שולחן ערוך חושן משפט שכ ד

בין חוכר בין מקבל מקום שנהגו לקצור התבואה אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ואיזה מהם שבא לשנות חבירו מעכב עליו ובמקום שנהגו לחרוש אחר הקצירה צריך לחרוש אפילו אין מנהג לנכש עשבים רעים והוא ניכש ואם פירש בשעת הניכוש שעושה זה כדי שלא יחרוש ושתק בעל השדה גלי דעתיה דניחא ליה ואם נהגו לנכש והוא אינו רוצה אין שומעין לו אפילו אם ירצה לחרוש אחר הקצירה כדי לעקור העשבים:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אינו רשאי לעקר: פי' לעקו' עם השורש:

חבירו מעכב עליו: הטעם מפורש בגמ' שם דפעמים ניחא לבע"ה שתשא' שורש התבוא' בארץ להיותו במקום זבל לכשיזרע לשנה הבאה ופעמים כשאין צריך לזבלה ניחא ליה שתתנקה השדה ואז חפץ יותר שתעקר ויעק' גם השרשיו ויפנה משדה וכן המקבל פעמים צריך קש ליתן לבהמותיו ומ"ה ניחא ליה לעקרה עם השורש ופעמים חש על הטורח כי טירחת העקירה היא טפי מהקצירה והכלל שהמקבל והנותן לשניהן יש בגוף התבואה והקש שגדל בארץ לפי מנהג מקומן ומ"ה יכול כל אחד לומר ניחא לי בשרשי התבן או לא ניחא לי וק"ל:

שנהגו לחרוש: היינו כדי להפוך שרשי העשבים הרעים שבו שלא יחזרו ויצמחו לכשיזרע:

והוא ניכש: וה"א כיון דניכש ממנו העשבים רעים תו א"צ חרישה קמ"ל דיכול בעל השדה לומר שמא לא ניכשת כל הצורך או לאחר הניכוש חזר וגדל שם עשבים רעים:

ואם פי' בשעת הניכוש כו': בפרישה כתבתי דקמ"ל בזה דכתב דפי' בשעת הניכוש חידוש הוא דאין צריך לפרש כן בשעת קבלת השדה לידו אלא אפי' אם קבל' מתחלה בסת' אם בשעת הניכוש פי' דבריו והוא שותק אמרינן ג"כ דשתיקתו הוה כהודאה וישבתי בזה תמיהת הב"י שתמה על הטו' ע"ש:

ואם נהגו לנכש כו': הטעם דיכול לו' זרע דהעשבים הרעים שיפול מהן לארץ יצמחו אח"כ ולא יהנה להו החרישה הבאה אח"כ שתשא' שם לכך רוצה שינכש כפי המנהג קודם שיהי' בו זרע וישליכהו חוצה:

באר היטב

עריכה

(ו) פירש: קמ"ל בזה דאפי' אם קבלה בסתם מתחלה אם בשעת הניכוש פירש דבריו והוא שותק אמרינן ג"כ דשתיקתו הוי כהודאה. שם.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}