דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה יא
פרק ד משנה יא
עריכההעושה מצוה אחת וכו'. גם זה המאמר נסמך, כי בזמן אחד היה ר"א בן יעקב עם רבי מאיר ונסמכו מוסרי החכמים שהיו בזמן אחד כפי שהיו משלימים דורם או זמנם אף אם לא היו בדור אחד לגמרי. וראיה לזה הפירוש כי לא נמצאו מוסרי החכמים ביחד אותם שהיו רחוקים בזמן אם לא שנראה מבואר כי המוסרים שייכים זה לזה ולפיכך מבואר הפירוש הזה. ואם תאמר כי המאמרים נסמכו בעצמם, יש לך לומר כי מפני שאמר כי אם עמלת בתורה שכר הרבה יש ליתן לך, ופירשנו בזה כי אף אם למד דבר אחד בתורה אין נחשב לדבר אחד רק להרבה כמו שאמר בברייתא אלו דברים שהאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ושם מנו ט' דברים ועם התורה הם עשרה, ואמרו ותלמוד תורה כנגד כלם כי ר"ל שיש בתורה שכר כללי כי מספר עשרה הוא מספר כללי, וכאלו אמר שהעושה מצוה אחת שכרו דבר אחד ואלו תלמוד תורה יש עליה שכר כללי, ולכך סמך אחריו העושה מצוה אחת וכו' שבא לומר כי אצל המצוה אינו כך כמו שהוא בתורה שנותנין שכר הרבה על התורה, אף אם לא היה עוסק רק בדבר אחד ואפילו הכי נותנין לו שכר הרבה, ואלו במצות אינו כך רק כי העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד וכו', וזהו ההפרש שיש בין התורה ובין המצוה. ועוד יש הפרש כי אצל המצוה אמר שקונה לו פרקליט אחד, כי הפרקליט שהוא מליץ הטוב ואפשר כי נגד המליץ הטוב יש מליץ רע וכך הוא אצל המצוה, שאפשר שיהיה כנגד המצוה שהוא פרקליט הטוב יש כנגדו קטיגור שהיא העבירה ומבטלת המצוה שהיא פרקליט אחד, אבל בתורה לא אמר שאם עמל בתורה שקנה לו פרקליט או קנה לו פרקליטין הרבה, כי אין כנגד שייך בתורה רק בודאי נותנין לו שכר הרבה ואין כאן ענין פרקליט, שזה שייך במצוה שאפשר שכנגד המצוה יש עבירה, וכדאיתא במסכת סוטה (דף כא.) כי נר מצוה ותורה אור תלה המצוה בנר ותורה באור לומר לך עבירה מכבה מצוה כמו שיש כבוי לנר ואין עבירה מכבה תורה כשם שאין כבוי לאור. וטעם דבר זה נתבאר במקום אחר, ולכך לא אמר פרקליט אצל התורה רק כי ניתן לך שכר הרבה:
ומה שהמצוה היא פרקליט, כי המצוה היא הטוב בעצמה שהרי התורה כל דרכיה טוב, ומפני שהמצוה דבר טוב מביא הטוב על בעל המצוה כשם שהפרקליט מביא הטוב על מי שהוא פרקליט עליו, וכן להפך העבירה היא רע ומביא הרע על בעל העבירה. ואמר אצל המצוה פרקליט ולא אמר שקנה לו סניגור כמו שאמר אצל העבירה קטיגור, מפני שנראה כי הפרקליט הוא נכנס לפנים אצל המלך ומדבר טוב, ומי שהוא סניגור עליו הוא עומד מבחוץ, והפרקליט הוא אמצעי בין המלך ובין האדם שהוא מליץ עליו שאין רשות לאדם לכנוס שם. ודבר זה תמצא בכל מקום שהפרקליט הוא מליץ בלבד, וכך המצוה שהיא הטוב הוא אמצעי בין הש"י ובין האדם, והטוב הוא נכנס לפני הש"י אשר זה לא יתכן שיהיה האדם נכנס לפני ולפנים, רק בשביל מדריגת המצוה נכנס לפני הש"י ולא שייך זה אצל העבירה כלל, ולפיכך אמר אצל העבירה קטיגור. ורמז לך בזה איך המצוה היא הטוב בעצמה ומבקשת הטוב על בעל המצוה כאשר דבק במצוה, ולפיכך המצוה מביאה הטוב על בעל המצוה, והעבירה היא הרע מביאה הרע לאשר דבק ברע וזה מבואר. ואמר אחד תשובה ואחד מעשים טובים כתריס בפני הפורעניות, פירוש זה כבר התבאר כי הפרענות הוא ההעדר שדבק באדם וההעדר הזה הוא מצד החומר, ודבר זה רמזו חכמים כמו שבארנו זה למעלה כי לא כתיב סמ"ך עד שנבראת האשה, לומר לך כי כאשר נבראת האשה נברא השטן עמה כי האיש נוטה אל הצורה והאשה נוטה אל החומר, וההעדר הזה דבק בחומר כי הוא נעדר השלימות היא הצורה, ולפיכך הפרענות שהוא ההעדר הוא מפאת החומר, גם כי החומר מוכן להשתנות ולקבל התפעלות, אבל הדברים הנבדלים אינם מוכנים להשתנות ולקבל התפעלות ודבר זה מבואר. וזה שאמר כאן התשובה ומעשה הטוב כתריס בפני הפרענות, כי התשובה שהיא סלוק מן החטא וכל סלוק מן החטא אי אפשר רק במדריגה נבדלת מן החומר, ובדבר זה הארכנו במקום אחר ובארנו דבר זה, ורמזו החכמים עליו שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם דהיינו שהיא מעלה עליונה נבדלת מן העולם הזה הגשמי וכמו שהארכנו בזה, כי אין התשובה רק סלוק החטא שהגורם החטא הוא החומר ואם לא היה החומר היה האדם כמו מלאך ולא היה בו חטא כלל, וא"כ התשובה היא מצד המדריגה הנבדלת, וכן המעשים טובים שכל מעשים טובים הם מעשים אלקיים בלתי טבעיים, שאין מעשי התורה מעשים טבעיים אבל מעשים בלתי טבעיים, ובדבר זה אין ספק כי מצות התורה נבדלים בלתי טבעיים. ולפיכך אמר תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפרענות, כלומר כי האדם דבק על ידי אלו שני דברים במדריגה אלקית נבדלת ובזה יש לאדם חוזק בלתי מקבל התפעלות כלל כאלו היה לו תריס לפני הפורענות, אשר התריס מגין על האדם כי הוא דבר חזק בלתי מתפעל ובלתי משתנה משום דבר כלל והתריס נבדל מן האדם, וכך הם התשובה ומעשי' הטובים שהאדם על ידם דבק האדם במדריגה נבדלת מן האדם. ודבר זה תריס כאשר יבואו הפורעניות על האדם אין מקבל האדם התפעלות. ודבר זה מבואר מאוד לחכמי בינה, ואין ספק בזה כלל למי שמבין דברי חכמים כי כן פירוש דבריהם, שכולם נאמרו בחכמה העליונה ולא באומדנא רק בשכל מבורר. ומה שאמר תשובה ומעשים טובים ק"ו בנו של ק"ו שהתורה היא כתריס לפני הפורעניות:
ויש מקשים על זה שאמר כאן תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות, ובמסכת יומא (דף פו.) אמרו תשובה תולה ויסורין ממרקין וא"כ אין התשובה כתריס שהרי היסורין באין עליו. ובודאי קושיא של כלום היא, כי שם מדבר בפורענות שמביא הש"י על ידי החטא שכיון שחטא יש עליו עונש מצד מעשה החטא, ודבר זה דומה כאשר יש מכה בעצמו של אדם שאין התריס מגין על זה, אבל התריס מגין כאשר באה מבחוץ על האדם. וכך כאשר פרענות בא מצד החוץ שלא מן חטא האדם עצמו, דקיימא לן דיש יסורין בלא עון כדאיתא בפרק במה בהמה (שבת דף נה.) ואפילו אם אין יסורין בלא עון, אין צריך עון גדול רק עון בעלמא כדמוכח בפרק קמא דברכות (דף ה:) דבשביל דבר מה יסורין באין ובהני התשובה כתריס לפני הפורענות. והתם אמרו בחטא שראוי ליסורין כדי למרק החטא ותחילת ביאתן הן למרק, ובהני אין התשובה מועלת ואין מעשים טובים מועילים, ולא שייך שיהא התריס מגין, רק כאשר עיקר הפורענות לא בא בשביל החטא ואפילו אם יש כאן חטא, מ"מ עיקר ביאתם הם באים עליו שלא בשביל חטא והחטא גורם שימשלו היסורין בו ואם לא היה החטא לא היו היסורין מושלים, וכהאי גוונא התשובה ומעשים טובים נבדלת בלתי גשמית וזהו תריס לפני הפורענות שהפורענות הוא מצד החומר כמו שבארנו: