה ונפסק החוט שלה,
- ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום,
- הריאה שניקבה או שחסרה.
- רבי שמעון אומר, עד שתינקב לבית הסמפונות.
- ניקבה הקיבה,
- ניקבה המרה,
- ניקבו הדקין,
- הכרס הפנימית שניקבה,
- או שנקרע רוב החיצונה.
- רבי יהודה אומר, הגדולה טפח, והקטנה ברובה.
- המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ,
- נפלה מן הגג,
- נשתברו רוב צלעותיה,
- ודרוסת הזאב.
- רבי יהודה אומר, דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה.
- דרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הגס בעוף הגס.
זה הכלל, כל שאין כמוה חיה -- טריפה.
ואלו כשרות בבהמה:
- ניקבה הגרגרת או שנסדקה.
- עד כמה תחסר? רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד כאיסר האיטלקי.
- נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח,
- ניקב הלב ולא לבית חללו,
- נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה,
- ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית,
- המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה,
- ניטל הטחול,
- ניטלו הכליות,
- ניטל לחי התחתון,
- ניטלה האם שלה,
- וחרותה בידי שמים.
- הגלודה -- רבי מאיר מכשיר, וחכמים פוסלין.
ואלו טרפות בעוף:
- נקובת הושט,
- פסוקת הגרגרת,
- הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טריפה,
- ניקב הקורקבן,
- ניקבו הדקין.
- נפלה לאור ונחמרו בני מעיה; אם ירוקים, פסולין. אם אדומים, כשרים.
דרסה, וטרפה בכותל, או שריצצתה בהמה ומפרכסת, ושהתה מעת לעת ושחטה -- כשרה.
ואלו כשרות בעוף:
- ניקבה הגרגרת או שנסדקה,
- הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טריפה,
- ניקב הזפק. רבי אומר, אפילו ניטל.
- יצאו בני מעיה ולא ניקבו,
- נשתברו גפיה,
- נשתברו רגליה,
- נמרטו כנפיה.
- רבי יהודה אומר, אם ניטלה הנוצה, פסולה.
אחוזת הדם, והמעושנת, והמצוננת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, או ששתתה מים הרעים, כשרה.
אכלה סם המות או שהכישה נחש, מותרת משום טריפה, ואסורה משום סכנת נפשות.
סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס -- טמא. כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף -- טהור.
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, כל עוף החולק את רגליו, טמא.
ובחגבים, כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים, וקרסולים, וכנפיו חופין את רובו. רבי יוסי אומר ושמו חגב.
ובדגים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת. רבי יהודה אומר, שני קשקשין וסנפיר אחד.
ואלו הן קשקשין, הקבועין בו. וסנפירין, הפורח בהן.
משנה חולין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב