שולחן ערוך חושן משפט רנא ב

מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמתוך החולי הזה שצוה בו מת, ואין העדים מצויים לשאול להם,

הגה: ויכולין העדים לסמוך על עצמו או על משמשיו האומרים שהכביד עליו החולי ונפטר שמתוך כך יכולים העדים להעיד כך (נ"י)

אע"פ שהרי זה המצוה מת הרי המתנה בטלה, שאין מיתתו ראיה שמא מחולי שנתן בו המתנה נתרפא ואחר כך חלה חולי אחר ומת, לפיכך הנכסים בחזקת היורשים עד שיביא ראיה שמתוך החולי הזה שנתן בו מתנה זו מת.

הגה: ואם תפס המקבל למטלטלין, מתוך שיכול לומר: שלי הן, נאמן לומר שמחולי הראשון נפטר. וכן הדין אם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו, ואומר שמתנת שכיב מרע היה, והמקבל אומר שבריא היה ולא יוכל לחזור, על המקבל להביא ראיה (טור). וכן בכל מקום שהוא פלוגתא דרבוותא אם זכה המקבל, עליו להביא ראיה (מהרי"ק שורש צ"ד ומהר"ם פדוואה סימן צ"ב).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שאין כתוב בה שמתוך החולי כו': ל' הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה (מיד ממילא אף שחזר אח"כ ונפל למשכב ומת וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס שלפני זה) והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל הטור והמחבר קיצר ולא כ' זה משום דאף דאין היורשין טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם שכ' שם דס"ל דאפי' טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להביא ראיה ע"ש:

לסמוך כו': עד ונפטר שמתוך כך יכולים העדים כצ"ל וז"ל נ"י בדף רל"ו שיכולים עדים לסמוך בזה ע"פ נשים ועבדים המשמשים אותו וא"צ לעמוד עמו אלא כיון ששואלים לבני ביתו ובני אדם הרגילים אצלו והם אומרים הכביד פלוני ומת מתוך כך הרי יכולין להעיד עליו שנפטר מתוך חליו עכ"ל והאריך שם עוד בענין זה ע"ש ולא נזכר שם סמיכה ע"פ עצמו ומור"ם נמשך אחר לשון ב"י שכ"כ בשם נ"י ועפ"ז יתפרשו דברי מור"ם דמ"ש להעיד כך אינו ר"ל שיעידו בב"ד שכך שמעו מפי עצמו או ממשמשיו אלא ר"ל יכולין להעיד כך שנפטר מתוך החולי הראשון וכאלו ראהו וידעוהו הן עצמן וק"ל:

אע"פ שהרי זה המצוה מת: פי' והל"ל כיון שמת לפנינו ולא ידעינן משום בריאותו יעמדו על חזקתו שודאי לא נתרפא ביני ביני וק"ל:

עד שיביא ראיה כו': ואם אינו מביא ראייה הנכסים בחזקת היורשי' בלי שבועה אף שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהביא מור"ם אחר זה שאם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו כו' דג"כ על המקבל להביא ראיה ומסיק וכ' ז"ל ואם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשנותן בעצמו חי אבל ביורשים קי"ל דאין היורשים נשבעים היסת כ"א לגבות ולא כדי לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש:

והמקבל אומר שבריא הי': ומיירי שמפורש בהשטר שהי' בקנין ואינו מפורש בהשטר כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפלוני כו' וכ"כ בטור והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה הי' ורוצה לחזור בו ואפי' נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בש"מ בכולה אפ"ה מצי טוען המקבל שבריא הי' משום דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ן סכ"ג ועפ"ר:

על המקבל להביא ראיה: ואם אין לו ראיה ישבע הנותן היסת וכ"כ הטור משא"כ ביורשין דבדין שלפני זה וכנ"ל ומ"ש מור"ם וכן הדין כו' היינו בעיקרא דדינא לענין הבאת ראיה וליטול הן שווין:

וכן בכל מקום שהוא פלוגתא דרבוותא: פי' כגון בדין זה דפליגי ביה בגמ' וכמ"ש בפרישה דאיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולי אמרי' שכך הי' מעיקרא וכ"כ רשב"ם הביאו הטור וכ"כ מור"ם לעיל ס"ס קל"ט ולקמן בסי' ר"מ סס"ח ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקים או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ה) מתנת ש"מ כו' עיין בתשובת רא"ן ששון סי' קס"ה:

(ו) ואם תפס המקבל כו' וה"ה כשעמד הש"מ והש"מ אומר נתתי לך כשהייתי ש"מ והריני חוזר בי ומקבל מתנה אומר בריא על המקבל להביא ראיה ואם היו המטלטלים ביד המקבל מתוך שיכול לומר שלי הן ישבע היסת שברי' הי' עכ"ל רמב"ם בפ"ט מהל' זכיה והה"מ כתב וז"ל ונראה דאפי' ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו חזר הנותן להיות מוציא מחבירו עליו הראיה אחר שהמטלטלים ביד מקבל זה החלק צ"ע עכ"ל ולפע"ד אין כאן צ"ע וכן כ' בכ"מ שם שהדבר פשוט כהרמב"ם וכן דעת הטור והר"ב כאן דהא כי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה א"י לומר נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין עדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת ש"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה וכדלקמן בר"ס שאחר זה א"כ אם הי' מתנת ש"מ הרי היא מעולם לא יצאת מרשות הנותן וא"כ זה המקבל צריך לברר שיצאת מרשותו דאל"כ בעלמא נמי נימא יהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה א"ו כיון דאיכא עדים וראה ברשותא דקמא קאי וה"ה הכא וזה ברור ול"ד למ"ש לעיל סי' ע"ב סכ"ג ס"ק ק"ט באם יש עדים שבמשכון בא לידו ואינו יודעים בכמה שהמלוה נאמן דהתם ניתן לידו בתורת משכון והלכך כל מה שאומר שהוא ממושכן הוא נאמן משא"כ הכא ודוק:

באר היטב

עריכה

(ד) לשאול: לשון הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל והמחבר קיצר ולא כתב זה משום דאף אם אין היורשים טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם דס"ל דאפילו טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להבי' ראיה ע"ש עכ"ל הסמ"ע עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קס"ה.

(ה) ראיה: ואם אינו מביא ראיה הנכסים בחזקת היורשים בלי שבועה אע"פ שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהבי' הרמ"א בהג"ה שאם עמד החולה ורוצה לחזור כו' דג"כ על המקבל להבי' ראיה דאם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשהנותן בעצמו חי אבל היורשים קי"ל דאין נשבעין היסת כי אם לגבות ולא לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש סמ"ע.

(ו) תפס: ה"ה כשעמד השכ"מ ואומר נתתי לך כשהייתי שכ"מ והריני חוזר בי והמקבל אומר בריא היית על המקבל להבי' ראיה ואם היו המטלטלים ביד המקבל מתוך שי"ל שלי הן ישבע היסת שבריא היה כ"כ הרמב"ם פ"ט מהלכות זכייה והה"מ כתב וז"ל ונראה דאפילו ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו חזר הנותן להיות המע"ה אחר שמטלטלין ביד המקבל וזה החילוק צ"ע עכ"ל ולפע"ד אין כאן צ"ע וכ"כ בכ"מ שם שהדבר פשוט כהרמב"ם וכן דעת הטור והרמ"א כאן דהא כי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה א"י לומר נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין העדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה א"כ אם היה מתנת שכ"מ הרי מעולם לא יצאת מרשות הנותן וא"כ זה המקבל צריך לברר שיצאת מרשותו דאל"כ בעלמ' נמי נימא דיהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה אלא ודאי כיון דאיכא עדים וראה ברשותא דקמא קאי וה"ה הכא וזה ברור ול"ד למ"ש בסי' ע"ב ס"ק ק"ט דאם יש עדים שבמשכון בא לידו ואינם יודעין בכמה שהמלוה נאמן התם ניתן לידו בתורת משכון והלכך כל מה שאומר שהוא ממושכן נאמן משא"כ הכא ודוק. ש"ך.

(ז) שבריא: ומיירי שמפורש בשטר שהי' בקנין ואינו מפורש כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפ' כו' וכ"כ הטור. והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה היה ורוצה לחזור בו ואפילו אם נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בשכ"מ בכולה אפ"ה מצי המקבל לטעון שבריא היה דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הט"ו בסי' ר"נ סכ"ג ע"ש. סמ"ע.

(ח) פלוגתא: פירוש כגון בדין זה דפליגי ביה בש"ס ואיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולה אמרינן שכך היה מעיקר' כ"כ הרשב"ם הביאו הטור וכ"כ הרמ"א לעיל סי' קל"ט ולקמן סי' רנ"ו סס"א ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקין או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה. שם.

קצות החושן

עריכה

(א) על המקבל להביא ראיה. ז"ל הרמב"ם ואם היו המטלטלין ביד המקבל מתוך שיכול לו' שלי הן ישבע היסת שבריא היה עכ"ל ע"ש פ"ט מזכי'. וכת' הרב המגיד ז"ל נראה דאפי' ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו בא לידו חזר הנותן להיות מוציא מחבירו עליו הראיה אחר שהמטלטלין ביד המקבל וזה החלק צ"ע עכ"ל. ובש"ך כת' דאין כאן צ"ע וכ"כ בכסף משנה שם שהדבר פשוט כרמב"ם וכן דעת הטור והרב כאן דכי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה אינו יכול לו' נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין העדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה א"כ אם היה מתנת שכ"מ הרי מעולם לא יצאת מיד הנותן וא"כ זה המקבל צריך להביא ראיה דאל"כ בעלמא נמי נימא יהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה אלא ודאי כיון דאית עדים וראה ברשותא דמרא קאי וה"ה הכא עכ"ל. אבל נראה דהרב המגיד מיירי שידוע שהנותן הוציא המתנה מתחת ידו למקבל וכמ"ש כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באה לידו ובזה קונה לאלתר אם ימות ואינו יכול לחזור וכמ"ש הטור וש"ע בסי' קנ"ה ואם כן כיון דכבר יצא מרשות הנותן אם יתקיים התנאי והוא שימות והשתא דמספקא לן אם נתן במתנת בריא ולא היה שום תנאי או שנתן במתנת שכ"מ והוי כמו תנאי אם ימות דאם עמד חוזר וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ה דאין הנותן יכול לחזור בו כל זמן שלא עמד כיון שזיכה ומסר ליד מקבל או שלוחו אבל אם עמד חוזר. וע"ש בטור. וכיון דהיכא שהוציא הנותן המתנה מתחת ידו למקבל אין זה כמתנה שיכול לחזור בו אלא דהוי כמו תנאי אם ימות וא"כ יש כאן מתנה ודאי אלא שנסתפק אם יסתלק מחמת התנאי או לא הוי תנאי כלל אלא מתנת בריא ממש ובכה"ג מוקמינן המתנה ביד המקבל וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ב הובא בב"י סי' כ"ט וסי' מ"ו על ראובן שהוציא שטר על שמעון שמכר לו כרם והלה טוען כי לא מכרו לו אלא על תנאי שאם יפרע לו ש' דינרין שהלוה לו לזמן פ' יחזיר לו השטר ויבטל המכר והביא עדים כדבריו ופסקו הברורים שאפי' עדי השטר העידו בפירוש שלא היה תנאי אוקי תרי להדי תרי ואוקי נכסי בחזקת מאריה כו'. ואין דמיונם עולה יפה דשאני הכא שלדברי כולם לוקח זה כדין ירד לכרם זה שהחזיקו המוכר בכסף ובשטר אלא שהתנה לפי דבריו שאם יתן לו מעותיו תוך זמן פ' שתתבטל המכירה וכיון שהחזיק זה כדין אלא שזה טען שיש לו להסתלק מחמת תנאי ומביא עדים וזה טוען שאין מכירתו מתבטל ומביא עדים העמיד בחזקת שהוא מוחזק עכשיו וכו' ואע"פ שאין הקרקע נתפס וע"ש. ואם כן מכ"ש הכא במטלטלין היכא שידוע בעדים שמחמת מתנה באה לידו א"כ תו לא הוי כמו מתנת שכ"מ דאינו מתנה כלל עד אחר מיתה אבל זה שזיכה ומסר ליד המקבל הרי זו מתנת בריא ממש אלא שאם היה שכ"מ הוי כמו תנאי אם ימות וכיון דכדין ירד אלא שנסתפק בתנאי הרי זה בחזקת המקבל דהשתא בקרקע כה"ג מוקי בחזקת המקבל מכ"ש במטלטלין ואפי' ליכא מגו. מיהו זה דוקא שהגיע לידו מיד הנותן לשום מטלטלין דכל כה"ג הוי מתנת ברי' ממש אלא שהוא על תנאי אם ימות אבל אם נתן לו ע"י שטר וקנין ותפס אח"כ המקבל דכל כה"ג אם הי' שכ"מ אין בזה דין מתנת בריא כלל אלא מתנת שכ"מ ממש ויכול לחזור בו אפי' לא עמד וכיון דאנו מסופקים דשמא הי' שכ"מ א"כ לא יצא כלל מרשות הנותן והמקבל שלא כדין ירד כיון דשכ"מ אינו מהני אלא לאחר מיתה וכל כה"ג אין המקבל נאמן אלא במגו ומזה הוא דמיירי הרמב"ם וכן הטור והרמ"א בכה"ג שבא אח"כ ליד המקבל אבל הרב המגיד בחלקו מיירי שידוע בעדים שבא לידו מחמת מתנה זו היינו שמסרו לו לשום מתנה דכל כה"ג אינו מתנת שכ"מ אלא מתנה בתנאי וכיון שנסתפק אם היה תנאי ויש לו להסתפק כשעמד או לא הרי זה בחזקת המקבל ודו"ק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}