משנה חגיגה א ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק א · משנה ג | >>

עולות במועד באות מן החולין, והשלמים מן המעשר.

יום טוב ראשון של פסח, בית שמאי אומרים, מן החולין.

ובית הלל אומרים, מן המעשר.

משנה מנוקדת

עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחֻלִּין,

וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר.
יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחֻלִּין;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר:

נוסח הרמב"ם

עולות במועד -

באות מן החולין.
ושלמים - מן המעשר.
ביום טוב הראשון של פסח -
בית שמאי אומרין: מן החולין.
ובית הלל אומרין: מן המעשר.

פירוש הרמב"ם

כבר שיערו זו המשנה ופירשוה כך, עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות, ועולת ראייה באה ואפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין, ושלמי שמחה באין אף מן המעשר, ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני. וכבר בארנו שלמי שמחה.

ומה שאומרים בית הלל מן המעשר - רוצה בו שהוא מותר להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני. ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין, לפי שכבר בארנו כי חגיגה חובה. והעיקר אצלנו כי כל דבר שהיא חובה אינה באה אלא מן החולין.

ומה שפרט יום טוב הראשון של פסח - להודיעך כי חגיגת ארבעה עשר אינה חובה כמו שבארנו בפסחים, ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת יום טוב הראשון.

ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה, ולא נתיר זה ביום טוב גזרה שמא יעשר ביום טוב, וזה אינו מותר לפי שצריך שירשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר ביום טוב:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עולות במועד באות מן החולין - מתניתין חסורי מיחסרא והכי קתני, עולות נדרים ונדבות במועד באות, ביו"ט אינן באות, ועולת ראיה באה אפילו ביו"ט, אע"ג דיש לה תשלומין כל ז', עיקר מצותה ביו"ט ראשון, וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באים מן המעשר, כלומר שיכולין להביא שלמי שמחה ממעות של מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה במקום שיש בשר, והרי יש לו מעות מעשר שני להוציא בירושלים, הלכך יקנה בהם שלמים ויאכל. אבל חגיגת יום טוב הראשון הוא דבר שבחובה אפילו יש לו בשר הרבה, וכל דבר שהוא משום חובה אינו בא אלא מן החולין ולא מן המעשר:

ביו"ט הראשון של פטח - ה"ה ליו"ט ראשון של שאר רגלים. ולהכי נקט פסח, לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת, כשהיתה חבורת הפסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, ואשמועינן מתניתין דחגיגת יו"ט עצמו הוא דאינו באה אלא מן החולין, אבל חגיגת י"ד באה מן המעשר ח:

ובית הלל אומרים מן המעשר - בגמרא פריך אמאי, דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ומשני בטופל, שמחבר מעשר עם חולין ומביא, אם יש לו אוכלין הרבה ואין לו סיפק בבהמה אחת מביא בהמה אחת לחגיגה מן החולין והשאר ממעות מעשר שני ט. ואע"פ שכל הבאות ביו"ט ראשון שם חגיגה עליהן, מכל מקום סברי ב"ה דמותר להביא השאר מן המעשר, הואיל וכבר יצא ידי חובתו בראשונה מן החולין:

פירוש תוספות יום טוב

עולות במועד. פי' הר"ב עולת ראיה [באה] אפילו ביו"ט. כב"ה דמשנה ג' פ"ב:

של פסח. כתב הר"ב אבל חגיגת י"ד באה מן המעשר דרשות היא ולא חובה. כמ"ש הר"ב במשנה ג' פ"ו דפסחים:

ובית הלל אומרים מן המעשר. כתב הר"ב בטופל כו'. אם יש לו אוכלין הרבה כו' אבל בעולת ראיה לא תנן מן החולין [צ"ל המעשר] דלמה טופלה יביא מעה כסף. רש"י. ומ"ש הר"ב מביא בהמה אחת לחגיגה מן החולין לאו דוקא. כמ"ש במשנה ה' בס"ד ובפי' הרמב"ם צ"ל אינה באה אלא מן החולין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) דרשות היא ולא חובה:

(ט) (על הברטנורא) אבל בעולת ראיה לא תנן מן המעשר דלמה טופלה יביא מעה כסף. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עולות במועד וכו':    פ' שני דה' חגיגה סי' ח':

בי"ט הראשון של פסח:    כתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' חג ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

טז) עולות במועד באות מן החולין חסורי מחסרא וה"ק הכי קתני, עולות, יש מהן שרק בחוה"מ באות, שיכול להקריבם אז, אבל ביו"ט לא יקריבם, והן אותן שנדר כל השנה. אבל עולת ראייה בא אפילו ביו"ט, ואף שיכול להקריבו כל ז', עכ"פ עיקר מצוותו ביום ראשון של חג. ושניהן מביא רק מן החולין. או נ"ל דהכי קאמר עולות אפילו אותן שרק במועד באות דהיינו נדרים ונדבות, דאינן חובה כל כך אפילו הכי באות רק מחולין, מכ"ש עולת ראייה שהן חוב וכל שבחובה בא רק מחולין [כסוף פ"ז דמנחות] ולאאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל הך במועד דנקט מתניתין, קאי לכאן ולכאן ור"ל עולות שבמועד, ואותן שבמועד באות וכו'. ונלפע"ד ראיה לד"ק דברי קודשו כדאשכחן דכוותיה [נדה דל"ו ב'] המקשה נדה, דר"ל נדה נדה, ע"ש. וכן [טהרות פ"ט מ"ג] משקין טמאין, דר"ל טמאין טמאין ובתוי"ט שם]:

יז) והשלמים מן המעשר ר"ל שלמי שמחה יוכל להביא מדמי מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה כשיש לו בשר משאר קרבנות:

יח) יום טוב הראשון של פסח ר"ל שלמי חגיגה שמביא אז. וה"ה שלמי חגיגה דשאר יו"ט, רק דיוקא קמ"ל, דדוקא שלמי חגיגה אז, הא שלמים שמביא בערב פסח כדי לאכול אחריו הפסח על השובע. כ"ע מודו דבאה אף ממעשר:

יט) ובית הלל אומרים מן המעשר לא שיביא הכל ממעשר, דהרי דבר שבחובה בא רק מחולין. אלא אם יש לו בני בית מרובים, ואין די לאכילתן שלמים של ב' מעה כסף, יוסיף עליהן ממעות מעשר. ומביא פר גדול:

בועז

פירושים נוספים