משנה בבא בתרא ט רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) מי שמת, והניח בנים ובנות -

בזמן שהנכסים מרובין -
הבנים יירשו - והבנות ייזונו.
נכסים מועטים -
הבנות ייזונו - והבנים ישאלו על הפתחים.
אדמון אומר: בשביל שאני זכר, הפסדתי?
אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.


(ב) הניח בנים, ובנות, וטומטום -

בזמן שהנכסים מרובין -
הזכרים דוחים אותו - אצל הנקבות.
נכסים מועטים -
הנקבות דוחות אותו - אצל הזכרים.
האומר:
אם ילדה אשתי זכר - יטול מנה,
ילדה זכר - נוטל מנה.
ואם נקבה - מאתים,
ילדה נקבה - נוטלת מאתים.
אם זכר מנה - ואם נקבה מאתים,
ילדה זכר ונקבה - הזכר נוטל מנה, והנקבה מאתים.
ילדה טומטום - אינו נוטל.
אם אמר: כל מה שתלד אשתי יטול - הרי זה נוטל.
ואם אין שם יורש, אלא הוא - יורש את הכל.


(ג) הניח בנים גדולים, וקטנים -

השביחו הגדולים את הנכסים - השביחו לאמצע.
אם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא,
הרי אנו עושין, ואוכלין - השביחו לעצמן.
וכן האישה, שהשביחה את הנכסים - השביחה לאמצע.
אם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי,
הרי אני עושה, ואוכלת - השביחה לעצמה.


(ד) האחים, והשותפין -

שנפל אחד מהם לאומנות - נפל לאמצע.
חלה, ונתרפא - נתרפא משל עצמו.
האחים - שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב,
חזרה שושבינות - חזרה לאמצע,
שהשושבינות נגבית בבית דין.
אבל השולח לחברו כדי יין, וכדי שמן -
אינן נגבין בבית דין - מפני שהן גמילות חסדים.


(ה) השולח סבלונות לבית חמיו -

שלח שם במאה מנה -
ואכל שם סעודת חתן, אפילו בדינר - אין נגבין.
לא אכל שם סעודת חתן - הרי אלו נגבין.
שלח סבלונות מרובים -
כדי שיבואו עימה לבית בעלה - הרי אלו נגבין.
סבלונות מועטין -
כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה - אינן נגבין.


(ו) שכיב מרע, שכתב נכסיו לאחרים -

שייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת.
לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת.
לא כתב בה שכיב מרע -
והוא אומר: שכיב מרע הייתי,
והן אומרין: בריא היה,
צריך להביא ראיה - שהיה שכיב מרע,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: המוציא מחברו - עליו הראיה.


(ז) המחלק נכסיו על פיו -

רבי אליעזר אומר: אחד בריא, ואחד מסוכן -
נכסים שיש להן אחריות - נקנין בכסף, ובשטר, ובחזקה,
ושאין להן אחריות - אינן נקנין אלא במשיכה.
אמרו לו: מעשה באימן של בני רוכל, שהיתה חולה,
ואמרה: תינתן כבינתי לבתי - והיא בשנים עשר מנה,
ומתה - וקיימו את דבריה.
אמר להם: בני רוכל - תקברם אימם.
וחכמים אומרין:
בשבת - דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב,
אבל לא בחול.
רבי יהושע אומר: בשבת אמרו - קל וחומר בחול.
כיוצא בו -
זכין לקטן - ואין זכין לגדול.
רבי יהושע אומר: בקטן אמרו - קל וחומר בגדול.


(ח) נפל הבית -

עליו ועל אביו,
עליו ועל יורשיו,
עליו ועל מורישיו,
והיתה עליו - כתובת אישה, ובעלי חוב,
יורשי האב אומרין: הבן מת ראשון - ואחר כך מת האב,
ויורשי הבן אומרין: האב מת ראשון - ואחר כך מת הבן,
בית שמאי אומרין: יחלוקו.
בית הלל אומרין: הנכסים - בחזקתן.


(ט) נפל הבית, עליו ועל אשתו -

יורשי הבעל אומרין: האישה מתה ראשון - ואחר כך מת הבעל,
יורשי האישה אומרין: הבעל מת ראשון - ואחר כך מתה היא,
בית שמאי אומרין: יחלוקו,
ובית הלל אומרין:
הנכסים - בחזקתן,
וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,
ונכסים הנכנסים והיוצאים עימה - בחזקת יורשי האב.


(י) נפל הבית, עליו ועל אימו -

אלו ואלו מודים - שיחלוקו.
אמר רבי עקיבה: מודה אני בזה - שהנכסים בחזקתן.
אמר לו בן עזאי: על החלוקין - אנו מצטערין,
אלא שבאת לחלוק עלינו - את השווין.


הדף הראשי של משנה בבא בתרא ט