משנה בבא קמא ט ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ט · משנה ב | >>

גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו, משלם כשעת הגזילה.

רבי מאיר אומר, בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך.

גזל מטבע ונסדק, פירות והרקיבו, יין והחמיץ, משלם כשעת הגזילה.

מטבע ונפסל, תרומה ^יא ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה ^יב בה עבירה, או שנפסלה מעל גבי המזבח, או שהיתה יוצאת ליסקל^יג, אומר לו הרי שלך לפניך.

משנה מנוקדת

[עריכה]

גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה,

עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ,

מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

בַּעֲבָדִים,

אוֹמֵר לוֹ: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ".

גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק,

פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ,

יַיִן וְהֶחֱמִיץ,

מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.

מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל,

תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת,

חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח,

בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה,

אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,

אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל,

אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

גזל בהמה - והזקינה,

עבדים - והזקינו,

משלם כשעת הגזילה.

רבי מאיר אומר:

יאמר לו בעבדים - הרי עבדך לפניך.

גזל מטבע - ונסדק,

פירות והרקיבו, יין והחמיץ,

משלם כשעת הגזילה.

מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת,

חמץ - ועבר עליו הפסח,

בהמה - ונעברה בה עבירה,

או שנפסלה מעל גבי המזבח,

או שהיתה יוצאה ליסקל,

אומר לו: הרי שלך לפניך.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כשהרקיבו מקצת הפירות, אומרים לו הרי שלך לפניך. ואם הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזלה.

ומטבע ונפסל - הוא שלא יעבור באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת.

והלכה כרבי מאיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך - דכקרקע דמו וברשותא דמרייהו קיימי. והלכה כר"מ ^ח:

מטבע ונסדק - שינוי הניכר הוא:

פירות והרקיבו - כשהרקיבו מקצתן [אומר לו הרי שלך לפניך ^ט ]. אבל הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזילה:

מטבע ונפסל - שאינו עובר באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת ^י:

ונעבדה בה עבירה - שנרבעה או נעבדה [לעבודה זרה] שהיא פסולה לקרבן:

שנפסלה למזבח - במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין:

רבי מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. כתב הר"ב והלכה כר"מ. הכי אמר רב בגמרא משום דאיפכא תני למתניתין. א"נ משום דאשכח תרתי ברייתות וחדא מתניתין מקמי תרתי ברייתות מפיך להו תני וחכ"א בעבדים וכו'. והכי קאמר למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כר"מ:

פירות והרקיבו. כתב הר"ב כשהרקיבו מקצתן [אומר לו וכו'] גמרא. ופירש נ"י כיון דאורחייהו בהכי כהיזק שאינו ניכר חשבינן ליה ואומר לו הרי שלך לפניך. והוי כחמץ בפסח. אבל כשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר [ומתניתין דקתני משלם כשעת הגזילה כשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר] כיין והחמיץ [מיירי]. ע"כ:

יין והחמיץ. שנשתנה ריחו וטעמו ולא מצי א"ל הרי שלך לפניך. נ"י:

מטבע ונפסל. פירש הר"ב במדינה זו אבל יוצא במדינה אחרת שיכול לומר לו לך והוציאו שם. רש"י. ועיין לקמן:

תרומה ונטמאת חמץ וכו'. הטעם דאילו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי. מ"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין. והרי הן כמו שהיו בשעת הגזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין משום הכי מצי אמר לו הרי שלך לפניך. מה שאין כן בפסלתו מלכות כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאת כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה. הרי ניכר הפסידה. מהר"ר ואלק כהן בשלחן ערוך סימן שס"ג [והוא מפירוש רש"י שבגמרא [דף צ"ו]:

בהמה ונעבדה בה עבירה וכו'. בעד אחד שלא נסקלה. אבל פסולה לקרבן ) ועיין ריש פ"ח דזבחים. וטעמא דאמר ליה הרי שלך לפניך פירש רש"י דכל בהמות לאו למזבח קיימי:

או שהיתה יוצאה ליסקל. סבירא ליה להאי תנא דגומרין דינו של שור שלא בפניו ואין צריך להביאו לב"ד דאמר ליה מאי עבדי ליה. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) משום דבגמרא מהפכינן לה כו' ותני וחכ"א בעבדים כו':

(ט) (על הברטנורא) ביון דאורחייהו בהכי, כהיזק שאינו ניכר חשבינן ליה, ואומר לו הרי כו', והוי כחמץ בפסח. אבל מתניתין בשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ מיירי. נ"י:

(י) (על הברטנורא) שיכול לומר לו לך והוציאו שם. רש"י:

(יא) (על המשנה) תרומה כו'. הטעם דאלו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי. מ"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין, והרי הן כמו שהיו בשעת גזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין, מש"ה מצי א"ל הרי כו'. משא"כ בפסלתו מלכות, כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאה כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה הרי ניכר הפסידה. סמ"ע:

(יב) (על המשנה) ונעבדה כו'. בעד אחד שלא נסקלה. אבל פסולה לקרבן. וטעמא דא"ל הרי כו', דכל בהמות לאו למזבח קיימי. רש"י:

(יג) (על המשנה) ליסקל. ס"ל להאי תנא דגומרין דינו של שור שלא בפניו וא"צ להביאו לב"ד, דא"ל מאי עבדי ליה, גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

גזל בהמה והזקינה: ובגמ' מפר' רב פפא דלא הזקינה ממש אלא אפי' כחשה כחש כעין הזקינה דלא הדר בריא משלם כשעת הגזלה אבל כחש דהדר בריא אומר לו הש"ל. ובירושלמי רב הונא אמר בשגזל עגל ונעשה שור אבל גזל שור והזקין אומר לו הש"ל שמואל אמר אפי' גזל עגל ונעשה שור אומר לו הש"ל. תני רב קרנא ואפי' גזל עגל ונעשה שור וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' עגל ע"כ משמע דפליגי אתלמודא דידן מימרא דר' אילעאי דאייתינן לה לפטורא מד' וה' מרבויא דזה הכלל דמתני' דלעיל בסמוך וכדכתיבנא:

ר"מ אומר וכו': פ' השואל דף ק' ותוס' פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ה.) והלכה כר"מ דמתני דהיינו רבנן דברייתא אבל ר"מ ס"ל דעבדים לא הוקשו לקרקעות לא לענין גזל ולא לענין שבועה דס"ל דנשבעין על העבדים כדכתבי' פ' שבועת הדיינין ומפכינן מתני' מקמי ברייתא וכי לא מפכינן מתני' מקמי ברייתא חדא מקמי חדא אבל חדא משנה מקמי תרתי ברייתות מפיך רב בגמ' וכיון דמפיך מתני' ה"ל למימר הלכה כרבנן אלא ה"ק למאי דמפכיתו ותניתו הלכה כר"מ וכן בירושל' אמר אבוי ושמואל בר אמי בשם רב יהודה הלכה כר"מ ע"כ:

פירות והרקיבו: כשהרקיבו כולן אבל הרקיבו מקצתם אומר לו הש"ל כך נלע"ד שצ"ל בפי' רעז"ל דהכי מוכח בגמ' וכן מבואר ג"כ בפי' הרמב"ם ז"ל גם ביד ובכל הפוסקים וז"ל נמקי יוסף ז"ל הרקיבו מקצתן כיון דאורחייהו בהכי כהיזק שאינו ניכר חשבינן להו ואומר הש"ל והוי כחמץ בפסח ובכל הני דסיפא דמתני' ומתני' דקתני משלם כשעת הגזלה בהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ מיירי ע"כ. אלא דקשה לע"ד כי היכי דפריך בגמ' מפירות והרקיבו דבמתני' קתני משלם כשעת הגזלה ובברייתא קתני אומר לו הש"ל ומשני לה אמאי לא פריך נמי מיין והחמיץ דבמתני' קתני משלם כשעת הגזלה ובברייתא קתני אומר לו הש"ל דהתם משמע דלא שייך לשנויי כאן כשהחמיץ כולו וכאן כשהחמיץ מקצתו אלא אם גזל שני כדים או שנאמר דיש לחלק בין החמיץ הרבה להחמיץ קצת ודוחק לומר דיין והוחמץ דבמתני' כשהוקר החומץ ועמד על דמי היין או יותר ומש"ה משלם כשעת הגזלה ולפעמים מרויח הגזלן וברייתא מיירי כשהחמיץ והוזל שירד מערכו ומש"ה אומר לו הש"ל דמ"מ אי איתא בגירסת הברייתא ליין והחמיץ אומר לו הש"ל כדמוכח מן הסימן שעשו בעלי התלמוד עלה דברייתא קשה דאמאי לא פריך עלה ומשני כדכתיבנא ואפי' ביד לא ראיתי שעשה שום חלוק וצ"ע לע"ד ומפי' נמקי יוסף ז"ל ג"כ משמע דלא הוה גריס בברייתא יין והחמיץ שזה לשונו ומתני' דקתני משלם כשעת הגזלה בהרקיבו כולן מיירי שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ ע"כ:

גזל מטבע ונסדק: אמר רב הונא נסדק נסדק ממש נפסל שפסלתו מלכות רב יהודה אמר פסלתו מלכות היינו נסדק אלא ה"ד נפסל שפסלתו מדינה זו ויוצא במדינה אחרת שיכול לומר לו לך והוציאו שם ופריך רבה עליה דרב יהודה הרי תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח דכי פסלתו מלכות דמי וקתני אומר לו הש"ל א"ל התם לא מינכרא הזיקא דלא נשתנית מראיתו משאר חטים הכא מינכר היזקא שאין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאין עכשיו כשגזלה ממנו היו כל צורות המדינות שוות. וכתבו תוס' והרא"ש ז"ל והלכה כרב הונא מתלת טעמי חדא דהוי רביה דרב יהודה ועוד דרב ושמואל ס"ל כותיה וכן רבה דאמר לקמן בשמעתין השף מטבע של חברו פטור כי מחייא בקורניסא סבר כרב הונא דאי פסלתו מלכות הוי כנסדק כ"ש מחייה בקורניסא אבל בנמקי יוסף ז"ל כתוב והלכה כרב יהודה וכן הוא בהרמב"ם ז"ל וכמו שפירש הרב רעז"ל:

יין והחמיץ: נשתנה ריחו וטעמו ולא מצי א"ל הש"ל נמקי יוסף:

חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו: הכל בפירקי' דף ק"ה דייק טעמא דאומר לו הש"ל דאיתיה בעיניה הא ליתא בעיניה אע"ג דהשתא לאו ממונא כיון דמעיקרא ממונא בעי שלומי. ובגמ' מוקי רב חסדא למתני' כר' יעקב דבאיסורי הנאה נמי אומרים הש"ל פי' כגון חמץ בפסח דמתני' ורבה סבר דכ"ע סברי אומרים באיסורי הנאה הש"ל וההיא ברייתא דפליגי בה ר' יעקב ורבנן בשומר שהחזיר שור לבעליו אחר שנגמר דינו לסקילה דלרבנן אינו מוחזר ולר' יעקב מוחזר פלוגתייהו בגומרין דינו של שור שלא בפניו של שור שאין צריך להביאו לבית דין דלרבנן אין גומרים ולר' יעקב גומרים ומצי למימר ליה אנא מאי עבדי ליה ותנ"ה דרבנן נמי ס"ל דאומרים באיסורי הנאה הש"ל וגם בשור הנסקל קודם שנגמר דינו אבל לא לאחר שנגמר דינו וא"ל רב חסדא לרבה בר שמואל שהביא זו הברייתא אי משכחת לבני הישיבה לא תימא להו האי ברייתא ולא מידי משום דחדו דמשכחו תיובתא למילתי ופי' רש"י ז"ל אבל סיפא דמתני' ודאי ר' יעקב היא ולא רבנן דקתני או שהיתה יוצאה להסקל אומר לו הש"ל ע"כ. אבל תוס' ז"ל בספ"ד וה' כתבו דלפי' רש"י ז"ל דהתם דפירש דפלוגתא דרבנן ור' יעקב היא כשהשומר התפיסו לשור בידים ליד ב"ד אז בלבד אמרו רבנן דאינו יכול לומר הש"ל כיון שהוא התפיסו דאי לאו דאתפסיה לא היה נסקל דס"ל לרבנן אין גומרין דינו של שור אלא בפניו ור' יעקב ס"ל אע"ג דאתפסיה אומר לו הש"ל דס"ל דלאו מידי אזקיה בתפיסתו בידו דאע"ג דלא אתפסיה ב"ד היו גומרין דינו של שור שלא בפניו דשור לא בעל טענה הוא דליבעי דינו בפניו ולפי פי' זה אפי' בבא דאו שהיה יוצא ליסקל יכול להיות כרבנן נמי וכגון שתפסוהו ב"ד מאליהם אלא שרש"י ז"ל שפירש דלא אתיא האי סיפא רק כר' יעקב טעמיה משום שרוצה דבבא דשור היוצא ליסקל דמתני' בתפיסה בידים דומיא דברייתא דהיינו בהתפיסו בידים ע"כ ולר"י ז"ל שם פי' אחר בההיא סוגיא ומשמע דגם לאותה שטה סיפא דמתני' דלא כרבנן. ונעבדה בה בדלי"ת צ"ל. אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ונעברה ברי"ש:

או שנפסלה מע"ג המזבח: גמ' אמר רבה הצורם אוזן פרתו של חברו פטור מ"ט פרה כדקיימא קיימא דלא עבד ולא מידי דכולהו שורים לאו לגבי מזבח קיומי וכתבו תוס' ז"ל והא דתנן גזל בהמה ונתעבדה בה עבירה או שנפסלה מע"ג המזבח אומר לו הש"ל ונפסלה היינו שנפל בה מום דאי נרבעה היינו שנעבדה בה עבירה ומשמע דוקא שנפסלה מאליה אבל הטיל בה מום בידים חייב וי"ל דמתני' מיירי בבהמה קדושה דודאי לגבי מזבח קיימא עכ"ל ז"ל. בפי' רעז"ל שנפסלה למזבח במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין. אמר המלקט איני יודע מנין לו זה החילוק אע"ג דאיכא למימר דדומיא דכל הני קתני אלא שכן ג"כ פירשו רש"י ונמקי יוסף ז"ל וז"ל שנפסלה מע"ג המזבח במום שאינו ניכר כדוקין שבעין פטור דכל בהמות לאו למזבח קיימי עכ"ל. ונראה שהם ז"ל חולקי' על פי' תוס' ז"ל שכתבתיו בסמוך:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

משלם כשעת הגזלה: קמ"ל הך בבא דאפילו לענין הפסד הגזלן נמי משלם כשעת הגזילה:

בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך: דכקרקע דמי שעומדת תמיד ברשות בעלים, והכי קיי"ל [(שו"ע חו"מ, שסג)]:

פירות והרקיבו: כולן, דהו"ל שינוי הניכר, אבל מקצתן, כהיזק שאינו ניכר הוא [שם] וקמ"ל הך בבא אף שאינו שנוי דממילא, כהנך דרישא, אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך:

יין והחמיץ: דשינוי הניכר הוא ע"י טעמו וריחו:

מטבע ונפסל: במדינה זו, אך יוצא במקום אחר, דא"ל לך והוציאם שם, והו"ל כהיזק שאינו ניכר:

בהמה ונעבדה בה עבירה: שנרבעה או נעבדה כע"ז בע"א, דאי בב' עדים היינו יוצא לסקל בסיפא [כך נ"ל כוונת רש"י. אמנם ל"מ י"ל דרישא מיירי בב' עדים, וסיפא בכבר נידן בב"ד]:

או שנפסלה מעל גבי המזבח: ע"י מום שאינו ניכר, כגון דוק שבעין [מיהו דוקא בבהמה קדושה כבר, דאל"כ אפילו במום גמור פטור מההיזק, דכל בהמות לאו למזבח קיימי [כב"ק דצ"ח ותוס' שם] וקמ"ל כל הני אף שכולן ע"י אדם אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך:

או שהיתה יוצאת ליסקל: וס"ל גומרין דין השור שלא בפניו, דאל"כ יאמר לגזלן הפסדתו בידים שהבאתו לב"ד. ואע"ג שנגח אדם בהיותו אצל הגנב, אין הגנב חייב מדלא שמרו כראוי מדרק גרמא בעלמא הוא [ועי' פ"י מ"ה]:

אומר לו הרי שלך לפניך: דכל אלו שינוי שאינו ניכר, ולא דמי למטבע שנפסל בכל מקום. דהתם ע"י הצורה שנפסל ניכר הפסדה:

בועז

[עריכה]