פתיחת התפריט הראשי

(א)

(א) (על הברטנורא) בפרשת הקהל וילפינן ראיה ראיה. ומתניתין דקתני חרש סתם והתנן בפ"ק דתרומות מ"ב חרש שדברו כו' אינו לא שומע ולא מדבר אמרי' בגמרא דמתניתין ח"מ וה"ק כו':

(ב) (על הברטנורא) ורבותא נקט דלא מבעיא מעירו דלא מצי סליק לעזרה והה"נ אם אינו יכול לעלות מעירו לירושלים. תוספ'.

(ג) (על הברטנורא) ובגמרא שנאמר יראה יראה כדרך שבא ליראות (לפני המקום) בב' עיניו (של מקום) כך בא לראות (המקום) בב' עיניו:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) דנאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמור להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו. גמרא דף ז':

(ה) (על הברטנורא) משמע שאתם תהנו ממנו. ומנלן דקרבן בהמה היא פירש"י דכתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה:

(ו) (על הברטנורא) פסוק זה אינו כתוב בחג אלא גבי הר עיבל ומשם ילפינן דסתם שמחה הוי בזביחת שלמי' ומינה דושמחת בחגיך היינו בזביחת שלמים. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) והאי קרא במעשר שני כתיב. וצריך לומר דיליף ממעשר. תוספ'.

(ג)

(ח) (על הברטנורא) דרשות היא ולא חובה:

(ט) (על הברטנורא) אבל בעולת ראיה לא תנן מן המעשר דלמה טופלה יביא מעה כסף. רש"י:

(ד)

(י) (על המשנה) בנדרים כו'. שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אמוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה אם יש בהן בשר לשובע. ומשום דבעי למתני סיפא והכהנים בחטאות כו' נקט ברישא ישראל רש"י:

(ה)

(יא) (על המשנה) אוכלים. שם התואר. כמא דאת אמר ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל:

(יב) (על הברטנורא) בגמרא הא לית ליה. וקאמר דטופל מעות חולין למעות מע"ש ומביא פר גדול דלא בעינן אלא שתהא שעור דמי אכילה ראשונה מהחולין:

(יג) (על המשנה) ועולות. ראיה. רש"י:

(יד) (על המשנה) עולות מרובות. דכתיב איש כמתנת ידו. רש"י:

(ו)

(טו) (על הברטנורא) אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון:

(טז) (על המשנה) כל הרגל. בגמרא למדוהו מקרא:

(יז) (על הברטנורא) דאותו יום ראשון עשאו הכתוב עיקר והשאר תשלומין לו:

(יח) (על המשנה) האחרון. בגמרא למדוהו מקרא:

(ז)

(יט) (על המשנה) איזהו כו'. דדרשא דלעיל מסיפיה דקרא נפקא לה דכיון שישב ובטל ממ"ע שייך ביה חסרון ולא מעוות ולאו לאפלוגי אתא:

(כ) (על הברטנורא) אבל שאר עבירות רוצח וגוזל (נ"ל שצ"ל ועבודה זרה. תוי"ט) אין עדיו לפניו. תוספ':

(ח)

(כא) (על הברטנורא) שדרשו לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלין לו. גמרא:

(כב) (על הברטנורא) בגמרא מכתב כתיבי צריכי להא דאמרינן מלאכת מחשבת אסרה תורה. לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב. ומדסמיך פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין. וחגיגות דהא דילפינן מחלב חגי דדוקא בהמה איכא למידחי דללאו תניין אתי לקרבנות הבאין בחג כו' וחגותם נפרש מלשון מחול כמו יחוגו וינועו אלא אתיא מדבר מדבר כו' וכיון דמדברי קבלה יליף הוי כהררים כו'. מעילות דתנן נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל ואע"ג דלא הוי ליה למידע וקרוב לאונס. גמרא:

(כג) (על המשנה) הדינין כו'. לכדתניא נפש תחת נפש ממון. ויליף לה נתינה נתינה מדמי ולדות. גמרא:

(כד) (על המשנה) והעבודות. להולכת הדם דאע"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט בצד המזבח וזורק אפ"ה דין עבודה יש לה לפגול כו' וילפינן מדכתיב והקריבו חו קבלה כו' ואפקיה בלשון הולכה לומר לך דהולכה עבודה היא. גמרא:

(כה) (על המשנה) הטהרות. דתניא ורחץ את בשרו כו' מים שכל גופו עולה בהן כו':

(כו) (על המשנה) והטומאות. לכעדשה מן השרץ ויליף דכתיב הנוגע בהם וגו' מהם כו' עד שנגע במקצתו שהוא ככלו כר. גמרא. ועיין ריש פ"ז דנדה:

(כז) (על המשנה) ועריות. לבתו מאנוסתו לא כתיבא ואתיא הנה הנה, זימה זימה. גמרא: