משנה גיטין ג ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

הכותב טופסי גיטין, צריך שיניח מקום ג האיש ומקום האשה ומקום הזמן.

שטרי מלוה, צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות ומקום הזמן.

שטרי מקח, צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן, מפני התקנה.

רבי יהודה פוסל בכולן.

רבי אלעזר מכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשיםה, שנאמר (דברים כד) וכתב לה, לשמה.

נוסח הרמב"ם

הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האישה ומקום הזמן שטרי מלווה צריך שיניח מקום המלווה ומקום הלווה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה רבי יהודה פוסל בכלן רבי אלעזר מכשיר בכלן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה (דברים כד א דברים כד ג) לשמה.

פירוש הרמב"ם

הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום כו': רבי יהודה יגזור טופס אטו תורף רוצה לומר חושש שיכתוב ג"כ כוונת השטר שאמר תנא קמא שיניח מקום עד שיכתוב בו שם הבעלים וכשעשה כן ר"ל שיכתוב תורף השטר ואינו יודע למי הוא עד שיזדמן שמות הנוסח למי שיזדמן הרי זה חספא בעלמא. ואמרו מפני התקנה אמרו מפני תקנה הסופר הקלו עליו והותר לו כתיבת טופסי הגיטין כדי שלא יבטל וצריך שיניח גם כן מקום הרי את מותרת לכל אדם. והלכה כרבי אליעזר.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכותב טופסי גיטין - סופר שרוצה שיהיו מזומנין אצלו, שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:

צריד שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן - ובגמרא מוסיף אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ד:

מפני התקנה - התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות שלא לשמן מפני תקנת הסופר שיהיו מזומנים לו, ובלבד שישייר תורף לכתבו לשמה. וגזרינן תורף שאר שטרות אטו תורף דגיטין:

רבי יהודה פוסל בכולן - דגזר טופס אטו תורף, ושאר שטרות אטו גיטין:

ר"א מכשיר בכולן - דלא גזר שאר שטרות אטו גיטין:

חוץ מגטי נשים שנאמר וכתב לה לשניה - וגזרינן טופס אטו תורף. והלכה בר"א ו:

פירוש תוספות יום טוב

מקום האיש ומקום האשה. ומשמע שם עירו ושם עירה דלא. וכן כתבו הגהות אשר"י בפרק דלקמן. ועיין מ"ש משנה ה' פ"ח:

ומקום הזמן. עיין מ"ש בשם הב"י במשנה ד' פרק דלעיל. ומ"ש הר"ב ובגמרא מוסיף אף מקום הרי את כו'. שגם זה עקרו של גט. ומתני' ר"א היא. דאמר עדי מסירה כרתי. הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי דחתימת העדים אינה אלא מד"ס מפני תיקון העולם. וכי כתיב וכתב לה לשמה. אעיקר כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן. ועיין מ"ש במ"ג פ' בתרא:

ר"א מכשיר בכולן כו'. ומקשינן בגמרא קשיא דר"א אדר"א. דרישא דמתני' אוקמינן כר"א ושרי לכתוב לטופסי גיטין ובלבד שיניח. ומפרקינן תרי תנאי ואליבא דר"א:

חוץ מגטי נשים. כתב הר"ב וגזרינן טופס אטו תורף. והלכה כר"א. והכי פסיק רב בגמ'. וכן דעת הרמב"ם בפירושו [ובחבורו פ"ג חזר בו ע"ש בכ"מ] ול"ק ממתני' ה' [פ' דלעיל] דשרינן בחש"ו אפילו לכתחלה לכתוב טופס ולא גזרינן אטו תורף. כדכתיבנא התם דחש"ו לא שכיח כלל לא גזרו. ומיהו איכא פלוגתא דרבוותא איכא דסברי ר"א פוסל בגטי נשים אף בדיעבד. ודייקי מדתנן מכשיר בכולן חוץ מגטי נשים. משמע דפוסל בגטי נשים. וכתבו דלא דמי למחובר דמשנה ד' פ"ב דכשר בדיעבד. דמחובר לא שכיחי כולי האי. אבל כתיבת טופס שלא לשמה גזירה מצויה היא דאם יתירו לסופרים לכתוב לטופס שלא לשמה בטרדייהו מנשי וכתבו אף תורף. הלכך פסלוהו אף בדיעבד וכ"כ הר"ן בפ"ב משנה ד'. והרא"ש דייק בהיפך דמדקאמר מכשיר בכולן חוץ כו'. משמע דפוסל בגטי נשים מה שמכשיר בכולן והיינו לכתחלה והוי דומיא דמחובר וכתב ומ"מ טוב להחמיר ולגרשה בגט אחר אם הבעל לפנינו. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על המשנה) מקום כו'. ומשמע שם עירו ושם עירה דלא. הג"א:

(ד) (על הברטנורא) שגם זה עיקרו של גט. ומתניתין ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי, דחתימת העדים אינה אלא מד"ס מפני תקון העולם, וכי כתיב לה לשמה אעיקר כריתות קאי, דהיינו כל הני דאמרן:

(ה) (על המשנה) חוץ כו'. קשיא דר"א אדר"א, דרישא דמתניתין אוקמינן כר"א ושרי לכתוב לטופסי גטין ובלבד שיניח. תרי תנאי אליבא דר"א. גמרא:

(ו) (על הברטנורא) ולא קשה ממשנה ה' פרק דלעיל דשרינן בחש"ו אפילו לכתחלה לכתוב טופס ולא גזרינן אטו תורף, דחש"ו לא שכיח כלל לא גזרו. ועתוי"ט שמביא פלוגתת הפוסקים בגיטי נשים אי פסול אפילו דיעבד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הכותב טופסי גיטין:    וכו'. ביד פ"ג דהלכות גירושין סי' ז' ובטור א"ה סי' קל"א ובח"מ סי' מ"ח ואיתה בתוס' פ"ק דנדרים דף צ"ז ודפ' שני דמכלתין ובגמ' פ"ק דזבחים דף ג' ושם דקדקו תוס' אמאי לא קתני יתר על כן דע"כ יתר הוא דמכל הנך קמייתא לא מצי למידק בגמרא סתמא פסול אלא מהך. וי"ל דמשום דאמר ללבלר דקתני ברישא דהך יתר כמו כן מזאת דדייקינן מינה דאין ברירה מש"ה לא קתני בה יתר על כן ע"כ. בפי' ר"ב ז"ל ובגמרא מוסיף אף מקום הרי את מותרת לכל אדם וכן פי' הרמב"ם ז"ל וקשיא לי דזה לא אמרו שמואל אלא כדי לאוקמיה למתניתין כר' אלעזר דס"ל דבעינן עיקר כתיבה לשמה אבל כיון דפסיק הלכתא הר"ב ז"ל כר' אלעזר דסיפא דפוסל גיטי נשים ממילא משמע דרב דפסיק הכי דלא חייש לתקנת סופר וא"כ קשה כיצד פירש הר"ב ז"ל דצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת ועיין ביד ששם משמע שחזר בו מלפסוק כר' אלעזר דסיפא דמתניתין אלא כת"ק וכדשמואל ועיין ג"כ בהר"ן:

צריך שיניח:    שאם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב את הגט כולו אלא צריך שיניח מקום האיש וכו':

ומקום הזמן:    מן הנשואין צריך לכתוב זמן כשר ולא זמן מוקדם אי משום בת אחותו אי משום פירי ומן האירוסין נמי משום בת אחותו איכא ומשום פירי ליכא דארוסה אינו אוכל פירותיה ומשום תקנת ולד הצריכו להניח מקום זמן לגט ארוסה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה פי' שאם יכתוב זמן לבו ביום והוא לא יגרשנה עד לאחר נישואין יאמרו בלא קדושין וכתובה נתעברה ופגם הוא למשפחה ומתני' דקתני דמפני התקנה התירו לכתוב טופס הא לאו הכי אסור ר' אלעזר היא דבעי לשמה בכתיבה מדאורייתא דס"ל דעדי מסירה כרתי הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי דחתימת עדים אינה אלא מד"ס מפני תקון העולם וכי כתיב וכתב לה דדרשינן דבעינן לשמה אעיקר כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן וגם הרי את מותרת לכל אדם ומה שכתב רע"ב ז"ל חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה וגזרינן טופס אטו תורף ע"כ. בגמרא פריך והא כי כתיב לה דדרשינן מיניה לשמה אתורף כתיב והיכי יליף ר' אלעזר מיניה למיסר טופס ומשני אלא לא תימא שנאמר דמשמע דמיניה יליף אלא אימא משום שנאמר וכתב לה לשמה כלומר משום שנאמר בתורף וכתב לה לשמה גזרינן טופס אטו תורף דאורייתא. והדר פריך בגמ' הא מדסיפא פליג ר"א ופסיל לכתוב תופסי גיטין רישא לאו ר' אלעזר דאי ר"א קשיא דר' אלעזר אדר' אלעזר ומשני תרי תנאי אליבא דר' אלעזר. ואיכא מאן דמפרש מפני התקנה היינו מפני תקנת קטטה צריך שיניח פי' דזימנין דשמעא איתתא לסופר דקא כתב וסברא איהו אמר ליה וה"ל קטטה בהדה ומוקי לה כר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי ולפי זה אין צריך להניח מקום הרי את מותרת לכל אדם אלא מקום השמות לבדן משום קטטה ומקום הזמן משום מוקדם. ואיכא מאן דמפרש משום תקנת עגונות ואתיא אי כר"מ אי כר' אלעזר. כתוב בשלטי הגבורים פ' השולח דף תק"ע. וכן בהגהת אשרי דף ק"ד נראה לר"י אפילו אם לא כתב שם העיר כלל שהיה טוב דדוקא אם שינה הוא פסול דהוי מזוייף מתוכו וראיה מהא דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ושם העיר לא הזכיר וכל התקנה שהתקינו לכתוב מקום הלידה העיקר משום שלא יהא לעז על הגט משני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת דלכן כותבין סימן בעלמא מקום הלידה ע"כ. וכבר כתבתי זה יותר בארך לקמן פ' הזורק סוף סימן ה':

שטרי מלוה צריך שיניח:    שאם שמע אחד שהיה רודף את חברו להלוותו מנה לא יאמר הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדן שלא יהא השטר מוקדם אלא צריך שיניח מקום המלוה ולוה והמעות ואע"ג דליכא למיחש למידי גזרה שטרות אטו גיטין:

ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים:    הקשו תוס' והרא"ש ז"ל מנא ליה לתלמודא דר' אלעזר מכשיר בשטרות אפי' בתורף דפריך עליה מדרב פפי דילמא בטופוס לחד הוא דמכשיר וי"ל דאם איתא דכולהו תנאי אטופס דאיירי ביה ת"ק קיימי ה"ל לתנא דמתני' לקבוע דברי ר' אלעזר בתר ת"ק והיה יכול לקצר ולשנות ר' אלעזר פוסל בגיטי נשים ור' יהודה פוסל בכולן וכסדר הזה היה ראוי לשנות שכל אחד מחמיר והולך מאותו שלפניו אבל אי ר' אלעזר אתי לאכשורי בשטרות אפילו תורף ניחא דהקדים דברי ר' יהודה דאיירי בטופס כמו ת"ק ור"א מיירי אפי' בתורף ומיקל בדבר אחר יותר מת"ק דמכשר בשטרות אפילו תורף ובגיטין מחמיר דפסיל אפילו טופס וי"מ דדוקא לכתחילה גזר ר' אלעזר טופס אטו תורף אבל בדיעבד אף לכתחילה תנשא. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבדיעבד נמי פסול עכ"ל הרא"ש ז"ל:

שנאמר וכתב לה:    פי' לה לשמה ובירושלמי גרסי' במשנה לה לשמה וכן הוא בגמרא פ' המביא תניין דכ"ג:

חוץ מגיטי נשים:    וא"ת אי בשחרורי עבדים נמי פסול בפ"ק גבי שלשה דברים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ליתני בברייתא וכדברי ר"א בארבע כדקתני וכדברי ר"מ בד' תוס' ז"ל וברור הוא דר"א גרסינן בלתי יו"ד. ובגמ' קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי פי' מאושר שבחכמים והכי קרי עליה נמי בפ' אלו נערות כדכתיבנא התם סי' ו':

תפארת ישראל

יכין

הכותב טופסי גיטין:    סופר שמזמן גיטין שיהיה מזומנין למי שירצה לקנותן:

ומקום הזמן:    ובש"ס מוסיף, אף מקום הרי את מותרת לכל אדם שהוא עיקר הגט [כפ"ט מ"ג]:

צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות:    כדי לידע סך מעות המכירה שאם יטרפוה ממנו, יצטרך המוכר להחזיר לו כך:

מפני התקנה:    תקנת הסופר היא, דלהכי התירו לו שיכתוב טופס, דלפעמים אינו פנוי:

רבי יהודה פוסל בכולן:    דגזר טופס אטו תורף:

וכתב לה לשמה:    והכי קיי"ל.

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים