משנה בבא מציעא ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) השוכר את הפועלים,

ואמר להם להשכים ולהעריב -

מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב - אינו יכול לכופן.

מקום שנהגו לזון - יזון.

לספק במתיקה - יספק.

הכל - כמנהג המדינה.

מעשה ברבי יוחנן בן מתיה,

שאמר לבנו: צא ושכור לנו פועלים,

ופסק עמהם מזונות.

וכשבא אצל אביו,

אמר לו: אפילו את עושה להם כסעודת שלמה בשעתה - לא יצאת ידי חובתך, שהם בני אברהם יצחק ויעקב,

אלא עד שלא יתחילו במלאכה,

צא ואמור להם: על מנת שאין לכם - אלא פת וקטנית בלבד.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

לא היה צריך לומר, אלא - הכל כמנהג המדינה.

(ב) אלו אוכלים מן התורה -

העושה במחובר לקרקע - בשעת גמר מלאכה,

ובתלוש מן הקרקע - עד שלא נגמרה מלאכתו,

ובדבר שגידוליו מן הארץ.

ואלו שאינן אוכלין -

העושה במחובר לקרקע - בשעה שאינה גמר מלאכה,

ובתלוש מן הקרקע - מאחר שנגמרה מלאכתו,

ובדבר שאין גידוליו מן הארץ.

(ג) היה עושה -

בידיו - אבל לא ברגליו,

ברגליו - אבל לא בידיו,

אפילו על כתפו - הרי זה יאכל.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

עד שיעשה בידיו וברגליו.

(ד) היה עושה בתאנים - לא יאכל בענבים,

בענבים - לא יאכל בתאנים,

אבל מונע הוא את עצמו,

עד שהוא מגיע למקום היפות - ואוכל.

ועל כולם, לא אמרו - אלא בשעת גמר מלאכה,

אבל - מפני השב אבידה לבעלים,

אמרו: הפועלין אוכלין -

בהליכתן - מאומן לאומן,

ובחזירתן - מן הגת.

ובחמור - כשתהא פורקת.

(ה) אוכל פועל קישות - אפילו בדינר,

וכותבות - אפילו בדינר.

רבי אלעזר חסמה אומר:

לא יאכל פועל - יתר על שכרו.

וחכמים - מתירין,

אבל מלמדין את האדם - שלא יהא רעבתן,

ויהא סותם את הפתח בפניו.

(ו) קוצץ אדם - על ידי עצמו,

ועל ידי בנו ובתו הגדולים,

ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים,

ועל ידי אשתו,

מפני שיש בהן דעת.

אבל אינו קוצץ -

לא על ידי בנו ובתו הקטנים,

ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים,

ולא על ידי בהמתו,

מפני שאין בהן דעת.

(ז) השוכר את הפועלין -

לעשות עימו בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו.

ואם לא הודיעם - פודה, ומאכילן.

נתפרסו עיגוליו, ונתפתחו חביותיו - הרי אלו לא יאכלו.

ואם לא הודיעם - מעשר, ומאכילם.

(ח) שומרי פירות - אוכלים מהלכת המדינה,

אבל לא - מן התורה.

ארבעה שומרים הם -

שומר חינם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.

שומר חינם - נשבע על הכל.

והשואל - משלם את הכל.

נושא שכר והשוכר -

נשבעים - על השבר, ועל השבויה, ועל המתה,

ומשלמין - את האבידה, ואת הגניבה.

(ט) זאב אחד - אינו אונס,

ושני זאבים - אונס.

רבי יהודה אומר:

בשעת משלחת זאבים - אף זאב אחד אונס.

שני כלבים - אינן אונס.

ידוע הבבלי אומר, משום רבי מאיר:

מרוח אחת - אינן אונס,

משתי רוחות - אונס.

הליסטין - הרי זה אונס.

והארי, והדוב, והנמר, והברדלס, והנחש - הרי אלו אונסים.

אימתי?

בזמן שבאו מאליהן,

אבל אם הוליכה למקום גדודי חיה ולסטים - אין אלו אונסין.

(י) מתה כדרכה - הרי זה אונס.

סגפה, ומתה - אינו אונס.

עלת לראשי צוקין, ונפלה - הרי זה אונס.

העלה לראשי צוקין, ונפלה - אינו אונס.

מתנה -

שומר חינם - להיות פטור משבועה,

והשואל - להיות פטור מלשלם,

ונושא שכר, והשוכר - להיות פטורין משבועה, ומלשלם.

(יא) כל המתנה על הכתוב בתורה - תנאו בטל.

וכל תנאי, שהוא מעשה מתחילתו - תנאו בטל.

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים.

הדף הראשי של משנה בבא מציעא ז

משנה בבא מציעא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב