משנה גיטין ג רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) כל גט, שנכתב שלא לשם אישה - פסול.

כיצד?
היה עובר בשוק,
ושמע קול הסופרים - מקרים:
איש פלוני - מגרש את פלונית, ממקום פלוני,
ואמר: זה שמי, וזה שם אשתי,
פסול מלגרש בו.
יותר על כן -
כתב לגרש את אשתו - ונמלך,
מצאו בן עירו, ואמר לו:
שמי - כשמך,
שם אשתי - כשם אשתך,
פסול מלגרש בו.
יותר מכן -
היו לו שתי נשים - ששמותיהן שווין,
כתב לגרש בו - את הגדולה,
לא יגרש בו - את הקטנה.
יותר מכן -
אמר ללבלר:
כתוב, ואיזו שארצה - אגרש,
פסול מלגרש בו.


(ב) הכותב טופסי גיטין - צריך שיניח,

מקום האיש, ומקום האישה, ומקום הזמן.
שטרי מלווה - צריך שיניח,
מקום המלווה, ומקום הלווה,
ומקום המעות, ומקום הזמן.
שטרי מקח - צריך שיניח,
מקום הלוקח, ומקום המוכר,
ומקום המעות, ומקום השדה,
ומקום הזמן - מפני התקנה.
רבי יהודה - פוסל בכולן.
רבי אלעזר - מכשיר בכולן,
חוץ מגיטי נשים,
שנאמר: "וכתב לה" (דברים כד א) - לשמה.


(ג) המביא גט - ואבד ממנו,

אם מצאו על אתר - כשר.
ואם לאו - פסול.
מצאו בחפיסה, או בגלוסקמא -
אם הכירו - כשר.
המביא גט - והניחו זקן, או חולה,
נותנו לה - בחזקת שהוא קיים.
בת ישראל - שנישאת לכוהן,
והלך בעלה - למדינת הים,
אוכלת בתרומה - בחזקת שהוא קיים.
השולח חטאתו - ממדינת הים,
מקריבין אותה - בחזקת שהוא קיים.


(ד) שלשה דברים -

אמר רבי אלעזר בן פרטא - לפני חכמים,
וקיימו את דבריו -
על עיר - שהקיפה כרקום,
ועל הספינה - המיטרפת בים,
ועל היוצא - לידון,
שהן בחזקת קיימין.
אבל עיר - שכבשה כרקום,
וספינה - שאבדה בים,
והיוצא - ליהרג,
נותנין עליהן - חומרי חיים, וחומרי מתים,
בת ישראל - לכוהן,
ובת כוהן - לישראל,
לא תאכל בתרומה.


(ה) המביא גט בארץ ישראל - וחלה,

הרי זה משלחו - ביד אחר.
אם אמר לו:
טול לי ממנה - חפץ פלוני,
לא ישלחנו - ביד אחר,
שאין רצונו שיהא פקדונו - ביד אחר.


(ו) המביא גט ממדינת הים - וחלה,

עושה בית דין שליח - ומשלחו,
ואומר לפניהם: בפני נכתב, ובפני נחתם.
אין השליח האחרון צריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתם,
אלא אומר: שליח בית דין אני.


(ז) המלווה מעות - את הכוהן, ואת הלוי, ואת העני,

להיות מפריש עליהן - מחלקן,
מפריש עליהן - בחזקת שהן קיימין,
ואינו חושש -
שמא מת - כוהן או לוי,
או שמא העשיר - העני.
מתו -
צריך ליטול רשות - מן היורשין.
אם הלוון - בפני בית דין,
אינו צריך ליטול רשות.


(ח) המניח -

פירות - להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות,
מעות - להיות מפריש עליהן מעשר שני,
מפריש עליהן - בחזקת שהן קיימין.
אם אבדו -
הרי זה חושש - מעת לעת,
דברי רבי אליעזר.
רבי יהודה אומר:
בשלשה פרקים - בודקין את היין,
בקדים - של מוצאי החג,
ובהוצאת סמדר
ובשעת כניסת מים - לבוסר.


הדף הראשי של משנה גיטין ג