ברטנורא על גיטין ג

משנה גיטין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

כל גט - קול סופרים מקרין. הגדולים מקרין לתלמידיהם, כשיבא גט לפניך כתבהו כך. והזכירו שם אינש בעלמא:

יותר מכן - ולא זה בלבד שנכתב שלא לשם גירושין אלא להתלמד, אלא אף זה שנכתב לשם גירושין גמורים ונמלך, פסול:

יתר מכן היו לו ב' נשים כו' - ולא זה בלבד שנכתב שלא לשם גירושין של אדם זה, פסול. אלא אף זה שהיו לו שתי נשים שנכתב לשם גירושין דהאי גברא, פסול, כיון שנכתב שלא לשם גירושין של זו:

גדולה וקטנה - לאו דוקא:

יתר מכן אמר ללבלר וכו' - הא קמ"ל דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע דבשעת כתיבה נמי דעתיה אהא ואיכא גירושין דידיה ודידה :

(ב)

הכותב טופסי גיטין - סופר שרוצה שיהיו מזומנין אצלו, שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:

צריד שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן - ובגמרא מוסיף אף מקום הרי את מותרת לכל אדם :

מפני התקנה - התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות שלא לשמן מפני תקנת הסופר שיהיו מזומנים לו, ובלבד שישייר תורף לכתבו לשמה. וגזרינן תורף שאר שטרות אטו תורף דגיטין:

רבי יהודה פוסל בכולן - דגזר טופס אטו תורף, ושאר שטרות אטו גיטין:

ר"א מכשיר בכולן - דלא גזר שאר שטרות אטו גיטין:

חוץ מגטי נשים שנאמר וכתב לה לשניה - וגזרינן טופס אטו תורף. והלכה בר"א :

(ג)

לאלתר - מיד . כשר:

ואם לאו פסול - ודוקא שאבד במקום שהשיירות מצויות, דאיכא למימר מעוברים ושבים נפל . אבל אם אבד במקום שאין השיירות מצויות, אפילו לאחר זמן מרובה כשר. ואפילו אבד במקום שהשיירות מצויות, אם יש לעדים בו סימן מובהק , כגון שיאמרו נקב יש בו בצד אות פלונית, או שיאמרו מעולם לא חתמנו בגט באלו השמות אלא בזה בלבד, כשר, ואפילו לאחר זמן מרובה:

בחפיסא או בדלוסקמא - אמתחות שרגילין לתת בהם שטרות ויש בהן סימן שהם שלו :

אם מכירו כשר - מלתא באנפי נפשה היא. והכי קאמר, מצאו בחפיסה או בדלוסקמא אע"פ שאינו מכירו לגט, או שמכירו לגט אע"פ שמצאו בכל מקום, כשר:

נותנו לה בחזקת שהוא קיים - ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו, דאמרינן העמד דבר על חזקתו. אבל אם נודע שמת קודם שהגיע גט לידה, הגט בטל, דאין גט לאחר מיתה:

מקריבין אותה - ולא חיישינן שמא מתו בעליה, וחטאת שמתו בעליה למיתה עומדת:

(ד)

כרקום - תרגום מצור כרכומין:

המטרפת - ועדיין לא טבעה :

לידון - בדיני נפשות:

בת ישראל לכהן - חומרי מתים:

בת כהן לישראל - חומרי חיים:

(ה)

המביא גט בארץ ישראל - שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

משלחו ביד אחר - ועושה שליח מאליו ולא בבית דין. ודוקא חלה:

ואם אמר לו - בעל לשליח:

טול לי הימנה חפץ פלוני - כשתתן לה את הגט . לא ישלחנו ביד אחר:

(ו)

עושה ב"ד - שליח, ומשלחו:

שליח ב"ד אני - ומסתמא ב"ד עשו הדבר בהכשרו. ושליח שני ממנה שליח שלישי עד מאה, וכולן בב"ד, מדתנן במתניתין אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב"ד אני:

(ז)

להיות מפריש עליהן מחלקן - כשיפריש התרומה ימכרנה ויעכב הדמים לעצמו בשביל חובו שיש לו על הכהן. ומעשר ראשון ומעשר עני יעכב ויאכל בשביל החוב שיש לו על הלוי ועל העני. אלא שמפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר לכהן. ואם הוא רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לזה הכהן או הלוי או העני שהלוה להן, אין צריך לזכות להם מעשרותיו ותרומותיו על יד אחר, אלא לוקחן לעצמו מיד אחר שיפרישם . אבל אם רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לאחרים, אינו יכול לעכבן בחובו, עד שיזכה להם ע"י אחר תחילה, ואח"כ יחזור ויטלם בחובו:

צריר ליטול רשות מן היורשים - שירשו מהם קרקע משועבדת לבעל חוב , צריך ליטול מהם רשות אם רוצים לפרוע חוב זה מתרומות ומעשרות הללו, דשמא רוצים הם ליקח מתנותיהן ולפרוע חוב מורישם ממקום אחר:

(ח)

המניח פירות להיות מפריש עליהן כו' - סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו, ואומר, הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך:

ואם אבדו - הלך לבדקן ומצאן שאבדו:

ה"ז חושש - לאותן טבלים שתקן בהבטחתן של אלו. ואם לא אכלן צריך להפריש מהם, שמא כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי כבר היו אבודין:

מעת לעת - של בדיקה. כשבדקן ומצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו, ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת על פירות אחרים צריך להפריש עליהם מספק. וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש, אלא סומכין אחזקה:

בודקין את היין - שהניחו להיות מפריש עליו, צריך לבדקו, שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:

בקדים של מוצאי החג - כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:

ובשעת כניסת מים - כשהן כפול הלבן נקראים בוסר . וכשהלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא, היינו כניסת מים. פירוש אחר, היו כותשים הענבים כשדהן בוסר ונותנים לתוכו מים ועושים חומץ לטבול. והלכה כרבי יהודה: