משנה חגיגה א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק א · משנה ד | >>
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות י ובמעשר בהמה, והכהנים בחטאות ובאשמות ובבכור ובחזה ושוק, אבל לא בעופות ולא במנחות.
יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה,
- וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאוֹת וּבַאֲשָׁמוֹת,
- וּבִבְכוֹר,
- וּבְחָזֶה וָשׁוֹק,
- אֲבָל לֹא בְּעוֹפוֹת וְלֹא בִּמְנָחוֹת:
ישראל -
- יוצאין ידי חובתן -
- בנדרים, ובנדבות, ובמעשר בהמה.
- יוצאין ידי חובתן -
- והכהנים -
- בחטאת, ובאשם, ובבכור, ובחזה, ושוק.
- אבל - לא בעופות, ולא במנחות.
ידי חובתן - פירוש חובת שמחה והוא מאמר השם יתברך "ושמחת בחגך"(דברים טז, יד). ובאלו יוצאים ידי חובתן בשלמי שמחה, אבל חובת ראייה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שבארנו.
ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ומנחות - כי העיקר "אין שמחה אלא בבשר":
יוצאין ידי חובתן - של שלמי שמחה:
בנדרים ונדבות ומעשר בהמה - דכתיב (דברים ט"ז, י"ד) ושמחת בחגך, לרבות כל מיני שמחות, דקרא לא בעי אלא שמחה, ואמר מר אין שמחה אלא בבשר, והאי בשר הוא:
אבל לא בעופות ולא במנחות - דכתיב ושמחת בחגך, אמרה תורה עשה שמחה ממי שחגיגה באה מהן, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהן:
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות כו'. שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל. מביאין אותם ומקריבין אימוריהן. והבשר נאכל לבעלים. יוצאין בהן משום שמחה אם יש בהם בשר לשובע. ומשום דבעי למתני סיפא והכהנים בחטאות וכו'. נקט ברישא ישראל. רש"י:
ובחזה ושוק. המורמים להן משלמי עולי רגלים. רש"י:
ולא בעופות כו'. פירש הר"ב דכתיב ושמחת בחגך כו' ממי שחגיגה באה מהן יצאו עופות ומנחות כו'. הכי תניא ול"ק דהא אצטריך בחגך ולא באשתך. כמ"ש הר"ב במשנה ז' פ"ק דמועד קטן. דתירצו התוס'. דתרווייהו שמעינן מינה דלכתוב בחג. א"נ תנא ס"ל כאידך טעמא דהתם. וכתבתיו שם בס"ד. אבל קשיא דמנחות למה לי למעוטא הא בושמחת גופיה דמרבינן כל מיני שמחות לא מצינן לרבויי אלא של בשר. כדאמר מר ותו קשיא לי דהאי אמר מר בפ' ערבי פסחים דף ק"ט יליף לה מדכתיב וזבחת שלמים ואכלת. וידוע שאין זביחה אלא בבהמה. דעוף נמלק. ומסתברא דהיינו דבגמרא עלה דברייתא. רב אשי אמר מושמחת נפקא. יצאו אלו שאין בהן שמחה. [שוב ראיתי בירושלמי אבל לא בעופות ולא במנחות דכתיב זבח]:
(י) (על המשנה) בנדרים כו'. שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אמוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה אם יש בהן בשר לשובע. ומשום דבעי למתני סיפא והכהנים בחטאות כו' נקט ברישא ישראל רש"י:
ישראל יוצאין ידי חובתן וכו': ביד שם פ' שני סי' י':
ובמעשר בהמה: גם לשלמי חגיגה יוצאים במעשר בהמה אע"פ שאינם באין אלא מן החולין וכן הוא בגמ' וכן פסק שם ביד:
יכין
כ) ישראל יוצאין ידי חובתן ידי חובת שלמי שמחה:
כא) ונדבות בשלמים שנדר כל השנה, בלשון הרי זו או הרי עלי, שכולן מביאן כשעולה לרגל ומקריבין האימורין והבשר נאכל לבעלים:
כב) ובבכור [להכי נקט חטאות ואשמות לשון רבים ובכור לשון יחיד. דחטאות ואשמות מביאין בעליהן לעזרה, והכהן מקבל חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות. משא"כ בכור וחזה ושוק, הבעלים נותנן לכהן אחד. ואינו מצוי שיתנו הרבה לכהן א']:
כג) ובחזה ושוק שקבלו מהשלמים שהקריבו ישראל בחג. וטעם כולהו, דשלמי שמחה ילפינן מדכתיב ושמחת, ואין שמחה רק בבשר קרבנות, ומדאכל הני סגי:
כד) ולא במנחות דאין באכילתן שמחה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע