משנה בבא מציעא ט ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ט · משנה ד | >>

המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש^יא, ואמר לו מה אכפת לך, הואיל ואני נותן לך חכורך^יב, אין שומעין לו, מפני שיכול לומר לו, למחר אתה יוצא ממנה, ומעלה לפני עשבים^יג.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ,

וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ,

וְאָמַר לוֹ:

מָה אִכְפַּת לְךָ,

הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חֲכוּרְךָ?

אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,

מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ:

לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה,

וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המקבל שדה מחברו - ולא רצה לנכש,

אמר לו: מה אכפת לך, הואיל ואני נותן לך את חכורך - אין שומעין לו,

שהוא אומר לו: למחר את יוצא ממנה - והיא מעלה לפני עשבים.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

לנכש - לנקות השדה. כשיגדל הזרע יצמחו עמו מינים מן העשבים, וכשמנקין אותן מוסיף הזרע על תבואתה הרבה לפי שתתן השדה כל כוחה אל הזרע, וזה דבר ידוע אצל עובדי אדמה.

ולפי שזה החוכר שנותן שיעור מסוים, היה יכול לומר לו אני לא אנקה ואינך רשאי להכריחני לנקות, לפי שאין לך הפסד אם אאסוף מעט תבואה, לולי מה שזכר מפסידות הקרקע להבא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ולא רצה לנכש - לנקות התבואה מעשבים רעים, שמתישים כח הקרקע ומעכבין התבואה מלעלות:

מה איכפת לך - אם יחסר חלקי שהעשבים מכחישין השבלים, אתן לך חכירות כך וכך כורין שפסקתי עמך:

ולא רצה לנכש. ופירושו במקום שאין שם מנהג ידוע [שלא] לנכש. אבל אם נהגו שלא לנכש הכל הולך אחר המנהג כמ"ש המגיד פ"ח מה"ש וטעמו דהא בריש פרקין [כמ"ש בדבור לחרוש] אמרינן באתרא דנהיגי שלא מנכשי ואזיל איהו ונכיש מהו דתימא וכו':

ואני נותן לך חכורך. והא ליתא אלא בחכרנותא [כדפירש הר"ב בכך וכך כורין] דאי בקבלנות פשיטא מי מצי אמר ליה מאי איכפת לך. רש"י:

ומעלה לפני עשבים. כלומר אפילו אמר ליה באחרונה אני חורש אותה. מצי א"ל שמעלה לפני עשבין ע"י הזרע שנופל מהן לארץ ויצמחו לשנה הבאה. ולזו לא תועיל החרישה. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על המשנה) ולא כו'. ופירוש במקום שאין שם מנהג ידוע שלא לנכש. אבל אם נהגו שלא לנכש הכל הולך אחר המנהג:

(יב) (על המשנה) נותן כו'. והא ליתא אלא בחכירותא דאי בקבלנות פשיטא מי מצי א"ל מאי אכפת לך. רש"י:

(יג) (על המשנה) ומעלה כו'. כלומר אפי' אמר לו באחרונה אני חורש אותה. מצי א"ל שמעלה לפני עשבין ע"י הזרע שנופל מהן לארץ ויצמחו לשנה הבאה. ולזו לא תועיל חרישה. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אין שומעין לו: והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא פשיטא מי מצי אמר לו מאי איכפת לך:

ומעלה לפני עשבים: והגיה הר"ר יהוסף ז"ל והיא מעלה לפני עשבים. ואם יאמר לו אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים עונהו ואומר לו נהי דעקרת לשרשים סוף סוף העשבים שתניח בה עכשיו עד שיזריעו יפלו לאר"י הזרעים של אותם העשבים ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל כלל החרישה. ובגמרא אמרינן ואי א"ל מזביננא לך חיטי משוקא א"ל חיטי דארעאי בעינא ואי א"ל מנכישנא לך שיעור מנתך כדי שיצא חלקך חיטי מעלייתא מצי א"ל קא מנסבת שם רע לארעאי ופרכינן והתנן ומעלת לפני עשבים דמשמע שאין כאן אלא זו הטענה והכל תלוי בה ומשני אלא משום דא"ל בזרא דנפל נפל והפירוש כדכתיבנא שאם יאמר לו אני אהפוך שרשי העשבים וכו' וכתוב בנ"י והא דמשמע דאידחי הא דאמר חיטי מארעאי הכי קאמר דבמתני' לאו משום האי טעמא אלא משום טעמא דבזרא כיון דנפל נפל שכולל יותר אבל בודאי טעמא דחטי מארעאי קא בעינא קושטא הוא וכל היכא דאיכא חטי בארעיה מצי א"ל הכי ומיהו לא כל הימנו שיכוף אותו להטפל בקרקע שיתן לו חכירותו חטי מארעי' שכל שאין החוכר רוצה ליטפל בה הרשות בידו וזבין לי' משוקא וראי' לדבר מדתנן בסמוך המקבל שדה מחברו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה וההיא בקבלנות היא וכך פירשוה כל המפרשים ז"ל. מכלל דבחכירות כל שאינו רוצה ליטפל בה אינו יכול לכופו אלא זבין לו חטי דשוקא. הרנב"ר ז"ל ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המקבל שדה מחבירו: בחכירות דבקבלנות ודאי אכפית ליה כשלא ינכש:

ולא רצה: המקבלי לנכש: לעקור השרשים הרעים:

ואמר לו מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורה: ורק אנא אפסיד:

מפני שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלה לפני עשבים: לא נקט רעים, דקמ"ל אפילו רוצה לחרשה לכשיצא, החרישה לא תועיל רק לעשבים הרעים, אבל לא להזרע שיפול כשלא ינכש [ש"כ]:

בועז

[עריכה]