שולחן ערוך חושן משפט רנ ד

אין כל הדברים הללו אמורים אלא בנותן כל נכסיו ולא שייר כלום. אבל אם שייר כלום שלא נתן -- דינו כמתנת בריא שאינה נקנית אלא בקנין.

הגה: ולאו דוקא קנין, אלא ה"ה משיכה או מסירה או הגבהה, כל אחד לפי קניינו, בין קרקע בין מטלטלין. ודוקא במתנה כזו מהני מסירתו, אבל מתנת ש"מ שיכול לחזור בו -- לא מהני תפיסה כלום (מרדכי) וע"ל סעיף י"ג. ואפילו אם מת -- צריך קנין. לפיכך אם עמד אינו יכול לחזור בו. וכמה יהא השיור? אפילו כל שהוא, בין קרקע בין מטלטלין. (וי"א דבעינן שיור כדי פרנסתו) (טור בשם הרא"ש).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אלא בנותן כל נכסיו כו': דאז אנן סהדי דלא גמר להקנותו אפי' הקנה לו בקנין כדלקמן סעיף י"ז בסעיף ט' אלא אם ימות דחזקה אין אדם נותן כל אשר לו לאחרים והוא ישאל על הפתחים:

לא מהני תפיסה כלום: וכ"כ הטור והמחבר לעיל ס"ס קכ"ה ע"ש וצ"ע דפתח במסירה דכתב דוקא במתנה כזו מהני מסירתו וסיים בתפיסה ועד"מ ס"ו שכתב שם כמו כאן בקיצור ושם כתבתי שמקור הדברים הן מהמרדכי פרק מי שמת והעתקתי שם לשונו ע"ש וכאן אכתוב כלל הדברי' והוא שתדע שיש תרי מיני מסירות סתם מסירה היינו שנתנו לידו כדי שיזכה בו בתורת קנין (ואף שבסי' קצ"ח נתבאר דלא מהני מסירה כ"א בספינה ובעלי חיים היינו דוקא כעין מסירת אפסר ע"ש אבל מסיר' גמור' מהני) אבל לא שיקחנה מיד אל ביתו ויש מסירה שנותן החפץ בידו שיקחנו מיד חל ביתו ויזכ' בו מיד בזיכוי גמור להיות לו לחלוטין וכשנותן מתנה במקצת מהני סתם מסירה דהא מתנה במקצת מתנת בריא היא ול"ש לחזור ממנה ולתתה לאחר אלא שצריכה קנין ולהכי כשמסרו לידו הרי איכא קנין דמה לי קנין חליפין מה לי קנין משיכה או מסירה אבל במתנות שכ"מ בכולה אין סתם מסירה מועלת כלום דלא עדיף מקנו מיניה דקי"ל שאפ"ה יכול לחזור בו אבל מסרו לידו בתורת זיכוי שיזכה בה מיד ויקחנו לביתו בכה"ג ודאי לא יכול לחזור בו ולתנו לאחר אם לא שעומד מחליו דחוזר בו ולקחו לנפשו וגדולה מזו כתב רבינו בשם הרמ"ה בס"ס קכ"ה דאפי' אם מסר שכ"מ "לאחר וא"ל הולך זה לפלוני אינו יכול לחזור בו ולתנו לאחר אפי' עדיין לא הגיע ליד המקבל אם לא שעמד דאז אמרי' דאדעתא דהכי ודאי לא נתן ע"ש שכתב מלתא בטעמא וכן פסק שם בש"ע ומ"ש דברי שכ"מ ככתובים וכמסורין דמי לאו למימרא שהם כמסירה גמורה לשם זכייה שהרי יכול לחזור בו ולתנו לאחר אלא כמסרו לידו לשם משיכה ולשם קנין דמי ולענין שאם מת קנה לו למפרע כאלו עשה בה מתחלה מסירה או משיכה ובזה דברי מור"ם מ"ש בד"מ ובש"ע מבוארים דבא לומר דל"ד קאמר שמתנה במקצת צריכה ק"ס דה"ה מסרו לידו כדי לקנות ע"י כך נמי קנין הוא וקני לה כשהיא מתנה במקצת אבל במתנת שכ"מ שיכול לחזור בו דהיינו מתנת שכ"מ בכולה דלא מהני בה קנין מסירה כזו לא מהני ואפי' תפס המקבל והוליכה לביתו אין תפיסתו תפיסה אא"כ מסרו השכ"מ לידו לתורת זכייה גמורה שיזכה בה מיד ובכה"ג איירי רבינו לקמן בסעיף כ"ב שנמסר לידו לתורת זיכוי גמור ובהא איירי נמי לעיל ס"ס קכ"ה ודו"ק (ואין להקשות דהל"ל בקיצור דלהכי סיים בתפיסה לרבותא דאפי' תפיסה לא מהני דכל שלא ידענו דיש מסירה טובה ובמסירה גרוע אין בתפיסת' רבותא אבל לפי מ"ש א"ש דקמ"ל דאפילו מסרו לו במסירה הגרוע וגם תפסו מעצמו ל"מ עד שימסרו לידו במסירה גמורה וק"ל) ומה שתמ' מור"ם ז"ל בש"ע בסי"ג על דברי רבינו דמ"ש מתפיס' לק"מ ע"פ מ"ש ודו"ק:

אפי' כל שהוא: דימהו להכותב כל נכסיו לאחר או לאשתו או לבניו המבוארים לעיל בטור ובדברי המחבר בסי' רמ"ו דשם בשייר כ"ש ממש סגי וכמ"ש שם ובפרישה כתבתי קצת טעם דאף דאזלינן בזה בתר אומדן דעתו דאין אדם נותן שלו לאחרים והוא יבקש על הפתחי' וכנ"ל מ"מ לפעמים משתכר בכל שהוא עד שיהיה לו ממנו כדי פרנסתו וכמ"ש רז"ל בשני אחין שהן חלוקין בכל שהוא ונמצא ביד אחר הון רב דאמרי' שמא מעיסתו קימץ כמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' ס"ב ע"ש:

כדי פרנסתו: ל' הטור וכ' א"א הרא"ש ז"ל ויראה שיעור פרנסתו אם הוא עובד אדמה ששייר קרקע כדי פרנסתו ופרנסת בני ביתו ואם מסתפק בסחורה או ברבית ששייר כדי שיוכל להתפרנס מן הריוח ע"כ וכן דעת בעל העיטור דבעינן כדי פרנסתו אלא שנסתפק בשיעורו וכ' דאיכא למימר כדי פרנסתו לי"ב חדש כדאמרינן גבי נכסים מרובים עכ"ל הטור. ונראה דהרא"ש לא ס"ל דסגי בי"ב חדש מדקאמר שישאר כדי שישתכר מהריוח כו' כיון ששייר כ"כ קרן כדי שישתכר מהריוח י"ב חדש בודאי שיוכל להתפרנס ממנו גם משם והלאה ודוחק לומ' דמיירי בצוה דלאחר י"ח חדש יקחו גם זה הקרן מידו גם ראייתו דבעל העיטור מנכסים מרובים לא קי"ל בהו כרב דאמר י"ב חדש כ"א כשמואל דאמר עד שיבגרו או עד שיתארסו וכמ"ש בפרישה (ושם כתבתי כוונת הטור למה סיים כדברי בעל העיטור ולא כדברי הרא"ש) ומור"ם שסתם וכ' די"א דבעינן ששייר כדי פרנסתו ג"כ משמע דס"ל כדי פרנסתו כל ימי חייו וכסתימת דברי הרא"ש כנ"ל ולא "כע"ש דכ' דסגי בשיור כדי חיותו י"ב חדש וכדעת ב"ה הנ"ל. וזולת טעם דברי הנ"ל ה"ל לילך אחר הכלל המע"ה והרי הנכסים הן בחזקתה נותן. ומה שסתם מור"ם וכ' כדי פרנסתו ולא כתב ג"כ ופרנסת בני ביתו כל' הרא"ש הנ"ל (וא"ל דס"ל דמסתמא הוא כן דהא לענין ערכין ובסידור ב"ח לאו הכי הוא כמ"ש הטור והמחבר לעיל בסי' צ"ז ע"ש) נראה דה"ט דס"ל למור"ם דגם הרא"ש לא כ' כדי פרנסת ביתו כ"א במשייר קרקע דאז הוא בודאי א"י לבדו לחרשה ולזרעה ולקצור ולדוש ולהוביר ושאר מלאכות עבודת פרך דגידולי קרקע וצריכים בני ביתו לעזרו ומ"ה הדין נותן שצריך שיהא בה שיור ג"כ כדי פרנסתן משא"כ בעסקו בשאר רווחים ומהן איירי מור"ם ודו"ק ועפ"ר:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ו) אלא בקנין כו' ע"ל סי' רנ"ג סעיף י"ח וך':

באר היטב

עריכה

(ט) בקנין: ע"ל סי' רנ"ג סי"ח וס"כ.

(י) תפיסה: וכ"כ הט"ו בסוף סימן קכ"ה ע"ש וצ"ע דפתח במסירה וסיים בתפיסה והנה כלל הדברי' הוא שיש ב' מיני מסירות סתם מסירה היינו שנתנו לידו כדי לזכות בו בתורת קנין אבל לא שיקחנו מיד לביתו ויש מסירה שנותן החפץ לידו שיקחנו לביתו ויזכה בו מיד זיכוי גמור להיות לו לחלוטין וכשנותן מתנה במקצת מהני מסירה סתם דהא מתנה במקצת מתנת בריא היא ולא שייך לחזור ממנה ולתתה לאחר אלא שצריכה קנין ולהכי כשמסרו לידו הרי איכא קנין דמה לי קנין חליפין מה לי קנין משיכה או מסירה אבל במתנת שכ"מ בכולה אין סתם מסירה מועלת כלום דלא עדיף מקנו מיניה דקי"ל דאפ"ה יכול לחזור בו אבל אם מסרו לידו בתורת זיכוי גמור כנ"ל בכה"ג ודאי א"י לחזור בו וליתנו לאחר אם לא שעמד מחליו דחוזר בו ליקחנו לנפשו וגדולה מזו כתב הטור בשם הרמ"ה בסוף סימן קכ"ה דאפילו אם מסר שכ"מ לאחר ואמר ליה הולך זה לפלוני א"י לחזור בו וליתנו לאחר אפילו עדיין לא הגיע ליד המקבל אם לא שעמד דאמרינן דאדעתא דהכי ודאי לא נתן וכ"פ בש"ע שם ומ"ש דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי לאו למימרא שהן כמסירה גמורה לשם זכיה שהרי יכול לחזור בו וליתנו לאחר אלא כמסרו לידו לשם משיכה ולשם קנין הוי ולענין שאם מת קנה למפרע ובזה דברי הרמ"א מבוארים דבא לומר דל"ד קאמר שמתנה במקצת צריכה קנין סודר דה"ה אם מסרו לידו כדי לקנות ע"י כך נמי קנין הוי אבל במתנת שכ"מ בכולה דלא מהני בה קנין מסירה כזו נמי לא מהני ואפילו תפס המקבל והוליכה לביתו אין תפיסתו כלום אא"כ שהשכ"מ מסרו לידו לתורת זכיה גמורה שיזכה בה מיד ובכה"ג איירי נמי בסוף סימן קכ"ה ודוק. סמ"ע.

(יא) שהוא: ואף דאזלינן בזה בתר אומדן דעתו דאין אדם נותן שלו לאחרים והוא יבקש על הפתחים מ"מ לפעמי' משתכר בכ"ש עד שיהיה לו ממנו כדי פרנסתו וכמ"ש חז"ל בשני אחין שהן חלוקין בכל שהוא ונמצא ביד אחד הון רב דאמרינן שמא מעיסתו קימץ כמ"ש הט"ו בסי' ס"ב ע"ש. שם (עמ"ש בסי' רמ"ו ס"ק ג' עיין שם).

(יב) פרנסתו: והא דלא כתב הרמ"א ופרנסת אנשי ביתו ג"כ כמ"ש הרא"ש נראה דה"ט דס"ל דגם הרא"ש לא כ"כ אלא במשייר קרקע דאז בודאי א"י הוא לבדו לחרוש ולזרוע ולקצור ולדוש ולהוביר ושאר מלאכת עבודת פרך דגידולי קרקע וצריכין בני ביתו לעוזרו ומ"ה הדין נותן דצריך שיהא בה שיור גם כדי פרנסתן משא"כ בעסקו בשאר רווחים ומהן איירי הרמ"א. שם.

קצות החושן

עריכה

(ז) כדי פרנסתו. עמ"ש בסי' צ"ח סק"ו:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}