משנה בבא בתרא ט רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) מי שמת, והניח בנים ובנות -
- בזמן שהנכסים מרובין -
- הבנים יירשו - והבנות ייזונו.
- נכסים מועטים -
- הבנות ייזונו - והבנים ישאלו על הפתחים.
- אדמון אומר: בשביל שאני זכר, הפסדתי?
- אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.
(ב) הניח בנים, ובנות, וטומטום -
- בזמן שהנכסים מרובין -
- הזכרים דוחים אותו - אצל הנקבות.
- נכסים מועטים -
- הנקבות דוחות אותו - אצל הזכרים.
- בזמן שהנכסים מרובין -
- האומר:
- אם ילדה אשתי זכר - יטול מנה,
- ילדה זכר - נוטל מנה.
- ואם נקבה - מאתים,
- ילדה נקבה - נוטלת מאתים.
- אם זכר מנה - ואם נקבה מאתים,
- ילדה זכר ונקבה - הזכר נוטל מנה, והנקבה מאתים.
- ילדה טומטום - אינו נוטל.
- אם אמר: כל מה שתלד אשתי יטול - הרי זה נוטל.
- ואם אין שם יורש, אלא הוא - יורש את הכל.
- אם ילדה אשתי זכר - יטול מנה,
(ג) הניח בנים גדולים, וקטנים -
- השביחו הגדולים את הנכסים - השביחו לאמצע.
- אם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא,
- הרי אנו עושין, ואוכלין - השביחו לעצמן.
- וכן האישה, שהשביחה את הנכסים - השביחה לאמצע.
- אם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי,
- הרי אני עושה, ואוכלת - השביחה לעצמה.
- אם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי,
(ד) האחים, והשותפין -
- שנפל אחד מהם לאומנות - נפל לאמצע.
- חלה, ונתרפא - נתרפא משל עצמו.
- האחים - שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב,
- חזרה שושבינות - חזרה לאמצע,
- שהשושבינות נגבית בבית דין.
- אבל השולח לחברו כדי יין, וכדי שמן -
- אינן נגבין בבית דין - מפני שהן גמילות חסדים.
- חזרה שושבינות - חזרה לאמצע,
(ה) השולח סבלונות לבית חמיו -
- שלח שם במאה מנה -
- ואכל שם סעודת חתן, אפילו בדינר - אין נגבין.
- לא אכל שם סעודת חתן - הרי אלו נגבין.
- שלח סבלונות מרובים -
- כדי שיבואו עימה לבית בעלה - הרי אלו נגבין.
- סבלונות מועטין -
- כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה - אינן נגבין.
- שלח שם במאה מנה -
(ו) שכיב מרע, שכתב נכסיו לאחרים -
- שייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת.
- לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת.
- לא כתב בה שכיב מרע -
- והוא אומר: שכיב מרע הייתי,
- והן אומרין: בריא היה,
- צריך להביא ראיה - שהיה שכיב מרע,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: המוציא מחברו - עליו הראיה.
- צריך להביא ראיה - שהיה שכיב מרע,
(ז) המחלק נכסיו על פיו -
- רבי אליעזר אומר: אחד בריא, ואחד מסוכן -
- נכסים שיש להן אחריות - נקנין בכסף, ובשטר, ובחזקה,
- ושאין להן אחריות - אינן נקנין אלא במשיכה.
- אמרו לו: מעשה באימן של בני רוכל, שהיתה חולה,
- ואמרה: תינתן כבינתי לבתי - והיא בשנים עשר מנה,
- ומתה - וקיימו את דבריה.
- אמר להם: בני רוכל - תקברם אימם.
- וחכמים אומרין:
- בשבת - דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב,
- אבל לא בחול.
- רבי יהושע אומר: בשבת אמרו - קל וחומר בחול.
- רבי אליעזר אומר: אחד בריא, ואחד מסוכן -
- כיוצא בו -
- זכין לקטן - ואין זכין לגדול.
- רבי יהושע אומר: בקטן אמרו - קל וחומר בגדול.
(ח) נפל הבית -
- עליו ועל אביו,
- עליו ועל יורשיו,
- עליו ועל מורישיו,
- והיתה עליו - כתובת אישה, ובעלי חוב,
- יורשי האב אומרין: הבן מת ראשון - ואחר כך מת האב,
- ויורשי הבן אומרין: האב מת ראשון - ואחר כך מת הבן,
- בית שמאי אומרין: יחלוקו.
- בית הלל אומרין: הנכסים - בחזקתן.
(ט) נפל הבית, עליו ועל אשתו -
- יורשי הבעל אומרין: האישה מתה ראשון - ואחר כך מת הבעל,
- יורשי האישה אומרין: הבעל מת ראשון - ואחר כך מתה היא,
- בית שמאי אומרין: יחלוקו,
- ובית הלל אומרין:
- הנכסים - בחזקתן,
- וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,
- ונכסים הנכנסים והיוצאים עימה - בחזקת יורשי האב.
(י) נפל הבית, עליו ועל אימו -
- אלו ואלו מודים - שיחלוקו.
- אמר רבי עקיבה: מודה אני בזה - שהנכסים בחזקתן.
- אמר לו בן עזאי: על החלוקין - אנו מצטערין,
- אלא שבאת לחלוק עלינו - את השווין.
הדף הראשי של משנה בבא בתרא ט
משנה בבא בתרא, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב