משנה ביצה ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ג · משנה ג | >>
בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא אם כן יש שהות ו ביום לאכול ממנה כזית צלי.
רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה.
שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה.
אבל מביא בידו אברים אברים.
משנה מנוקדת
בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת,
- לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כַּזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ.
- שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְּמוֹט וּבְמוֹטָה.
- אֲבָל מֵבִיא בְּיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:
נוסח הרמב"ם
בהמה מסוכנת -
- לא ישחוט,
- אלא אם כן - ידוע,
- שהוא יכול לאכל ממנה כזית צלי - מבעוד יום.
- רבי עקיבה אומר:
- אפילו כזית חי - מבית טביחתה.
- שחטה בשדה -
- לא יביאנה - במוט, ובמטה,
- אבל מביאה בידו - איברים, איברים.
פירוש הרמב"ם
ואין הלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בהמה מסוכנת - שהוא ירא שמא תמות. ואין צריך לה שכבר סעד סעודתו:
לא ישחוט - אא"כ יודע שיש שהות ביום לאכול כזית צלי הימנה:
מבית טביחתה - שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד. ואין הלכה כרבי עקיבא:
לא יביאנה במוט ובמטה - בשני בני אדם. משום דאוושא מלתא ז ומזלזל בכבוד יו"ט:
פירוש תוספות יום טוב
אלא א"כ יש שהות ביום לאכול. לישנא דמתני' דייקא. דאע"פ שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי. דהא אמרינן הואיל [כדפסק הר"ב במשנה ג' פ"ג דפסחים] ב"י סי' תצ"ח בשם רבי ירוחם:
[*יש שהות ביום כו'. ז"ל הר"ב אלא א"כ יודע שיש שהות כו' ולא ידעתי מה הוסיף בפירושו על לשון המשנה. דתיבת יודע שהוסיף הוא ללא צורך. גם אם נאמר שגירסתו כמו שהוא בסדר המשנה דבירושלמי וכן הוא בספר הרא"ש ג"כ אלא א"כ ידוע שיכול לאכול כזית צלי ממנה [מבעו"י]. אכתי לא הוסיף כלום שמ"ש שיש שהות ביום ג"כ ללא צורך שזה מבעו"י שבמשנה [ירושלמית] :
רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי. עיין מ"ש בזה בסוף משנה ז' פי"א דמנחות]:
במוט ובמוטה. פי' הר"ב בשני בני אדם משום דאוושא מלתא. וכ"כ רש"י והר"ן. ואין רצונם לומר שהאחד נושא במוט והשני במוטה אלא ששנים נושאים במוט כאחת. או במוטה. וכן העתיקו הרמב"ם [בריש] פ"ה מהלכות יו"ט. וטור סי' תצ"ח. במוט או במוטה. אע"פ שהם לא הזכירו אם בשנים או באחד. ומלשון הרמב"ם דריש פ"ה נראה שסובר דנשיאת מוט באחד. ונ"ל דרש"י הכריח פירושו ממה שנאמר גבי מרגלים (במדבר י"ג) וישאוהו במוט בשנים. דש"מ דסתם נשיאת משא שבמוט היא בשנים. ובגמרא פרק ה' דסוטה דף ל"ד ממשמע שנאמר במוט איני יודע שהיא בשנים. מת"ל בשנים. בשני מוטות. מבואר יותר דסתם מוט בשנים נשאת המשא שעליה. וא"נ כפירש"י שם דדייק מוישאוהו דמשמע שנים מ"מ אתי שפיר הכא. דמדאמר הכתוב שנשאו שנים במוט. ש"מ שכן היא נשיאת משא שבמוט. וז"ל רש"י בר"פ דלקמן. דדרו ברגלא לדרו באגרא ישאוה ביו"ט בשני בני אדם. במוט על כתפיהם. ע"כ. ש"מ שסובר שכן דרך נשיאת המוט. וזו תשובה לדברי הרא"ם. שהביא ראיה ממוט דשל כפריים דו"ק [*דאי לאו ממוט עצמו משמע שהוא בשנים. אלא דוקא מדכתיב בקרא וישאוהו. כדברי הרא"ם. א"כ תנא דמתני' דסתמא קתני במוט. ולא הזכיר בלשונו שוב מלה דלשתמע מיניה דבשנים. מהיכא שמעינן דס"ל דוקא בשנים. והרי מוט של כפריים אינו בשנים. וסגי באחד. דזו אינה סברא כלל וכלל שהתנא יסמוך על הדקדוק של וישאוהו שבכתוב ההוא שנאמר בו במוט. שעל אותו המוט הוא דקאי. דאילו וישאוהו היה מאוחר בכתוב. היה באפשר לומר כן מה שאין כן באשר הוא מוקדם. ואף גם לזאת לא ניחא לי. מדאמרינן בפרק ראשית הגז [קל"ז ע"ב] דלשון תורה לחוד. ולשון חכמים לחוד. א"כ היאך יסמוך התנא על לשון תורה]:
אבל יביאנה בידו אברים כו'. עיין ריש פרק ד':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) יש שהות. לישנא דמתניתין דייקא דאף על פי שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי דהא אמרינן הואיל כו'. ב"י:
(ז) (על הברטנורא) ואין ר"ל שהאחד נושא במוט וחב' במוטה. אלא ששניהם נושאים במוט אחת או במוטה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בהמה מסוכנת: פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ו) וביד פ"א דהלכות יו"ט סי' י"ב ובטור א"ח סי' תצ"ח וכתבו הרשב"א והרב המגיד ז"ל דדוקא בהמה מסוכנת התירו משום הפסד ממונן של ישראל אבל הבריאה לא ישחטנה אפי' יש שהות אא"כ צריך לאכול ממנה בי"ט:
לא ישחוט אא"כ יודע שיש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום: גרסי' וי"ס דגרסי אא"כ יודע שהוא יכול לאכול ממנה כזית צלי מבע"י וכו'. וכתב הר"ן ז"ל מוכח בפ' אלו עוברין דאע"פ שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי ולשנא דמתני' הכי דייק ע"כ וכן כתוב בב"י בשם רבינו ירוחם:
מבית טביחתה: ש"מ דהפשט וניתוח שמנתחין הקצבים דרך ארץ הוא ולאו איסורא הוא והתירו לאכול כזית מבית טביחתה בלא בדיקה משום הפסד ממונו וכ"ש שאם הוציאו הריאה בלא בדיקה שאין להפסיד הבהמה וסמכינן ארובא וכשרה ומכאן הביא ראיה הר"ן ז"ל בפ"ק דחולין דף תרע"ו דבדיקה זו דריאה מדרבנן הוא:
שחטה בשדה. וכו': ביד פ"ה דהלכות יו"ט סי' ה' ואיתא בתוס' דר"פ מפנין ודר"פ שואל:
לא יביאנה במוט וּבְמׁטֶה: בנקודת סגו"ל תחת הטי"ת. וכך מצאתיה מנוקדת בספר כתיבת יד קדמון. וכן מצאתיה מנוקדת בשם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. ואי גרסי' ובמוטה נלע"ד דמוט היינו הנישא בין שני בני אדם על הכתפים ומוטה היינו הנישא בין שני בני אדם על ידיהם או אפכא וכדמשמע בגמ' ר"פ המביא כדי יין גבי דדרו באגדא לידרו באכפא דפי' רש"י ז"ל שם אגדא על הכתפים אכפא על הידים ומ"מ עיין בלשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ה סי' ב':
אבל מביאה בידו אברים אברים: ואע"ג דמפיש בהלוכא ואמרי' בפ' מפנין דמעוטי בהלוכא עדיף שאני הכא דכיון דמביא במוט ובמטה מיחזי כעובדין דחול ואיכא מ"ד דלא מיתסר אלא במסוכנת שיש לה קול שלא נשחטה לגמרי בשביל י"ט אבל בריאה שנשחטה לצורך י"ט מביאה אפי' במוט ובלבד שישנה אם אפשר לשנות וכענין שאמרו בפ' המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתפו או לפניו אבל אחרים אומרים דה"ה לבריאה ומסוכנת אורחא דמילתא נקט שאין דרך לשחוט את הבריאות בשדה אלא בביתו וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכתב הרשב"א ז"ל שאינו נוטל את עורה שלא התירו אלא בשוחט מדעתו בי"ט שהתירו סיפה משום תחלתה כדי שלא ימנע משמחת י"ט אבל בשוחט את המסוכנת לא והכי מוכח בירוש' דפירקין דגרסי' התם תני אבל מביאה ע"ג עורה כיצד הוא עושה משייר ממנה אבר אחד ומביאה עמו הר"ן ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי: אחר שתצא נפשה. וא"צ לשער בכדי שיפשטוה ויבדקנה תחלה. מיהו מסוכנת דיש חשש הפסד שמא תמות, מותר לשחטה אפילו באמת אינו אוכל ממנה. אבל בריאה אסור לשחוט אא"כ באמת יאכל ממנה כזית [ תצ"ח. ונ"ל דנקט צלי, משום דמתבשל מהר, גם שא"צ מליחה, וא"צ הדחה אח"כ [כי"ד ע"ו]:
רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה: דשם אין צריך הפשט. וקיימא לן כר"ע בזה אפילו מחביריו [ט"ז שם] וגם רמג"א [שם סקי"ג] כתב דמודים חכמים לר"ע בזה:
שחטה בשדה: מיירי בבריאה או מסוכנת:
לא יביאנה במוט: [שטאנגע]:
ובמוטה: [טראגע]. דאוושא מלתא, ומזלזל יו"ט:
אבל מביא בידו אברים אברים: אע"ג דעי"ז מפיש בהלוכה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת