דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה יט

<< · דרך חיים (מהר"ל) · פרק ה משנה יט · >>

פרק ה משנה יט

כל מי שיש בו שלשה דברים וכו'. יש לשאול שאמר כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו מנינא למה לי לומר ג' דברים, ועוד וכי לא היה לאברהם יותר מן אלו ג' דברים שהרי היה לו כמה מעלות והיה גומל חסד וכיוצא בזה ואיך אמר כי בשביל שלשה דברים אלו הוא מתלמידי אברהם. וכן בבלעם וכי לא היו מדות רעות בבלעם יותר מאלו, ועוד שאמר מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ובין תלמידיו של בלעם הרשע, וכי לא יודעין אנו שתלמידיו של אברהם יורשין גן עדן ותלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם, ועוד וכי לא היו רשעים מבלעם ולמה תלה הקלקלה במקולקל הזה:

ותחלה יש לך לדעת ענין אברהם וענין בלעם, יש לך לדעת כי אברהם היה ראש לאומה הישראלית, וכשם שהיה אברהם ראש לאומה הישראלית כך היה בלעם ראש לאומות לפי שהיה נביא לאומות העולם. ומפני כי הראש והעליון יש לו התעלות ביותר שהראש הוא מתעלה על הכל, ולפיכך נמצא שני דברים אצל אברהם ואצל בלעם בשוה, אצל אברהם כתיב (בראשית, כב) ויחבוש את חמורו ובבלעם כתיב (במדבר, כב) ויחבוש את אתונו, באברהם כתיב ושני נעריו עמו ובבלעם כתיב שני נעריו אתו. וביאור דבר זה כי מחמת שאברהם ראוי לו להתעלות מצד שהוא ראש ואב המון גוים, כתיב אצלו והוא רוכב על החמור כלומר שהוא מתעלה על המדריגה החמרית, אבל הפרש יש בין אברהם ובין בלעם, כי אצל אברהם כתיב חמור שהוא זכר ודבר זה ראיה שאין לאברהם צירוף כלל אל המדריגה החמרית רק רוכב עליו ומתעלה עליו ביותר כאשר ראוי לפי מדריגתו, לכך היה החמור זכר כי אין לו שום חבור וצירוף אל זכר וכך היה אברהם נבדל מן המדריגה החמרית רק מתעלה עליו. אבל בלעם היה רוכב על אתונו שהיא נקיבה ואין ספק כי הזכר יש לו חבור אל הנקיבה וכך בלעם היה למדריגתו חבור אל החמרי, וזה אמרם (עבודה זרה דף ד:) בלעם בא על אתונו שנאמר ההסכן הסכנתי לעשות לך מלשון ותהי למלך סוכנת ורמזו ההבדל הגדול שהיה בין אברהם ובין בלעם, כי אברהם היה נבדל מן החמרי, אבל בלעם היה מתחבר אל החומר ולפיכך אמרו שבא על אתונו כאשר היה לבלעם חבור אל אתונו:

ויש לך להבין כי מצד זה היה אברהם וכן בלעם דומה אל האדם, כי האדם הזה השכל שיש לו הוא רוכב על החומר הגופני, ויש שתי כחות המשמשות אל השכל והם כחות גופניות וכבר התבאר זה למעלה, ואין ספק כי אברהם דומה אל השכל לפי שהיה אברהם מקיים כל התורה כולה משכלו, וזה שאמר ושני נעריו עמו ואמר לשני נעריו שבו עם החמור עם הדומה לחמור כי כחות האלו שהם כחות גופניות הם עם הדומה לחמור, וכאשר היה אברהם הולך לעבוד השם יתברך, להקריב את בנו להתגבר על יצרו שהוא בגוף ואז הוא מסלק מאתו החומר וכחות הגוף, ואמר להם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה, כי כל זמן שהכחות הגופניות הם עם השכל מעכבים ההשתחויה אל השם יתברך להיות נכנע לפני השם יתברך וכאשר מסלק מאתו החומר עם הכחות אז הולך לעבוד את השם יתברך. ומכל מקום אמר ונשובה אליכם כי לא נעשה האדם נבדל לגמרי, רק הוא עובד השם יתברך ואחר כך חוזר אל צרכו והוא שב אל גופו וכחותיו. ומפני זה נאמר אצל אברהם עמו, כי עמו הוא נאמר על שני דברים שאינם ביחד לגמרי רק שזה עם זה, אבל אתו הוא כמו אותו שלשון זה נאמר כאשר מתחברים שני דברים לגמרי. כמו שפירש רש"י מדברי רז"ל בפרשת וירא (בראשי' י"ט) גבי בכירה כתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו צעירה שלא פתחה בזנות ואחותה למדתה חיסך עליה הכתוב ולא פרסם גנותה אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב בפירוש עד כאן פירושו. כי מה שכתוב עמו אין לשון עמו רק שנים שישנים במטה ולא פירוש החיבור לגמרי, אבל בבכירה כתיב לשון את אביה שהלשון משמע חבור גמור. ומפני כי אברהם נבדל מן הכחות החמריות רק שהם עמו כתיב ושני נעריו עמו, אבל בלעם שיש לו חבור אליהם כתיב אתו שהוא לשון חבור לגמרי:

ומפני זה היה אצל אברהם ג' מדות שהם נוטים אל נפש נבדלת, וג' דברים היו בבלעם שהיו מורים על כי נפשו נמשך אחר החמרי כמו שאמרנו שהוא בא על האתון. ואמר עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע, ואלו שלשה מדות מצאנו באברהם לשבח, שהרי תמצא עין טובה באברהם במה שהיה מכניס אורחים וגומל חסד וזהו בודאי ממדת עין טובה, ותמצא בו מדת הענוה שהיא רוח נמוכה שאמר ואנכי עפר ואפר, ומדת נפש שפלה כלומר שהיה מסתפק בשלו ולא היה רודף אחר החמדה כלל וזהו ממדת נפש שפלה, שהרי אמר אם מחוט ועד שרוך וגו' הרי לא חפץ במה שראוי לו ומכ"ש שלא היה חפץ מה שאין ראוי לו. והפך זה בבלעם ומפרש במדרש (במ"ר פ"כ) עין רעה וישא את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו בקש להכניס בהם עין הרע, רוח גבוהה מאן ה' לתתי להלוך עמהם רק עם חשובים מכם ולכך בלק הוסיף לשלוח לו שרים נכבדים מאלה ונפש רחבה אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וכמו שפירש רש"י בפירוש התורה. וכל אלו שלשה מדות רעות נמשכות אחר נפש בלעם שהיה רוכב על האתון והיה בא על אתונו כמו שאמרנו, כי מאחר שהיה לנפשו חבור אל החמרית היה בו כל אלו מדות, ידוע כי החומר דבק בו ההעדר וכמו שהתבאר דבר זה כמה פעמים, ומפני כך היה בו עין הרע שעין הרע דבק בו ההעדר עד שמוציא את הכל מן העולם ולכך נקרא עין הרע, וכן רוח גבוהה מורה על החסרון שהוא שייך אל החמרי, וזה אמרם (בפרק רבי עקיבא) (מגילה דף כט.) האי מאן דיהיר בעל מום שנאמר למה תרצדון הרים גבנונים ואין גבנונים אלא בעל מום שנאמר או גבן או דק, ופירוש זה שכל ההרים הגבוהים כמו תבור וכרמל מפני גבהותם יותר מן הראוי, בעלי מומין הם אצל סיני שלא היה גבוה כל כך, ומפני כך לא נתן עליהם התורה כי הגבהות הגדול הוא מום וחסרון. וטעם דבר זה שכשם שהחסרון הוא מום כך כל יתור ותוספות כנטול דמי, ולכך התוספות מום וחסרון כמו מי שהוא בעל חסרון ממש והרי לך הן העין הרע בעצמו הן רוח גבוה חסרון, וכן מה שהיה נפש בלעם רחבה לקבל ממון אחר היה זה חסרון, כי מי שאינו חסר ומסתפק בעצמו אינו מקבל דבר מאחר שהוא שלם בעצמו, הרי לך ג' מדות אלו כולם מורים על החסרון וההעדר שהוא בחומר דוקא ומפני כי בלעם בא על אתונו מתחבר אל החמור שהוא החומר, היו כל מדותיו שהיה בעל חסרון והעדר, והפך זה מדת אברהם שהיה רוכב על החמור נבדל מן החומר היה שלם בעצמו ולא היה לו חסרון. כי מה שהיה עין טובה הנה היה מסולק ממנו הרע שהוא ההעדר והחסרון, והיה בעל ענוה שבעל הענוה אין בו גבהות שהוא מום וחסרון והיה לו נפש שפלה מסתפק בעצמו, שכל מי שמסתפק בעצמו אינו חסר שאם היה חסר היה חומד ממון אחר:

והיינו דקאמר מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ובין תלמידיו של בלעם הרשע, תלמידי אברהם מפני שאין בהם החסרון אבל יש להם השלימות, מצד השלימות שיש בהם ראוים לאכול בעולם הזה ונוחלין לעוה"ב שהרי אין בהם חסרון והעדר, וכאשר מסולקים מן ההעדר הם ראוים אל עוה"ז ועוה"ב, וזש"ה להנחיל אוהבי יש כי היש הוא הפך ההעדר והחסרון, ואוצרותיהם אמלא דבר זה נאמר על האוצר הסמוי מן העין והוא לעוה"ב ודבר זה ימלא להם והכל מפני שלימות ותמימות שיש בהם מבלי חסרון. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, ודבר זה נמשך אחר מדתם כי מפני שהם בעלי חסרון, כי כל המדות אשר אמר למעלה הכל הם חסרון ומפני כך ראוי להם הגיהנם שהוא העדר וחסרון, שהרי נקרא ציה וצלמות ואבדון ושם ציה נאמר על שהוא חסר והוא מסולק מן המציאות, ויורדים לבאר שחת היינו ליום הדין הגדול יורדין עוד לבאר שחת והוא יותר מן גיהנם. וכנגד זה שאמר תלמידי אברהם אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב, אמר שתלמידי בלעם הרשע הם הפך זה. ומביא ראיה מן הכתוב ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, פירוש כי כל ענין בלעם שדבק בו ההעדר כמו שפירשנו מענין בלעם. ולפיכך נקראו תלמידי בלעם אנשי דמים שרוצים לבלעות אחרים והכל מפני ההעדר והחסרון שדבק בהם, וקרא אותם ומרמה כלומר שיוצא מידתם מן היושר ולפיכך נקראו בעלי מרמה כי המרמה היא יציאה מן התמימות שהיא מדת היושר. ולפיכך אמר הכתוב לא יחצו ימיהם כפי מדתם שדבק בהם ההעדר לגמרי כמו שהתבאר, שאם היו באים אל החצי היו נכנסים במציאות שהוא יש שאינו ראוי להם, אבל כיון שהם בעלי העדר וחסרון אין ראוי שיבאו לחצי ימים:

ובפרק חלק (סנהדרין ק"ו) אמרו שם כי היה בלעם הרשע בר תלתין ותלת שנין כאשר נהרג לקיים לא יחצו ימיהם, ולפיכך אמר הכתוב תורידם לבאר שחת ששם נשחתו ונאבדו הכל כפי מדתם שכך ראוי להם. והכל נרמז בשם אברהם ובשם בלעם, כי נקרא אברהם שהוא אב המון גוים והאב הוא נותן המציאות שהיה אברהם נותן המציאות אף לאומות ולכך נקרא אב המון גוים, ובלעם הפך זה שהיה בולע עם, וכן אמרו בפרק חלק (שם ק"ה) בלעם בלע עם בנו בעור שבא על בעיר נרמז בשמו במה שנקרא בלעם בן בעור על שהיה רוצה לבלוע עם ודבק בו ההעדר לגמרי, וזה מפני שבא על אתונו וזה בנו בעור שבא על הבהמה החמרית ודבר זה עצמו היה גורם לו שדבק בו ההעדר, הרי לך כל מה שאמר למעלה נרמז בשם אברהם ובשם בלעם, כי היה מיוחד אברהם שלא היה דבק בו ההעדר שדבק בחומר ומפני כך היה נותן המציאות לעצמו ולאומות, ובלעם דבק בו ההעדר ולכך היה בולע עם, וכל זה מפני שהיה בנו בעור שבא על הבהמה החמרית ודבק בו ההעדר עד שהיה בולע עם. והבן הדברים האלו ותעמוד על מדריגת אברהם ומעלתו וענין בלעם ופחיתתו. ונקט התנא מנינא ג' דברים היו באברהם וג' היו בבלעם, ודבר זה כאשר תבין כי היה בבלעם ג' מיני חסרון עד שהיו אלו מיני חסרון כוללים כל מיני חסרון, וזה כי האחד הוא מצד שהיה עצם רע בעצמו ודבר שהוא רע בעצמו אין לך חסרון כמו זה מצד שהוא עצם רע, ומורה על זה מה שהיה בעל עין הרע נמשך מעצם רע, והשני מצד התוספות שבו שכל תוספות הוא חסרון כמו שאמרו האי מאן דיהיר בעל מום הוא, והשלישי מצד שהיה נפש חסר ולכך היה נפש רחבה לחמוד ממון אחר, והפך זה היה באברהם שהיה עצם טוב בעצמו, ולא היה לו נפש חסירה, ולא היה בו תוספות וזהו השלימות הגמור. ולכך אמר כי היה אברהם בעל עין טובה בעצמו וזה מורה על עצם טוב בעצמו, והיה בעל ענוה שאין בו תוספות, והיה לו נפש שפלה שלא היה חומד ממון אחרים שלא היה לו נפש חסירה ובזה היה שלם לגמרי, וזה שרמז במה שנקט התנא מנינא אצל כל אחד ואחד:

וכדי שתבין דברי חכמים וחדותיהם על עמקם, הנה יש לך להבין כי אלו ג' דברים אשר אמרו כאן דהיינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, אלו שלשה דברים הם בחלקי הנפש אשר הם שלשה, כמו שבארנו למעלה אצל ג' כתרים הם ואצל הקנאה והתאוה והכבוד, ואברהם שהיה רוכב על החמור כל חלקי הנפש שהם שלשה כמו שאמרנו הם שלימים, וכמו שאמר הכתוב ויקח את שני נעריו עמו, כי בשביל שהיה אל אברהם נפש נבדל רוכב על החמור היה לו שני נערים שהם שני כחות, שאלו ג' חלקי הנפש, האחד עולה למעלה ורוכב על החומר הוא כח השכלי הנבדל, והשנים האחרים הם קרובים אל הגוף וכך היה לאברהם שהוא היה רוכב על החמור נבדל מן החומר ושני נעריו עמו, ותראה כי היו הנערים עם אברהם עד שראה מרחוק המקום, ואז אמר להם שבו לכם פה עם החמור, אבל כ"ז שלא ראה המקום מרחוק היו הנערים עמו, ודבר זה מורה לך כי הכח הנבדל הוא מנהיג אלו שתי כחות והם עמו, עד שאלו שתי כחות מקבלים מקדושתו וממעלתו של הרוכב על החמור. רק כאשר בא הכח הנבדל להתדבק במעלתו הנבדלת מן הגשמיים במעלה העליונה, אז אינם יכולים והם נשארים עם הגוף. ולפיכך כאשר ראה אברהם המקום אשר שם היה מתדבק אברהם במעלתו העליונה אמר לנעריו שבו לכם פה עם החמור, אבל כל זמן שלא היה מתדבק במעלתו זאת אז נעריו עמו והם מתדבקים עמו. ולפיכך אלו שלשה דברים אשר נזכרו כאן שהם לחלקי הנפש, והם בעצמם כנגד הקנאה והתאוה והכבוד שבארנו למעלה שהם ג' חלקי הנפש כמו שהתבאר. והנה עין הרע הוא כח הקנאה בעצמו, והכבוד הוא רוח גבוהה ביותר והוא כנגד כח השכלי שהוא מבקש הכבוד כמו שהתבאר הכל למעלה אצל הקנאה והתאוה והכבוד, ונפש רחבה הוא אהבת ממון והוא גם כן תאוה לא תאות המשגל בפרט, שהרי כתיב (דברים, ה) ולא תתאוה בית רעיך. והנה אצל אברהם היו נעריו שנים עם הכח השכלי ומקבלים מאתו עד שכל אלו שלשה דברים היו בקדושה, ואצל בלעם דכתיב שני נעריו אתו היו מקבלים מאתו זוהמא עד שכל השלשה היו מתועבים הפך הקדושה. ולכך אמרו כל מי שיש בו ג' דברים מתלמידיו של אברהם, כי יש לאברהם תלמידים ותולדות ויש לבלעם שהוא נוטה אל הטומאה תלמידים ותולדות, לכך אמר מנינא כי המנין מורה שאלו דברים כוללים כל החלקים מפני שהם לג' כחות הנפש אשר בארנו למעלה. כלל הדבר מה שהיה אברהם מתעלה בכל כחות נפשו במעלה העליונה הנבדלת והם ג' כמו שהתבאר, ועל ידי זה קנה אברהם ג' מעלות קדושות, שכל מעלה ומעלה דהיינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מדריגה נבדלת מן החומר, וכל זה כאשר היה אברהם מתעלה על החומר. והפך זה התעבות בלעם בכחו הוא לפחיתות ולטומאה והיה דביקתו ברע, ויש לך להבין הדברים שרמזו חכמים כאן:

וכבר בארנו לך למעלה כי כל הדברים מן ראש הפרק שהתחיל בעשרה מאמרות נברא העולם תמיד מזכיר מדריגת העולם זה אחר זה, וכל המאמרים נזכרים בלי שום זכר אומר שתראה מזה כי הכל דבר אחד. ועתה מסיים דבריו לומר כל מי שיש בו ג' דברים הוא מתלמידיו של אברהם וג' דברים מתלמידיו של בלעם הרשע, כי אחר שזכר מדריגת הרבים כמו שאמר המזכה את הרבים והמחטיא את הרבים, זכר אחר זה מדריגת אברהם שהיא עליונה עד שהוא היה אב המון גוים והיה התחלה לכל העולם נחשב, וכבר בארנו עוד אצל העוסקין עם הצבור שיהא כונתם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם שהאבות הם התחלה אל הרבים עיין למעלה. ולפיכך זכר מדריגת אברהם אחר זה והוא היה רוכב על החמור עד שהיה מדריגת אברהם נבדלת, ומדריגה זאת באין ספק שייך אל העולם כאשר היה אברהם התחלת העולם כמו שבארנו במקומות הרבה מאוד, ולפיכך השלים התנא את סדר העולם במדריגת אברהם שהיא המדריגה העליונה שהיא בעולם, ושעם מדריגת אברהם נקשר גן עדן כל כך המדריגה העליונה הזאת אליו. וזכר גם כן ההפך, כי יש בעולם מדריגה הפך זה הוא ענין בלעם שהוא הפך אברהם כי הרע לעומת הטוב. ולהודיע כי מדריגת אברהם היא המדריגה העליונה והוא הטוב הגמור, עד שיש כנגד זה החסרון והרע הגמור שהוא נקשר עם הגיהנם לגמרי, ובדבר זה השלים ענין העולם בכללו וציור המציאות כאשר תבין דברים אלו על סדרם וקשורם. לכך לא בא איש זר ביניהם רק הכל נקשר בקשר אמיץ וחזק מאוד, כי הכל הוא סדר העולם וציור מציאתו אשר התחיל התנא בו ראש הפרק בעשרה מאמרות נברא העולם. ואין ספק כי אי אפשר לבאר הדברים האלו אשר זכר התנא על עמקם, כי מראש הפרק עד סוף הפרק הכל הוא סדר המציאות וקשור שלו, ומי שיש בו חכמה הלא הדבר הוא נגלה לפניו מאד ושים עיניך ולבך מאד אל הדברים אשר בארנו ועוד יתבאר: