משנה חגיגה א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק א · משנה ו | >>
מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל טז ויום טוב האחרון יח של חג.
עבר הרגל ולא חג, אינו חייב באחריותו.
על זה נאמר (קהלת א): "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות".
מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג,
- חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל,
- וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
- עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג,
- אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
- עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א, טו):
- מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
מי שלא חג - ביום טוב הראשון של חג,
- חוגג - את כל הרגל,
- ויום טוב האחרון של חג.
- חוגג - את כל הרגל,
- עבר הרגל - ולא חג,
- אינו חייב באחריותו,
- על זה נאמר: "מעוות לא יוכל לתקון,
- וחסרון לא יוכל להימנות" (קוהלת א,טו).
רוצה באמרו חג, ולא חג - הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שבארנו.
ודע כי חג השבועות אף על פי שהוא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה, לאמרו "בחג המצות, ובחג השבועות, ובחג הסוכות"(דברים טז, טז), ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה:
מי שלא חג - שלא הביא שלמי חגיגתו ועולת ראייתו טו:
ויום טוב האחרון - שמיני עצרת. ואע"ג דרגל בפני עצמו הוא, הוי תשלומין דראשון יז. וחג השבועות נמי אף על גב דלא הוי אלא יום אחד, יש לו תשלומין כל שבעה, מדאקשינהו קרא להדדי, בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה:
מי שלא חג. פירש הר"ב שלמי חגיגתו ועולת ראייתו. וכ"פ הרמב"ם. אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה. ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון:
חוגג את כל הרגל. דתניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו אותו אתה חוגג. ואי אתה חוגג כל שבעה. א"כ למה נאמר שבעה לתשלומין. ובסמוך פירש הר"ב תשלומין דראשון. דאותו יום ראשון עשאו הכתוב עיקר והשאר תשלומין לו. הכי מפרש ליה ר"י. ואע"ג דר' אושעיא מפרש תשלומין זה לזה כל יום החובה בעצמו. ומיהו בחד סגי [ואיכא בינייהו חיגר ביום ראשון. ונתפשט ביום שני דלרבי יוחנן כיון דלא חזי בראשון [כדתנן ברפ"ק] לא חזי בשני ולר' אושעיא אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני. כבר] פסק הרמב"ם פ"א מהלכות חגיגה כרבי יוחנן. ותמה עליו הכ"מ [דהא רבי אושעיא גדול מר' יוחנן]:
ויו"ט האחרון של חג. ומנין שאם לא חג כו' שחוגג כו' ויו"ט האחרון ת"ל (ויקרא כ"ג) בחדש השביעי תחוגו אותו. אי בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך החדש כולו ת"ל אותו. [תרי אותו כתיב. ] אותו אתה חוגג. ואי אתה חוגג חוצה לו:
(טו) (על הברטנורא) אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון:
(טז) (על המשנה) כל הרגל. בגמרא למדוהו מקרא:
(יז) (על הברטנורא) דאותו יום ראשון עשאו הכתוב עיקר והשאר תשלומין לו:
(יח) (על המשנה) האחרון. בגמרא למדוהו מקרא:
מי שלא חג וכו': בפי' הרגמ"ה ז"ל למסכת ערכין רפ"ק מצאתי מי שלא חגג וכו' ע"כ. ואיתא בפ"ק דיומא דף ג' ובפ' שני דביצה דף כ' ובפ"ק דר"ה דף ד' ובפ"ק דמגילה דף ה' ובפ' אין דורשין דף ז' וביד שם פ"א סימן ו' ז': ונלע"ד דלרבותא נקט מי שלא חגג בחג הסכות דאע"ג דשמיני עצרת הוי רגל בפני עצמו אעפ"כ הוי תשלומין וכ"ש יום שביעי של פסח דכולן רגל אחד דהוי תשלומין ואם עבר יום ז' של פסח הוי מעוות לא יוכל לתקון ובפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"ד) וגם בפ' אין דורשין (חגיגה דף י"ז א)"ר אושעיא מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל ז' שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל ז' ופרכינן ואימא מקיש לחג הסכות מה חג הסכות יש לה תשלומין כל ח' אף חג השבועות יש לה תשלומין כל ח' ומשנינן תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת: ובברייתא ילפינן לה מהכא דתניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל ז' ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז' א"כ למה נאמר ז' לתשלומין ומנין שאם לא חג י"ט הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל וי"ט האחרון ת"ל בחדש השביעי תחוגו אותו ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה ואיכא בינייהו חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני לר' יוחנן כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ולר' אושעיא אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני ובתו"כ ר"פ י"ז דפ' אמור: גרסי' בפסיקתא שבעת ימים תחוג והלא כבר נאמר חג הסכות תעשה לך ז' ימים אלא מלמד שכל הרגל תשלומין לי"ט הראשון שאם לא חגג בו חוגג את כל הרגל כל ז' ע"כ:
אינו חייב באחריותו: ק"ק לע"ד דנראה דשפיר טפי אי הוה תנא אין לו תקנה או שוב אין לו תשלומין:
וחסרון לא יוכל להמנות: גמ' א"ל בר הי הי להלל האי להמנו' להמלאות מיבעי ליה א"ל זה שמנוהו חבריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם ותניא נמי הכי:
יכין
ל) מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג שלא הביא אז עולתו ושלמיו של יו"ט:
לא) ויום טוב האחרון של חג אפי' ביום אחרון של סוכות שהוא שמיני עצרת, דאף שהוא רגל לבדו, אפ"ה תשלומין דראשון הוא. וכן עצרת אף דרק יום א' הוא. אפ"ה יכול להקריבן כל ז'. מיהו חיגר בראשון אף שנתרפא אח"כ, עכ"פ מדלא חזי בראשון פטור:
לב) עבר הרגל ולא חג שלא הביא קרבנותיו של יו"ט:
לג) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות דזהו חסרון, שחיסר עשה דהבאת קרבנותיו [ועי' מש"כ בס"ד סוכה פ"ב סי' ל"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע