משנה בכורות ו ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ו · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

נפגם הזובן, או עריה של נקבה במוקדשים, נפגם הזנב מן העצם, אבל לא מן הפרק, או שהיה ראש הזנב מפציל עצם, או שיש [ בשר ] בין חוליא לחוליא מלא אצבע.

נוסח הרמב"ם

נפגם הזובן והעריה של נקבה במוקדשין נפגמה הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק או שהיה ראש הזנב מפצל עצם או שיש בשר בין חוליה לחוליה מלוא אצבע.

פירוש הרמב"ם

נפגם הזובן או עריה של נקבה במוקדשין כו': זובן הוא העור התלוי בזכרות הבהמה שהגיד מתקשה משם ואם נחתך הכיס מעיקרו אינו מום ואם נפגם הגיד עצמו אינו מום לפי שאינו בולט בבהמה כמו שאמרנו ועל כן אין חוששין לחסרונו: ועריה כלי הנקבות הבולט ממנו על שטח הגוף נפגם: ומה שאמר במוקדשים לפי שהבכור לא יהיה אלא זכר והתועלת שיש כשנודע המום ממיוחד בנקבה הוא לשאר קדשים. מפציל עצם שיהא קצה של זנב כשתי זנבות ובכל אחד משתיהן עצם או שיהיו החוליות רחוקות זו מזו כמו שאמר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הזובן - הנרתק שהגיד של בהמה חבוי בו. כשנפגם הוי מום דלא הדר בריא, אבל ניטל לא הוי מום, דחוזר לאיתנו יב:

עריה של נקבה - בית הערוה הבולט לחוץ ונראה על שאר שטח הגוף:

במוקדשים - בשאר קדשים שיש בהן נקבה, כגון שלמים, דאילו בבכור ליכא נקבה:

אבל לא מן הפרק - דנפגם בין הפרקים מעלה ארוכה, כשלא נחתך כל הזנב:

או שהיה ראש הזנב מפציל עצם - הזנב התלוי למטה נקלף העור ובשר ונשאר העצם מגולה, שוב אין מעלה ארוכה, הואיל ובראש הזנב הוא:

מפציל - כמו אשר פצל [בראשית ל']. פירוש אחר, שנחלק הזנב בקצהו לשתי זנבות ובכל אחת משתיהן עצם:

ובין חוליא לחוליא מלוא אצבע - שחוליות של זנב רחוקות זו מזו מלוא אצבע דהיינו רוחב גודל:

פירוש תוספות יום טוב

נפגם הזובן. כתב הר"ב אבל ניטל לא הוי מום דחוזר לאיתנו. גמ'. ומעשה שהיה. ואל תתמה שהרי בטרפות אתה מוצא כן בניטל הטחול כמו שפי' הר"ב במ"ב פ"ג דחולין:

מפציל עצם. פי' הר"ב נקלף העור והבשר כו'. וכן פירש"י. והקשו התוס'. דאין זה לשון המשנה והגמרא. והל"ל נקלף. ופירשו כפירוש האחר שכתב הר"ב. וכן פי' הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) גמרא. ומעשה שהיה. ואל תתמה, שהרי בטריפות אתה מוצא כן בניטל הטחול:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נפגם הזובן:    אבל ניטל לא הוי מום דחוזר לאיתנו וכן היה מעשה שנטלו זאב וחזר לאיתנו והקשו תוס' והרא"ש ז"ל אמאי חשיב ניטל חוזר לאיתנו יותר מנפגם הרי נמי יכול ליטול לנפגם ומיהו י"ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה בנטילה דאין זה מום עובר כיון שלא היתה הפגימה מתרפאת אם לא ניטל הזובן ע"כ. וכן אם נפגם הכיס הוי מום דהוי בגלוי אבל זכרות גיד עצמו שנפגם לא הוי מום דהוי בסתר ועוד דמעלה ארוכה. ואם קרע כיס שהביצים בתוכו וכרת הביצים והדר תפר לכיס ונשארו הביצים כרותים בכיס פלוגתא בברייתא אי הוי מומין שבגלוי כדמפרש בגמרא:

אבל לא מן הפרק:    אם נפגם בין הפרקים מעלה ארוכה אם לא נחתך כל הזנב אלא נפגם מעט:

או עריה של נקבה במוקדשין:    כצ"ל:

או שהיה ראש הזנב מפציל עצם:    כמו אשר פצל וכן פי' רש"י ז"ל. והקשו תוס' ז"ל דבלשון משנה ותלמוד הל"ל נקלף ופירשו הם ז"ל שמפצל את העצם לשנים כמו מפוצלות דגבי קרנים שמפוצלות לכאן ולכאן. ובתוספתא נמי קתני או שהיה ראש הזנב מופצל לשני עצמות ע"כ והוא פי' הרמב"ם ז"ל וכן פי' רעז"ל בלשון שני:

או שיש בשר בין חוליא לחוליא וכו':    כצ"ל:

מלא אצבע:    מפרש בגמרא בתוספתא דאצבע אחד מד' בטפח של כל אדם בעינן דהיינו גודל:

תפארת ישראל

יכין

נפגם הזובן:    הוא הנרתק שהגיד של הבהמה נסתר בו. ודוקא נפגם הוה מום דלא הדר בריא. אבל בנחתך כל הנרתיק זה לגמרי. לא הוה מום. דהדר בריא:

או עריה של נקבה:    בית הערוה של הנקיבה שבולט לחוץ. שנפגם:

במוקדשים:    ר"ל בשאר קדשים. דבכור אינו נקיבה:

נפגם הזנב מן העצם:    שנחסר מהזנב קצת באמצע העצם א' שבחוליותיו:

אבל לא מן הפרק:    שאם נסתר בין הפרקים הדרא בריא:

או שהיה ראש הזנב מפציל עצם:    שנפצל העור והבשר מעל הזנב בראשו. דאז לא הדר בריא. או שהזנב נתפצל לב' ויש בכל א' עצם. ונראה כב' זנבות:

או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע:    שחוליות הזנב רחוקות זמ"ז כרוחב אגודל:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים