משנה בבא מציעא ז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ז · משנה ב | >>
ואלו אוכלין מן התורהו.
העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו, ובדבר שגדולו מן הארץ.
ואלו שאין אוכליןיג.
העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו, ובדבר שאין גדולו מן הארץ.
וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה:
- הָעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה,
- וּבַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ,
- וּבְדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ.
- וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין:
- הָעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה,
- וּבַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ,
- וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ:
אלו אוכלים מן התורה -
- העושה במחובר לקרקע - בשעת גמר מלאכה,
- ובתלוש מן הקרקע - עד שלא נגמרה מלאכתו,
- ובדבר שגידוליו מן הארץ.
- ואלו שאינן אוכלין -
- העושה במחובר לקרקע - בשעה שאינה גמר מלאכה,
- ובתלוש מן הקרקע - מאחר שנגמרה מלאכתו,
- ובדבר שאין גידוליו מן הארץ.
אמרה תורה בשכיר שהתירה לו לאכול "ואל כליך לא תתן"(דברים כג, כה), וקבלנו בפירוש זה הכתוב בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית [אתה אוכל, אין אתה נותן לכליו של בעל הבית] אינך אוכל, ולפיכך אינו אוכל עד גמר מלאכה.
וכשיהיה הדבר שהוא עוסק בו תלוש מן הקרקע, יש לו לאכול בשעת מלאכתו, ולמדנו זה מדקאמר רחמנא "לא תחסום שור בדישו"(דברים כה, ד), וכמו שאוכל שור בתלוש בשעת מלאכה כך יאכל הפועל, והראיה על זה ממה שאמר "לא תחסום שור בדישו" ולא אמר "לא תדוש בשור חסום", רצונו לומר שלא תהא חסימה בשום פנים לא לשור ולא לאדם:
ואלו - פועלים:
אוכלים מן התורה - במה שעוסקין בו:
גמר מלאכה - כשתולשין אותו ז. דכתיב (דברים כד) ואל כליך לא תתן ח, בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל, דהיינו כשתולשין אותו:
ובתלוש מן הקרקע - ואם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר, אם הוא בר מעשר. או עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה ט, אם הוא בר חלה. דאמר קרא (שם כה) לא תחסום שור בדישו, ומדלא קאמר לא תדוש בחסימה י, שמע מינה לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, ומה חוסם וכו' יא. ומה דיש מיוחד, דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר כשהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא החולב והמחבץ והמגבן, שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל התמרים והגרוגרות המחוברים יחד, שנגמרה מלאכתם למעשר. ויצא המנכש בשומים ובבצלים, שמסיר הקטנים שאינן גדלים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים, שאין זו שעת גמר מלאכה יב. שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:
אוכלין מן התורה. משום דאיירי מעיקרא בפועלים שאוכלים על ידי שפסקו להם מזונות או על ידי מנהג המדינה. להכי נקט ואלו אוכלין מן התורה בלא פסק ובלא מנהג. תוספות. וכן בגמרא דף צ"ג דאלו אוכלין מן התורה. ויש שאין אוכלין מן התורה אבל אוכלין מהלכות מדינה. [והיינו הא דתנן במ"ח]:
גמר מלאכה. כתב הר"ב כשתולשין אותו. כלומר שנגמר מלאכת בשולן שאינן צריכין עוד לקרקע. ומ"ש הר"ב דכתיב ואל כליך לא תתן. ובפועל הכתוב מדבר. נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (דברים כ"ד) לא תבא עליו השמש. גמרא:
ובתלוש. מ"ש הר"ב או עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה וכו'. כלומר ואין שעת גמר מלאכתו למעשר פוטרתן. ומ"ש הר"ב מדלא קאמר לא תדוש בחסימה דהא שור לאו דוקא דכל מילי איתנהו בחסימה כדילפינן בסוף פרק ה' דבבא קמא. גמרא. ומ"ש [הר"ב] ומה חוסם וכו' הכי קאמר בגמרא ומה חוסם אוכל במחובר. אף נחסם אוכל במחובר. ומ"ש ומה דיש וכו' ובשעת גמר מלאכה. הכי תניא ועיין מ"ש בריש פ"ג דמעשרות ואהכי קאמר יצא המנכש בבצלים וכו'. שאין זו שעת גמר מלאכה. פירש רש"י דעיקר פעולה משום תיקון גדולים הם. שהם מחוברים ועומדין ולא ממעט מאל כליך לא תתן. דהא איכא נתינה לכלים [של בעל הבית] אלו הקטנים שמנכש וממעט להו מדיש. ע"כ. וא"ת והיאך ממעט להו מדיש שהוא בתלוש. ויש לומר דהא איתקש מחובר לתלוש במה חוסם וכו' כמו שכתבתי. ומכל מקום איצטריך למכתב ואל כליך אע"ג דמדיש נפקא לן (לממעט) [למעט] שלא בשעת גמר מלאכה. כמו שכתבו התוספות דאי לאו ואל כליך לא הוה דרשינן מדיש אלא מה דיש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר. אבל לשעת גמר מלאכתו שאין צריך לקרקע לא הוה דרשינן ליה. אבל השתא דכתיב ואל כליך למדרש בשעת גמר מלאכה. דרשינן נמי מדיש להני. ע"כ. ומ"ש הר"ב יצא החולב וכו' הקשו התוס' דבריש פרק ג' דעירובין [וכן בריש מס' מעשר שני] בעינן גדולי קרקע וחשיב בעלי חיים גדולי קרקע. ותירצו דהתם קרי ליה גדולי קרקע. לפי שנזונין מן הקרקע. אבל הכא מפיק שפיר חולב ומגבן. דלא הוי בכלל דיש שהוא גודל וצומח מן הקרקע:
ואלו שאין אוכלים. אפילו מהלכות מדינה. גמרא דף צ"ג:
(ו) (על המשנה) מן התורה. משום דאיירי מעיקרא בפועלים שאוכלים ע"י שפסקו להם מזונות או ע"י מנהג המדינה, להכי נקט ואלו אוכלין מן התורה בלא פסק ובלא מנהג. תוספ':
(ז) (על הברטנורא) כלומר שנגמר מלאכת בשולן שאינן צריכין עוד לקרקע.:
(ח) (על הברטנורא) ובפועל הכתוב מדבר נאמר כאן ביאה ונאמר להלן לא תבא עליו השמש. גמרא:
(ט) (על הברטנורא) כלומר ואין שעת גמר מלאכתן למעשר פוטרתן.:
(י) (על הברטנורא) דהא שור לאו דוקא דכל מילי איתנהו בחסימה כדילפינן בסוף פ"ה דב"ק. גמרא:
(יא) (על הברטנורא) אוכל במחובר. אף נחסם אוכל במחובר. גמרא:
(יב) (על הברטנורא) דעיקר פעולה משום תקון גדולים הם. ועתוי"ט:
(יג) (על המשנה) שאין אוכלין. אפילו מהלכות מדינה. גמרא:
ואלו אוכלין וכו': עיין במ"ש על משנה זו החכם הר"ר מנחם עזריה נ"ע בסי' ע"ז. ואיתא בפירקין דף צ"ג. ודייקינן מינה התם מדקתני ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע וכו' מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה אימא סיפא ואלו שאינם אוכלין מאי אינם אוכלין אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה היינו רישא אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה ומאי ניהו עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה וכל שכן שומרי גנות ופרדסות דמהשתא ע"כ מן התורה דתני ברישא דאשמעינן דאיכא אחרינא דאכיל ולא מן התורה במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר כגון שומרי גתות וערימות דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה דאילו במשמר במחובר כגון שומרי גנות ופרדסות ליכא לאוקומה דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה וכ"ש משמר וזהו ששנינו לקמן שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה:
העושה במחובר לקרקע: אע"ג דבקרא לא כתיב אלא כי תבא בכרם רעך כי תבא בקמת רעך מרבינן מחרמש לרבות כל בעלי חרמש ואפילו כל מיני קטניות אע"ג דלא מיחייבי בחלה ומקמה לרבות כל בעלי קומה בארץ ואפילו אילנות והכל בכלל. בפי' רעז"ל ומדלא כתיב לא תדוש בחסימה וכו' אמר המלקט דהכי איבעי לי' למיכתב דהא שור לאו דוקא דהא ילפינן שור שור משבת דהתם כתיב וכל בהמתך וא"כ ליכתוב לא תדוש בחסימה לשון כולל לכל הבהמות אלא להכי כתיב שור שהוא הנחסם לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם דמה נחסם אוכל בתלוש דהא דיש תלוש הוא אף חוסם אוכל בתלוש. עוד בפי' רעז"ל ומה חוסם וכו'. אמר המלקט הי' צריך לומר ומה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומה דיש וכו'. עוד בפי' ז"ל יצא המבדיל בתמרים. אמר המלקט לשון הברייתא יצא הבודל וכו' עוד בפירושו ז"ל ויצא המנכש בשומים ובבצלים וכו'. אמר המלקט פי' אע"ג דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית שהן אותן בצלים ושומים קטנים דלא ממעטי מואל כליך אעפ"כ ממעטי מדיש משום דלאו גמר מלאכה היא דעיקר הפעולה משום תקון הגדולים המחוברין עמהן הוא הלכך לא מיבעיא מן הגדולים הנשארים מחוברין דלא אכיל אלא אפילו מאלו הקטנים שעוקר אינו אוכל כך פירש רש"י ז"ל ובנמוקי יוסף. וביד כולה מתני' עד ד' שומרים הם בפי"ב ובפי"ג דהלכות שכירות. ובטור ח"מ סימן של"ז ושל"ח:
יכין
ואלו: הפועלים:
אוכלין מן התורה: כשעוסקין במין המאכל, ומשום דלעיל מיירי שאוכלין ע"י מנהג או ע"י פסיקתו קתני הכא דאוכלין מן התורה, אפילו בלי מנהג ופסיקה:
העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה: דהיינו כשתולשין מהקרקע.
ובתלוש מן הקרקע: ר"ל בעוסק בתלוש:
עד שלא נגמרה מלאכתו: ר"ל דוקא כשעוסק בהמאכל קודם שנגמרה המלאכה המחייבת אותו בחיוב מצוה אחרון שבו, דהיינו אם בר מעשר הוא, למעשר, ואם בר חלה הוא, לחלה:
העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה: כחופר תחת הגפנים, או מכסה שרשי אילן מגולין, או שעוקר בצלים קטנים מבין השאר, כדי שיתעבו הנשארים:
ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו: כמבדיל תמרים שכבר נגמרו מלאכתן למעשר, או עוסק בעיסה אחר שכבר נתחייב בחלה:
ובדבר שאין גדולו מן הארץ: כחלב ובשר וביצים וכדומה, ואע"ג דכולהו מדיוקא דרישא ש"מ, אפ"ה קמ"ל מדסד"א מדיוק דעכ"פ אוכלין מדרבנן, מלבד דאורחא דתנא הכי ברוב דוכתי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת