רמב"ם על חגיגה א
חגיגה פרק א
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה חגיגה א רמבם
ראייה - היא מה שאמר השם יתברך "יראה כל זכורך"(דברים טז, טז), ולפיכך זו המצוה אין חייבות בה נשים, וטומטום, ואנדרוגינוס.
ואמר "את פני האדון ה'"(שמות לד, כג) - מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא עבד ולפיכך העבדים פטורין.
ואמר "שלש רגלים"(שמות כג, יד) אף על פי שרגל הוא המועד, אבל לפי מה שאמר רגלים ולא אמר פעמים כמו שאמר במקום אחר, ובאה הקבלה שהוא רומז שזו המצוה אינה חובה על מי שאינו יכול ללכת ברגליו, ולפיכך יצא זקן, וחגר, וחולה.
ועוד אמר "לראות את פני ה' אלהיך"(שמות לד, כד) - ולפיכך אינו חובה אלא על מי שהוא רואה, יצא סומא.
ואמר במצות הקהל "למען ישמעו ולמען ילמדו"(דברים לא, יב) - ולמדנו מזו הראייה שהיא בשנה השביעית לכל ראייה שאינה חובה על השוטה לפי שאינו למד, ולא על חרש לפי שאינו שומע.
ואם חלתה רגלו אחת או עינו אחת או אזנו אחת אינו חייב בראייה, לאמרו "רגלים", ואמר בהקהל "באזניהם", ואמר "לראות" שתהא הראייה שלימה.
ואמרו הכל חייבין בראייה - להביא מי שחציו עבד וחציו בן חורין. וכבר הודעתיך כי חזר מזה הדעת, והדין אצלנו שלא נניח אדם חציו עבד וחציו בן חורין שלא יגמור פדיונו:
אמר ה' "לא יראה את פני ה' ריקם"(שמות לד, כ), רוצה לומר שיביא קרבן עולה בידו כשיעלה לחג, ואלו העולות הם הנקראות עולות ראייה, ונקראות גם כן ראייה בחסרון מלת עולה. ואין לה שיעור למעלה בריבוי למה שאמר השם "איש כמתנת ידו"(דברים טז, יז), אבל אין ראוי להיות פחות מעולה במעה כסף והוא משקל ששה עשר שעורות מכסף.
והחגיגה - הוא מה שאמר השם "וחגותם אותו חג לה'"(ויקרא כג, מא), רוצה בזה שיביא קרבן שלמים. ואלו השלמים נקראין חגיגה, וגם כן אין להם קצבה ולא שיעור למעלה. ואין ראוי שיהיו פחות משתי כסף והם שתים ושלשים שעורות מכסף.
ובית שמאי אומרים, כי העולה צריך שתהיה מדמים יותר לפי שהיא כולה להשם.
ובית הלל אומרים, כי שלמים יהיו הדמים שלהם יותר, לפי שיש בהם חלק לשם וחלק לבעלים וחלק לכהנים. ואלו הראיות והתשובות וטענות יקצר המקום הזה מלהגידם.
ודע כי המצות שחייבין בהן ישראל ברגל שלשה והם, הראייה והיא קרבן עולה, וחגיגה והיא שלמים כמו שבארנו, והשמחה והיא גם כן שלמים.
ונקראין "שלמי שמחה" ואין להם גדר ולא שיעור ידוע, והן חובה על הנשים ועל האנשים, ועליהן אומר "נשים חייבות בשמחה", ולשון התורה "וזבחת שלמים" וגו' "ושמחת לפני ה' אלהיך"(דברים כז, ז).
וזכור זה:
כבר שיערו זו המשנה ופירשוה כך, עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות, ועולת ראייה באה ואפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין, ושלמי שמחה באין אף מן המעשר, ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני. וכבר בארנו שלמי שמחה.
ומה שאומרים בית הלל מן המעשר - רוצה בו שהוא מותר להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני. ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין, לפי שכבר בארנו כי חגיגה חובה. והעיקר אצלנו כי כל דבר שהיא חובה אינה באה אלא מן החולין.
ומה שפרט יום טוב הראשון של פסח - להודיעך כי חגיגת ארבעה עשר אינה חובה כמו שבארנו בפסחים, ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת יום טוב הראשון.
ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה, ולא נתיר זה ביום טוב גזרה שמא יעשר ביום טוב, וזה אינו מותר לפי שצריך שירשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר ביום טוב:
ידי חובתן - פירוש חובת שמחה והוא מאמר השם יתברך "ושמחת בחגך"(דברים טז, יד). ובאלו יוצאים ידי חובתן בשלמי שמחה, אבל חובת ראייה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שבארנו.
ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ומנחות - כי העיקר "אין שמחה אלא בבשר":
כל זה מבואר, וכבר קדמו לך עיקריו:
רוצה באמרו חג, ולא חג - הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שבארנו.
ודע כי חג השבועות אף על פי שהוא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה, לאמרו "בחג המצות, ובחג השבועות, ובחג הסוכות"(דברים טז, טז), ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה:
אמרו הן הן - אינו סיפור לזרז, אבל הוא מחוסר וי"ו הדיבוק, ושיעורו "הן והן גופי תורה" רוצה לומר המצות הבאות בהן:
משנה חגיגה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב