משנה חגיגה א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הכל - חייבין בראייה,

חוץ -

מחירש, שוטה, וקטן,

וטומטום, ואנדרוגינוס,

ונשים,

ועבדים שאינן משוחררין,

והחיגר, והסומא,

והחולה,

והזקן - שאינו יכול לעלות ברגליו.

איזה הוא קטן?

כל שאינו יכול לרכוב - על כתפו של אביו,

ולעלות מירושלים להר הבית,

כדברי בית שמאי.

בית הלל אומרין:

כל שאינו יכול - לאחוז בידו של אביו,

ולעלות מירושלים להר הבית,

שנאמר "שלש רגלים" (שמות כג יד).

(ב) בית שמאי אומרין:

הראייה - שתי כסף.

והחגיגה - מעה כסף.

בית הלל אומרין:

הראייה - מעה כסף.

והחגיגה - שתי כסף.

(ג) עולות במועד -

באות מן החולין.

ושלמים - מן המעשר.

ביום טוב הראשון של פסח -

בית שמאי אומרין: מן החולין.

ובית הלל אומרין: מן המעשר.

(ד) ישראל -

יוצאין ידי חובתן -

בנדרים, ובנדבות, ובמעשר בהמה.

והכהנים -

בחטאת, ובאשם, ובבכור, ובחזה, ושוק.

אבל - לא בעופות, ולא במנחות.

(ה) מי שיש לו -

אוכלים מרובים, ונכסין מועטין -

מביא - שלמים מרובין, ועולות מועטות.

אוכלים מועטין, ונכסים מרובין -

מביא - עולות מרובות, ושלמים מועטין.

זה וזה ממועט -

על זה אמרו - מעה כסף, ושתי כסף.

זה וזה מרובה -

על זה נאמר: "איש כמתנת ידו,

כברכת ה' אלוהיך אשר נתן לך" (דברים טז יז).

(ו) מי שלא חג - ביום טוב הראשון של חג,

חוגג - את כל הרגל,

ויום טוב האחרון של חג.

עבר הרגל - ולא חג,

אינו חייב באחריותו,

על זה נאמר: "מעוות לא יוכל לתקון,

וחסרון לא יוכל להימנות" (קוהלת א,טו).

(ז) רבי שמעון בן מנסיה אומר:

איזה הוא - מעוות שאינו יכול להיתקן?

זה שבא על הערוה - והוליד ממנה ממזר.

אם תאמר - בגונב, ובגוזל,

יכול הוא שיחזיר - ויתקן.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

אין קוראין מעוות -

אלא, למי שהיה מתוקן מתחילתו - ונתעוות כבר.

ואיזה זה?

זה תלמיד חכמים - שפירש מן התורה.

(ח) היתר נדרים -

פורחין באוויר - ואין להן על מה שיסמוכו.

הלכות שבת, חגיגות, ומעילות -

כהררים תלויים בשערה - מקרא מועט, והלכות מרובות.

הדינין, והעבודות, הטהרות, והטומאות, והעריות -

יש להן - על מה שיסמוכו.

והן הן - גופי תורה.

הדף הראשי של משנה חגיגה א

משנה חגיגה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב