משנה בבא מציעא ז דפוסים
משנה בבא מציעא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב, אינו רשאי לכופן.
מקום שנהגו לזון, יזון, לספק במתיקה, יספק.
הכל כמנהג המדינה.
מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו, צא שכור לנו פועלים.
הלך ופסק להם מזונות.
וכשבא אצל אביו, אמר לו, בני, אפלו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב.
אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם, על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא היה צריך לומר, הכל כמנהג המדינה.
ואלו אוכלין מן התורה.
העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו, ובדבר שגדולו מן הארץ.
ואלו שאין אוכלין.
העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו, ובדבר שאין גדולו מן הארץ.
היה עושה בידיו אבל לא ברגליו, ברגליו אבל לא בידיו, אפילו בכתפו, הרי זה אוכל.
רבי יוסי בר יהודה אומר, עד שיעשה בידיו וברגליו.
היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים, בענבים, לא יאכל בתאנים.
אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.
וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה, אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו, פועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן, ובחזירתן מן הגת, ובחמור כשהיא פורקת.
אוכל פועל קישות אפילו בדינר, וכותבת אפילו בדינר.
רבי אלעזר בן חסמא אומר, לא יאכל פועל יתר על שכרו.
וחכמים מתירין, אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו.
קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, על ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת.
אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת.
השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו, הרי אלו לא יאכלו.
אם לא הודיען, פודה ומאכילן.
נתפרסו עיגוליו, נתפתחו חביותיו, הרי אלו לא יאכלו.
אם לא הודיען, מעשר ומאכילן.
שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה, אבל לא מן התורה.
ארבעה שומרין הן.
שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.
שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגנבה.
זאב אחד, אינו אונס, שני זאבים, אונס.
רבי יהודה אומר, בשעת משלחת זאבים, אף זאב אחד אונס.
שני כלבים, אינו אונס.
ידוע הבבלי [ אומר ] משום רבי מאיר, מרוח אחת, אינו אונס, משתי רוחות, אונס.
הלסטים, הרי זה אונס.
הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי זה אונס.
אימתי.
בזמן שבאו מאליהן, אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אינו אונס.
מתה כדרכה, הרי זה אונס.
סגפה ומתה, אינו אונס.
עלתה לראשי צוקין ונפלה ומתה, הרי זה אונס.
העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה, אינו אונס.
מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.
כל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל.
וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו, תנאו בטל.
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחלתו, תנאו קיים.
משנה בבא מציעא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב