משנה בבא מציעא ז ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ז · משנה ח | >>
שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה, אבל לא מן התורה.
ארבעה שומרין כח הן.
שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.
שומר חנם נשבע כט על הכל, והשואל משלם את הכלל, ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגנבה.
שׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת,
- אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה,
- אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה.
אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן:
- שׁוֹמֵר חִנָּם,
- וְהַשּׁוֹאֵל,
- נוֹשֵׂא שָׂכָר,
- וְהַשּׂוֹכֵר.
- שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל,
- וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל;
- וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר,
- נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה,
- וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:
שומרי פירות - אוכלים מהלכת המדינה,
- אבל לא - מן התורה.
- ארבעה שומרים הם -
- שומר חינם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.
- שומר חינם - נשבע על הכל.
- והשואל - משלם את הכל.
- נושא שכר והשוכר -
- נשבעים - על השבר, ועל השבויה, ועל המתה,
- ומשלמין - את האבידה, ואת הגניבה.
שומרי פירות - רצונו לומר כשהיו תלושים, אבל כשהוא שומר אותם והם מחוברים לקרקע כמו שומרי גנות ופרדסים, אינן אוכלין לא מן התורה ולא מן הלכות המדינה.
ואלו הארבעה שומרים דיניהם מפורשים בכתוב בתורה. וזה כי מה שנאמר "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים"(שמות כב, ו) עד סוף הפרשה, קבלנו בו שזה הדין בשומר חנם, והפרשה השניה והוא שנאמר "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה"(שמות כב, ט) וגו', בזה הקבלה כי הוא בשומר שכר והשוכר לפי שדין שניהם אחד, והפרשה השלישית מבוארת שהיא בשואל שנאמר "וכי ישאל איש"(שמות כב, יג):
שומרי פירות - שומרי גיתות וערימות ופירות תלושים. אבל שומרי גנות ופרדסים, אין אוכלים לא מהלכות מדינה ולא מן התורה, דשומר לאו כעושה מעשה דמי:
מהלכות מדינה - שכבר נהגו כן:
נשבע על הכל - על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב, נשבע שכך עלתה לו ופטור:
משלם את הכל - גניבה ואבידה ואונסים:
נושא שכר וכו' - וכולהו נפקא לן מקראי פרשת ואלה המשפטים. פרשה ראשונה כי יתן איש אל רעהו וגו' נאמרה בשומר חנם, שכן פטר בו גנבה ואבדה לא. שניה, כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה נאמרה בשומר שכר, שכן חייב בו גנבה ואבדה, דכתיב בה אם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אין לי אלא גניבה, אבידה מנין, תלמוד לומר אם גנב יגנב, מכל מקום. ועוד, קל וחומר, ומה גניבה שקרובה לאונס חייב, אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן. ושוכר, כיון שאין כל הנאה שלו לב דינו כשומר שכר. והשואל, מפורש בפרשה שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם:
ארבעה שומרין הן [שומר חנם כו']. גמרא. ודיניהן שלשה. כדמפרש הר"ב דשוכר ככושא שכר:
שומר חנם והשואל וכו'. עיין טעם סדורן בפרק ד' דב"ק:
שומר חנם נשבע על הכל. פשיעה לא חשיב דבהא כולהו חייבים. תוספות ריש פרק דלקמן [דף צ"ד]. ומ"ש הר"ב דפרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שכן פטר בו גנבה ואע"ג דהשתא מחייב בכפילא כשטען טענת גנב ובאו עדים שהוא גנבו. כדתנן במשנה ח' פ"ט דב"ק ופרשה שניה דמחייב בגנבה לא אתי לידי כפילא. שכשטען שנגנב מתחייב בקרן. אפילו הכי קרנא בלא כפילא עדיפא. דהא שואל דחמיר ואינו משלם אלא קרן. גמרא ריש פרק דלקמן:
והשואל משלם את הכל. מה שהוזכר בפרשה אבל מתה מחמת מלאכה לא. תוספות שם. וכדפירש הר"ב בריש פרק ח' דשבועות ומה שהוזכר בפרשה היינו בכל הפרשה דגנבה ואבדה ושבויה לא כתיב בפרשת שואל. אלא וי"ו וכי ישאל מוסיף על ענין ראשון. גמרא פרק דלקמן דף צ"ה:
והשוכר. כתב הר"ב כיון שאין כל הנאה שלו. לאפוקי שואל. דמשכחת לה דכל הנאה שלו. בקיימא באגם דלא בעי מזונות. ובנטר מתא דלא בעי נטירותא. אי נמי בשאילת כלים. גמרא שם:
(כח) (על המשנה) ד' שומרין. ודיניהן שלשה. גמרא. דשוכר כנושא שכר:
(כט) (על המשנה) נשבע. פשיעה לא חשיב, דבהא כולהו חייבים. תוספ':
(ל) (על המשנה) הכל. מה שהוזכר בפרשה. אבל מתה מחמת מלאכה לא. תוספ'. ועתוי"ט:
(לא) (על הברטנורא) ואע"ג דהשתא מחייב בכפילא משטען טענת גנב ובאו עדים שהוא גנבו כדתנן פ"ט דב"ק. ופרשה שניה דמחייב בגניבה לא אתי לידי כפילא שכשטען שנגנב מחייב בקרן. אפ"ה קרנא בלא כפילא עדיפא. דהא שואל חמור ואינו משלם אלא קרן. גמרא:
(לב) (על הברטנורא) לאפוקי שואל דמשכחת לה דכל הנאה שלו. בקיימא באגם דלא בעי מזוני. ובנטר מתא דלא בעי נטירותא. א"נ בשאילת כלים. גמרא:
מהלכת מדינה: כך הגיה הר' יהוסף ז"ל. מהלכת בלא וא"ו:
ארבעה שומרים הן: ודיניהם שלשה ומתני' מוקמינן לה כר' מאיר דמפכינן לברייתא הכי שוכר כיצד משלם ר"מ אומר כש"ש ור' יהודה אומר כש"ח וכמו שכתבתי לעיל פ' ששי סימן ו'. ואפשר דארבעה דקתני לאו למעוטי מידי אלא לאשמועי' דאע"ג דדיניהם שלשה ד' הם נחשבין:
ש"ח נשבע על הכל: לא חשיב פשיעה דבהא כולהו חייבין והשואל משלם את הכל מה שהוזכר בפרשה אבל מתה מחמת מלאכה כיון ששואל יש לו רשות לעשות בה מלאכה פטור תוס' ז"ל. ואיתה למתני' ר"פ השואל:
נושא שכר: פי' נמוקי יוסף לקמן ר"פ השואל נושא שכר כולל נושא שכר ואומן והוא ג"כ נושא שכר ממלאכתו ע"כ. ועיין במה שכתבתי בפירקין דלעיל סימן ו'. [הגהה בפ' משפטים בפי' רש"י ז"ל בחומש פורטוגאל כתיב שהרי כתיב בה כסף או כלים דבר שאינו בעל חי ואינו צריך שמירה שיכול לעשות מלאכתו וישמרם ואינו מבטל ע"כ ותימה שבשום ספר לא נמצא זה גם בר"א מזרחי ליתי']. בפי' רעז"ל דפרשה ראשונה נאמרה בש"ח שכן פטר בו גניבה ואע"ג דהשתא מיחייב בכפילא כשטען טענת גנב ובאו עדים כדתנן במשנה ח' פ"ט דב"ק ופרשה שניי' דמיחייב בגניבה לא אתי לידי כפילא שכשטען שנגנב מתחייב בקרן אפ"ה קרנא בלא כפילא עדיפא דהא שואל דחמיר ואינו משלם אלא קרן גמ' ר"פ דלקמן. וביד ר"פ א' דהלכות שאלה ופקדון. ובטור ח"מ סימן רצ"א. וכתוב שם בספר הלבוש בראש הסימן וז"ל ופרשה שלישית נאמרה בשואל וחייב בה אפילו אונס ואינו פטור אא"כ מתה מחמת מלאכה דלהכי שיילה. עוד רמז בסוף פ' שלישית לדין רביעי דהיינו לשוכר בהמה או כלים לעשות בהם מלאכתו דכתיב אם שכיר הוא בא בשכרו והפי' אם אינו שאול אלא שכיר שבא בשכרו ליד השוכר הזה ולא בשאלה ואין כל הנאה שלו שהרי ע"י שכרו נשתמש אין לו משפט שואל להתחייב באונסין ולא פירש מה דינו אי כש"ח אי כש"ש ונחלקו בו חכמים דאיכא מ"ד דינו כש"ח ואיכא מ"ד דינו כש"ש והכי קיי"ל דהכי מסתבר טפי כיון דמפקי' משואל קאי אדין דש"ש שלפניו ולא אדין דש"ח דלפני פניו כך נ"ל טעמא ע"כ:
יכין
שומרי פירות: תלושין, דשומרי מחובר, אפילו מצד מנהג אין אוכלין:
אוכלין מהלכות מדינה: כן נהגו:
שומר חנם נשבע על הכל: נשבע שבאופן כך וכך נאבד בלי פשיעה [ועי' ריש פ"ג]:
והשואל משלם את הכל: גניבה ואבידה ואונסין:
ונושא שכר: ר"ל שומר שכר, ונ"ל דלהכי קראו בכל דוכתא נושא שכר, ולא שומר שכר או מקבל שכר, דקמ"ל דאפילו אינו שומר ולא מקבל שכר אלא אפילו סרסור, שמקבל דבר למכרו וכדי להרוויח בו, ושאם לא מכר יחזירו, נמי הוה ש"ש:
ועל השבויה: כשנשבית על ידי לסטין מזויין, אפילו א':
ועל המתה: וה"ה בנשרף בשריפה, ולא היה יכול להציל ע"י שום אדם. מיהו במסופק אם נשרף חייב [ש"ג]:
ואת הגנבה: י"א אפילו שמר כראוי וטמנם בעומק מאה אמה תחת הקרקע, והקיפה חומת ברזל, וקפץ עליו חולי, ועי"ז נגנב, אפ"ה חייב. אמנם קיי"ל דבאונס גמור גם בגניבה פטור [ש"ך שם סק"ד. ועמ"ש רפ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת