משנה בבא בתרא ט ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ט · משנה ו | >>
שכיב מרע שכתביז כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת.
לא שייר קרקע כל שהוא, אין יט מתנתו קיימת.
לא כתב בה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה, צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראיה.
שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים,
- וְשִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא,
- מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת;
- לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא,
- אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
- וְשִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא,
- לֹא כָּתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע,
- הוּא אוֹמֵר: שְׁכִיב מְרַע הָיָה,
- וְהֵן אוֹמְרִים: בָּרִיא הָיָה,
- צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
שכיב מרע, שכתב נכסיו לאחרים -
- שייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת.
- לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת.
- לא כתב בה שכיב מרע -
- והוא אומר: שכיב מרע הייתי,
- והן אומרין: בריא היה,
- צריך להביא ראיה - שהיה שכיב מרע,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: המוציא מחברו - עליו הראיה.
- צריך להביא ראיה - שהיה שכיב מרע,
כששייר קרקע - נאמר שדעתו היה שיעמוד מחוליו, ולפיכך שייר לעצמו מה ששייר ולפיכך לא יחזור בו, ובלבד שקנו מידו על כל פנים. ואם לא קנהו מידו יכול לחזור, ואפילו שייר לעצמו.
ואפילו מת שכיב מרע, לא יקנה אותה מתנה משעת קיומה ככל מתנת בריא הואיל ואין שם קניין, לפי שמעיקרנו מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קניין בין עמד בין לא עמד, כשרוצה להקנותו אותו המקצת מחיים. אבל אם אמר יהיו לפלוני כך וכך אחר מותו, הרי זה קיים.
ודע כי אם שייר לעצמו מטלטלין כל שהוא, דינו כדין מי ששייר קרקע. ואם לא שייר לעצמו כלום, יכול לחזור בו ממה שנתן ואפילו קנו מידו.
ושכיב מרע - הוא החולה.
אבל אם הוא מצווה מחמת מיתה, יש לו לחזור בכל מה שנתן כשיעמוד, ואפילו נטל קניין ואפילו שייר דבר לעצמו. אבל אם מת, קנה כל מי שצווה לו שום דבר, ואף על פי שלא קנו מידו על זה. ועניין "מצווה מחמת מיתה", שיהיה החולה שיחשוב שימות על כל פנים מאותו חולי.
וחכמים אומרים עליו הראיה - הוא שיבינו אותה ראיה שיש בידם שטר מתנה, בעדים שהיה שכיב מרע בעת כתיבתו.
וממה שצריך שתדע, כי כשימות שכיב מרע ונמצא במתנתו קניין, בין שהוא מתנה במקצת או בכל הנכסים, אותה המתנה בטלה, שיש לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. אלא אם יהיה כמייפה את כוחו, והוא שיכתוב בשטר "וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא", או שזכה לו על ידי אחר, כבר שלא יוכל לחזור, ואפילו נתן כל הנכסים, ואף על פי שיש שם קניין, לפי שזכו על ידי אחר כבר נתקיימה בו המתנה, ובא הקניין ליפות את כוחו.
ואין הלכה כרבי מאיר:
ושייר קרקע כל שהוא - והוא הדין אם שייר לעצמו מטלטלין, מתנתו מתנה, ואם עמד אינו חוזר. והוא שקנו מידו על אותו מתנה, דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד. ואם לא קנו מידו לא קנה מקבל המתנה אפילו מת השכיב מרע. ודוקא כשבא להקנות המתנה מחיים יח. אבל אם אמר יתנו לפלוני כך וכך אחר מותו אינו צריך קנין, ואפילו שייר לעצמו. ושכיב מרע שבא ליתן מתנה מחיים, אם לא שייר לעצמו כלום ועמד, חוזר ואפילו קנו מידו. ומצוה מחמת מיתה דשמענא ליה דקאמר וי ליה דמיית, לעולם חוזר, בין שייר בין לא שייר, ואפילו קנו מידו. ואם מת, קנה כ מקבל המתנה ואפילו בלא קנין:
לא כתב בה שכיב מרע - כד קציר ורמי בערסיה. ואף לא לשון מתנת בריא, כד הלך על רגלוהי בשוקא. ולא שייר כלום:
הוא אומר שכיב מרע הייתי - וחוזרני בי. והלה אומר בריא היית ולא תחזור:
צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע - דבתר השתא אזלינן, דהאידנא בריא הוא, ועליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע בשעת המתנה:
וחכמים אומרים - לא אזלינן בתר השתא אלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ומקבל המתנה שבא להוציא מיד הנותן שהוא מוחזק, עליו להביא ראיה ועדים שבריא היה באותה שעה. והלכה כחכמים:
(יז) (על המשנה) שכתב. וה"ה אם חילק על פיו בלא כתיבה, שאמר נכסי לפלוני כו'. ר"ש:
(יח) (על הברטנורא) ולא שמפרש. דמלתא דפשיטא הוא, ולא צריכא למימר, שהיא מתנת בריא. אלא ה"ק דוקא כשנוכל לומר שבא להקנות המתנה מחיים, דהיינו שהקנה בסתם ולא פירש לאחר מותו. ועתוי"ט:
(יט) (על המשנה) אין כו'. כלומר ואם עמד חוזר. והוא שכתב הר"ב ושכיב מרע שבא ליתן מחיים כו'. וטעמא רחוזר, דלא שביק נפשיה ערטלאי:
(כ) (על הברטנורא) קאי גם אשכיב מרע שבא ליתן מחיים:
שכיב מרע שכתב: ואיתא בתוספות פ' אע"פ דף נ"ה. וביד פ"ח דהלכות זכיי' ומתנה סימן י"ד ט"ו ט"ז י"ז ובפ"ט סימן כ"ב כ"ג. ובטור ח"מ סימן ר"נ רנ"א. וראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל מלת כל והגיה שכיב מרע שכתב נכסיו לאחרים שייר וכו':
שייר קרקע כל שהוא: גמרא וכמה כל שהוא רב אמר קרקע כדי פרנסתו ורב ירמי' בר אבא אמר מטלטלין כדי פרנסתו ופי' הרא"ש ז"ל שיעור כדי פרנסתו יראה אם הוא עובד אדמה שישייר קרקע כדי פרנסת בני ביתו וכן אם מתעסק בסחורה או ברבית ושייר כדי שיוכל להתפרנס מן הריוח ע"כ:
לא שייר קרקע כל שהוא: אין מתנתו קיימת. מדקתני דהיכא דלא שייר אין מתנתו מתנה אלמא סבר האי תנא דאזלינן בתר אומדנא ואמדינן דעתי' דודאי נתייאש מן החיים ולהכי לא שייר ואדעתא דהכי יהיב שאם ימות תתקיים המתנה ואם יעמוד תחזור לו ולא תתקיים המתנה ורב נחמן מוקי למתניתין אליבא דר"ש בן מנסיא דשמעינן ליה דאזיל בתר אומדנא בברייתא גבי מי שהלך למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו דאמר ר"ש דאין מתנתו מתנה שאלמלא היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן ורבנן פליגי עליה ורב ששת אוקי למתניתין כר"ש שזורי ומחלוקתו דשמעינן ליה שאמר בפ' ששי דמסכת גיטין דמסוכן שאמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו דאמדינן דעתו דלפטור אשתו נתכוון אלא מתוך טרדתו ודאגתו שכח לומר תנו ובגמרא יהיב טעמא מר מ"ט לא אמר כמר. גרסינן בגמרא אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת ואלא מתני' דקתני לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה היכי משכחת לה באומר כל נכסי אלו מר בר רב אשי אמר במוחזק לן דלית לי' פי' שלא הרגיל מימיו ללכת ולהתעסק במקומות אחרים דהאי ודאי אע"פ שלא פירש דיהיב כל נכסיו כמאן דמפרש הוא:
לא כתב בה שכיב מרע: והה"נ דלא כתב בה לשון בריא כד מהלך על רגלוהי בשוקא אלא משום דקתני צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע נקט האי לישנא תוס' ז"ל. בסוף פי' רעז"ל עליו להביא ראי' בעדים וכו'. אמר המלקט ובפלוגתא דר' יעקב ור' נתן פליגי ור' נתן ס"ל כר"מ כדמפרש בגמרא אליבא דרב הונא ורבה וגם ר' יוחנן הכי ס"ל ודלא כרב חסדא ורבה בר רב הונא וריש לקיש דאמרי ראי' בקיום השטר וקמיפלגי במודה בשטר שכתבו אם צריך לקיימו וכו' אבל במסקנא מפכינן דריש לקיש לדר' יוחנן ודר' יוחנן לדריש לקיש משום דר' יוחנן מפיך מילתיה דר"מ לרבנן ודרבנן לר"מ דרבנן ס"ל מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו:
יכין
שכיב מרע: חולה שהוצרך לשכוב במטה מחמת חולשתו, אבל לא חולה ראש או שאר אבר [ח"מ ר"נ]:
שכתב כל נכסיו לאחרים: ה"ה בחילק כל נכסיו על פיו, דדברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמו:
ושייר קרקע כל שהוא: לעצמו. וה"ה מטלטלין. וי"א דבעינן כדי להתפרנס בהן:
מתנתו קיימת: ובעמד אינו חוזר:
אין מתנתו קיימת: ודוקא שכתב בה כדשכיב ורמי בערסא דמוכח שנותן במתנת שכ"מ וכסיפא. וקיי"ל, דזה הכלל במתנת שכיב מרע. (א) מתנת שכ"מ במקצת , צריך קנין, או משיכה, או הגבהה, או שאר קנייני מטלטלין או קרקעות, דבקנה באחד מאלו, אפילו בעמד אינו חוזר, ובלא קנה באלו, אפילו בלא עמד לא קנה המקבל [ר"נ ד']. והני מילי בסתם, אבל במפרש שנותן המקצת במתנת שכ"מ, אז א"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד חוזר, ואדרבה ע"י הקנין, מגרע גרע, דאז אפילו בלא עמד לא קנה, אא"כ כתב כמיפה כחו, שקנו מני' [ר"נ ס"ט]. (ב) מתנת שכ"מ בכולה, דהיינו שלא שייר לעצמו כלום. אז אפילו נתן הכל לכמה בני אדם, ולא הפסיק בין א' לחבירו, א"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד אפילו בקנו מני' לא קנה, ואפילו התנה שלא יהא יוכל לחזור בו, רק בב' לטיבית' שהתנה כן וגם קנו מני', אז בכל גוונא אינו חוזר דהו"ל כמתנת בריא [שם ס"ב וסי"א]. וה"ה באומר שנותן הכל מהיום, או שמצאו כתוב בשטר שנתן הכל מהיום, לא חיישינן שמא הסופר כתב כך מעצמו מבלי שצוהו השכ"מ, ודין מתנת בריא יש לו, ולהכי צריך קנין, ואז אינו יכול לחזור בו בשום גוונא [שם ס"ט]. (ג) אמנם מצוה מחמת מתה, דהיינו שפירש שמחמת מיתה הוא נותן, או שהיה באותה שעה מתאונן על מיתתו, או אפילו בריא שמפרש בים, או יוצא בשיירא, או בקוצר, או שקפץ עליו החולי, בכל אלו אפילו במתנה במקצת דינו כמתנת שכ"מ בכולה, דנקנית באמירה בלא קנין. ובעמד וניצל, חוזר אפילו היה בקנין [שם ז' ח']:
לא כתב בה שכיב מרע: ר"ל שלא כתב בשטר המתנה שהיה שכ"מ ולא שייר קצת לעצמו דאל"כ הרי אפילו היה שכ"מ היה מתנתו קיימת:
הוא אומר שכיב מרע היה: שיוכל לחזור בו:
צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע: דבתר השתא אזלינן, שהוא בריא:
וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה: והכי קיי"ל [רנ"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- בבלי קמו ב | רמב"ם הלכות זכיה ומתנה ח טו | שולחן ערוך חושן משפט רנ דבבלי קנג א | רמב"ם הלכות זכיה ומתנה ט כב | שולחן ערוך חושן משפט רנא בבבלי קנג בבבלי קנה א | רמב"ם הלכות מכירה כט יג | שולחן ערוך חושן משפט רלה ט