משנה חגיגה א רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) הכל - חייבין בראייה,

חוץ -
מחירש, שוטה, וקטן,
וטומטום, ואנדרוגינוס,
ונשים,
ועבדים שאינן משוחררין,
והחיגר, והסומא,
והחולה,
והזקן - שאינו יכול לעלות ברגליו.
איזה הוא קטן?
כל שאינו יכול לרכוב - על כתפו של אביו,
ולעלות מירושלים להר הבית,
כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרין:
כל שאינו יכול - לאחוז בידו של אביו,
ולעלות מירושלים להר הבית,
שנאמר "שלש רגלים" (שמות כג יד).


(ב) בית שמאי אומרין:

הראייה - שתי כסף.
והחגיגה - מעה כסף.
בית הלל אומרין:
הראייה - מעה כסף.
והחגיגה - שתי כסף.


(ג) עולות במועד -

באות מן החולין.
ושלמים - מן המעשר.
ביום טוב הראשון של פסח -
בית שמאי אומרין: מן החולין.
ובית הלל אומרין: מן המעשר.


(ד) ישראל -

יוצאין ידי חובתן -
בנדרים, ובנדבות, ובמעשר בהמה.
והכהנים -
בחטאת, ובאשם, ובבכור, ובחזה, ושוק.
אבל - לא בעופות, ולא במנחות.


(ה) מי שיש לו -

אוכלים מרובים, ונכסין מועטין -
מביא - שלמים מרובין, ועולות מועטות.
אוכלים מועטין, ונכסים מרובין -
מביא - עולות מרובות, ושלמים מועטין.
זה וזה ממועט -
על זה אמרו - מעה כסף, ושתי כסף.
זה וזה מרובה -
על זה נאמר: "איש כמתנת ידו,
כברכת ה' אלוהיך אשר נתן לך" (דברים טז יז).


(ו) מי שלא חג - ביום טוב הראשון של חג,

חוגג - את כל הרגל,
ויום טוב האחרון של חג.
עבר הרגל - ולא חג,
אינו חייב באחריותו,
על זה נאמר: "מעוות לא יוכל לתקון,
וחסרון לא יוכל להימנות" (קוהלת א,טו).


(ז) רבי שמעון בן מנסיה אומר:

איזה הוא - מעוות שאינו יכול להיתקן?
זה שבא על הערוה - והוליד ממנה ממזר.
אם תאמר - בגונב, ובגוזל,
יכול הוא שיחזיר - ויתקן.
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אין קוראין מעוות -
אלא, למי שהיה מתוקן מתחילתו - ונתעוות כבר.
ואיזה זה?
זה תלמיד חכמים - שפירש מן התורה.


(ח) היתר נדרים -

פורחין באוויר - ואין להן על מה שיסמוכו.
הלכות שבת, חגיגות, ומעילות -
כהררים תלויים בשערה - מקרא מועט, והלכות מרובות.
הדינין, והעבודות, הטהרות, והטומאות, והעריות -
יש להן - על מה שיסמוכו.
והן הן - גופי תורה.


הדף הראשי של משנה חגיגה א