דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה ט
פרק ד משנה ט עריכה
כל המקיים את התורה וכו'. יש לשאול שכמה הם שקיימו התורה מעוני כמו רבי חנינא בן דוסא וחבריו ולא מצינו שקיימו את התורה מעושר ועוד הרבה שאלות. אבל פירוש דבר זה כפי מנהגו של עולם, כאשר יש לאדם עושר ראוי לו ללמוד ביותר בתורה אחר שיש לו כל, וכמו שנאמר (דברים, כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וגו', והפך זה העוני מבטל את האדם מתורתו שא"א לו לעסוק בתורה שצריך להשתדל אחר מזונו ומחייתו. ולפיכך אמר המקיים התורה מעוני שאע"ג שהוא עני שהוא בחיי צער עד מאוד, ועוסק בתורה, וכיון שעוסק בתורה שלא כפי המנהג וטבע העולם לקיים תורה מחמת עוני ולקמן יתבאר איך אפשר שהעוני היה סבה לקיים התורה שאמר המקיים תורה מעוני. ומפני כי כל הדברים שהם בעולם הם שבים אל הסדר כפי אשר ראוי להיות, לכך הוא שב אל הסדר לקיים התורה מחמת עושר שהוא כפי הסדר, כמו כל הדברים שהם שבים ובאים אל הסדר. ואם מבטל תורה מעושר שהוא שלא כסדר העולם שיהיה מבטל תורה מחמת עושר כי על ידי העושר ראוי לו לעסוק בתורה ודבר שלא כסדר הוא שב אל הסדר לבטל התורה מחמת עוני שדבר זה הוא כסדר. ומה שאמר המקיים התורה מעוני סופה לקיימה מעושר ולא אמר העוסק בתורה מעוני, משום סיפא נקט כך המבטל התורה מעושר דלא בעי למימר כל שאינו עוסק בתורה מחמת עושר, דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה, ולכך אמר המבטל תורה מעושר כלומר בשביל שצריך לעסוק בעושר ודבר זה מבטל תורתו, והכא נמי הכי קאמר המקיים תורה מעוני שאין עסקיו מבטלין למודו:
אך קשיא על פירוש זה דהא מצינו שהעושר מבטל אותו מלמודו כמו העוני, דכן איתא בפ"ג דיומא (דף לה.) אומרים לעני למה לא עסקת בתורה אומר עני הייתי וטרוד במזונות הייתי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל אומרים לעשיר למה לא עסקת בתורה אומר עשיר הייתי וטרוד בממוני הייתי אומרים לו כלום היית עשיר מר' אליעזר בן חרסום וכו', ואם כן מוכח כי העשירות והעניות שניהם מבטלים ת"ת. ויש לתרץ דהתם בעשיר גדול מאוד שמחמת רוב עסקיו מבטל התורה וכאן איירי שאינו עשיר גדול כל כך. אבל קשיא דכך הוי ליה למימר כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה שלא מעוני והמבטל תורה שלא מעוני סופו לבטלה מעוני, כי מה ענין עושר לכאן. וגם זה יש ליישב כי הדבר שאינו ראוי כמו זה שמקיים תורה מעוני שאין ראוי שיהיה מקיים תורה מעוני והוא חוץ לסדר, וראוי שישוב אל הסדר יותר ראוי שיהיה מקיים התורה מעושר, כלומר מתחלה היה לו סבה לקיים את התורה והוא העוני, עתה יהיה לו סבה לקיים את התורה הוא העושר, ואלו אמר סופו לקיימה שלא מעוני אין כאן סבה לקיום התורה, אבל העושר ראוי לקיים את התורה כאשר אין לו רוב עושר עד שצריך לעסוק בעושרו. וכן המבטל תורה מעושר שדבר זה אין ראוי שיהיה העושר סבה לבטל התורה וחוזר אל הראוי דהיינו שיהיה עני ויבטל התורה מעוני וסבה זאת ראויה לבטל התורה:
ועוד יש לך לדעת כי התורה מביאה העושר וקרא כתיב (משלי, ג) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ובגמרא (שבת דף סג.) מוקי לה הך קרא למיימינים בה אורך ימים איכא כל שכן עושר וכבוד למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא. וביאור זה כי ראוי שתהיה התורה כוללת הכל לפי שהוא עליונה על הכל, ולעולם הדבר שהוא עליון נכלל תחתיו כל מה שלמטה ממנו, והתורה מדריגתה על כל ולפיכך עם התורה הכל אם עוסק בתורה לשמה, ומפני שהוא עוסק בתורה לשמה כפי מה שנתנה התורה לעסוק בה, נמצא עם התורה אריכת ימים שהוא עולם הבא וגם מדריגת עולם הזה, שאם יש עם התורה מדריגת עולם הבא שהוא עליון כל שכן שיש בתורה מדריגת עולם הזה שהוא למטה הימנו. אבל למשמאילים בה דהיינו שעוסקים בתורה שלא לשמה שהוא להנאת עצמם, ודבר זה מדריגת עולם הזה בלבד, וכפי התכלית אשר הוא מכוין אליו יקנה על ידה שהוא מדריגת עולם הזה, דהיינו עושר וכבוד בלבד שהם דברים אשר הם בעולם הזה. והתבאר לך כי ראוי שיהיה עם התורה העושר, ובפירוש אמרו (עבודה זרה דף יט:) כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין שנאמר כי אם בתורת ד' חפצו וכל אשר יעשה יצליח, ולפיכך מה שמקיים התורה מעוני וראוי לפי הסדר של עולם כי עם התורה הוא העושר וכמו שהתבאר למעלה שכך הוא לפי הסדר שעם התורה העושר, ולפיכך כאשר מקיים התורה מעוני וזהו הפך מה שראוי בסוף יגיע אל הדבר שהוא ראוי שיקיים התורה מעושר, שכך הוא ראוי שעם התורה העושר. וכן כאשר מבטל התורה מעושר ודבר זה גם כן הפך הראוי לפי האמת, כי לפי סדר העולם התורה והעושר שייכים ביחד כמו שאמרנו, ואין ראוי לפי הסדר שיהיה העושר סבה לבטול התורה כי אין דבר אחד הוא בטול לאחר רק אם הוא כנגדו והפך שלו, ואלו שני דברים התורה והעושר מתחברים. ולפיכך כאשר הוא נוהג חוץ מן הסדר שמבטל תורה מעושר, ראוי שיהיה בא אל הסדר כמו כל דבר שהוא חוץ מן הסדר שהוא שב אל הסדר, בין כאשר הוא מקיים תורה מעוני שהוא חוץ לסדר ראוי שישוב אל הסדר לקיים תורה מעושר שזה ראוי לפי הסדר ובין שהוא מבטל תורה מעושר שהוא חוץ מן הסדר ראוי שישוב אל הסדר לבטל תורה מעוני, כי העניות של תורה ועניות ממון גם כן מתחברים ביחד ואלו שני דברים ביחד הם כסדר העולם:
ומה שלא אמר מי שיש לו עושר ואינו עוסק בתורה סופו שיהיה עני, ומי שהוא עני ועוסק בתורה סוף שיהיה עשיר, ולמה תלה הדבר במה שהוא מבטל התורה מעושר או מקיים התורה מעוני. כי אין זה קשיא כי מי שהוא עשיר ואינו עוסק בתורה אין זה שלא כסדר העולם כי בודאי שייך עושר בלא תורה, אבל דבר זה שלא כסדר העולם שיהיה העושר סבה לבטול תורה והם שני דברים שייכים זה לזה. ועוד כי התורה היא סבה אל העושר כדכתי' קרא ובשמאלה עושר וכבוד ואין ראוי שיהיה העושר סבה לבטול התורה, ולכך ראוי שיהיה דבר כמו זה שב אל סדר הראוי. ולא אמר המבטל תורה מעושר סופו שיעני כי אין זה שישוב אל הסדר הראוי, שאם לא היה מבטל התורה כאשר היה עני רק היה מקיים התורה, אין זה כסדר אבל כאשר מבטל תורה מעוני כך הוא הסדר. ומכיון שאמר המבטל תורה מעושר אמר גם כן המקיים תורה מעוני, אע"ג שהיה אפשר לומר כי המקיים תורה והוא עני סופו שיהיה עשיר, אבל לפירוש אשר יתבאר בסמוך כי פירוש המקיים תורה מעוני פירושו שהעוני הוא סבה אל למוד התורה שפיר ג"כ, דודאי אף גב שהתורה בשמאלה עושר וכבוד אין נקרא זה שלא כסדר, רק אם העוני הוא סבה אל קיום התורה דבר זה הוא שלא כסדר שיהיה העוני סבה אל התורה דבר זה בודאי הוא שב אל הסדר, ועוד יתבאר ופירוש זה מבואר:
אך שכמה פעמים תמצא צדיקים כמו רבי חנינא בן דוסא וכיוצא בהם, אמר במדרש (ילקוט משלי תתקל"ד) על פסוק אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד אמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני עניים והקב"ה משיבה להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעולם הזה שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו דברי תורה דכתיב כי העושק יהולל חכם ע"כ, ביאור המדרש, כי אותו שהוא צדיק גמור אף שלא יבטל תורה מעושר מ"מ אין לאדם שלא יפנה כלל אל עסקיו ודבר זה גורם קצת בטול, והקב"ה רוצה לצרף אותם לגמרי שלא יהיה פונים כלל אל עסקים. וזהו דכתיב להנחיל אוהבי יש, כלומר שהש"י רוצה לתת להם בעולם הבא יש ולכך נותן להם בעולם הזה האין הוא העניות כדי שיהיה להם בעולם הבא היש. ולכך העולמות במספר יש שהעולם הבא הוא הישות, והקב"ה עתיד להנחיל לצדיקים כל הישות וראוי שיהיו העולמות שהוא הישות כמספרו, ולפיכך לא קשיא אם נראה מי שהוא צדיק גמור ות"ח שהוא עני. ואם נראה מי שאינו צדיק גמור והוא ת"ח עני, יש לזה ג"כ סבה שגורם זה רוע מזלו דחיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא, ואפי' אצל צדיק גמור י"ל כך כי רוע מזלו גורם וכדאשכחן גבי ר"א בן פדת במסכת תענית (דף כה.) שהיה מזלו רע כל כך מאוד עד שלא היה לו מזונות לגמרי. ומה שאמר כאן כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר, היינו כאשר הוא בינוני במזל שלו ועל זה אמרו כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ויש לדקדק על מה שאמר כל המקיים תורה מעוני שהיה לו לומר כל המקיים בעוני לא מעוני, שהרי פירוש המבטל תורה מעושר שהעשירות גורם לו לבטל תורה שעוסק בממון שלו ומבטל תורה, ואם כן המקיים תורה מעוני יהיה פירושו בשביל שהוא עני מקיים תורה ואלו היה לו עושר אפשר שלא היה מקיים התורה, שזה בודאי אין סברא לומר שיהיה זוכה אדם זה שיקיים התורה מעושר. ונראה כי פירוש מעוני שהוא עני ועם כל זה לומד תורה, וזה נקרא כי הוא מקיים התורה לגמרי. וכן פירוש סופו לקיימה מעושר כלומר שיש לו עושר ומבטל עסקיו, ועם כל זה לומד תורה וזה נקרא מקיים תורה לגמרי. וכן יראה דאם לא כן איך תפרש סופו שמקיים תורה מעושר, שאין לפרש כי בשביל שיהיה לו רוב עושר לכך הוא לומד תורה, והלא בלאו הכי היה לומד תורה אף אם הוא עני, אך פירושו כמו שאמרנו. וכבר פירשנו גם כן למעלה אע"ג שהוא עני ועוסק בתורה בשביל זה אינו מגיע לעושר, רק אם העוני הוא סבה לקיים התורה כי דבר זה נקרא שמקיים התורה מעוני כאשר הוא לומד תורה בעניותו כי זה נקרא קיום התורה, אבל מי שלמד ואין חסר לו אין זה נקרא קיום תורה, כי לפעמים לומד תורה דרך טיול ולא נקרא זה קיום תורה, אבל זה נקרא קיום תורה כאשר לומד תורה מתוך הדחק וזה בודאי קיום תורה. וכן כאשר למד תורה מעושר ויש לו נכסים רבים ועוזב נכסיו ולומד דבר זה נקרא שהוא מקיים תורה מתוך העושר, כי העוני והעושר הם סבה לקיום התורה כלומר שבלא זה לא נקרא קיום תורה, והמ"ם של מעוני והמ"ם של מעושר ר"ל כי הקיום של התורה שנקרא שהוא מקיים התורה הוא מחמת העוני ומחמת העושר, ואין הפירוש שהעוני גורם שילמוד או העושר גורם שילמוד, רק כי העוני גורם שיקרא מקיים התורה וכן העושר גורם שיקרא מקיים את התורה ואין להאריך עוד כי בזה יתורץ הכל ועיין בזה: