מצוה:שלא ישא ממזר בת ישראל
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה.
(דברים כג, ג)
הזהיר שלא יבוא ממזר על בת ישראל, והוא אמרו "לא יבא ממזר בקהל ה'" (דברים כג, ג).
והעובר על לאו זה לוקה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשמיני מיבמות וסוף קידושין.
שנמנע הממזר מלישא בת ישראל, ועל זה נאמר "לא יבא ממזר בקהל יי" (דברים כג, ג), כלומר שלא יבא לישא אשה מבנות קהל השם, אבל להכנס עמהם בכל מקומות מושבותיהם ולישא וליתן עמהם בכל הדברים מותר באמת כאחד מבני ישראל, וכבר אמרו זכרונם לברכה (הוריות יג.) שממזר תלמיד חכם קודם בקריאת התורה לכהן עם הארץ (פי' רמב"ם, גיטין ה ז).
משרשי המצוה לפי שתולדת הממזר רעה מאד (מסכת כלה פ"א) שנעשית בטמאה ובמחשבת פגול ועצת חטא, ואין ספק כי טבע האב צפון בבן ולכן השם בחסדו הרחיק זרע הקדש ממנו, כאשר הבדילנו והרחקנו מכל דבר רע.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות מט.) שהממזר שאסרה התורה הוא שנולד מן העריות הנזכרות בתורה, חוץ מן הנידה שהבן ממנה פגום ואינו נקרא ממזר. ובין הבא על העריות ברצון או באנס או בשגגה, בכל ענין נקרא ממזר. וגוי ועבד הבאים על בת ישראל, הולד כשר, בין פנויה בין אשת איש, בין באונס בין ברצון. וגוי (יבמות מה:) ועבד הבאים על הממזרת, הולד ממזר. וממזר הבא על הגויה, הולד גוי, ואם נתגייר הרי הוא כשר מיד ככל הגרים שבאומות. ואם בא על השפחה, הולד עבד, ואם שחררו הולד כשר כשאר עבדים המשוחררים ומותרין בבת ישראל.
זה הכלל, בן הבא מן השפחה או מן הגויה או מן העבד או מן הגוי או מן הממזר, הולד כמוה, ואין משגיחין על האב כלל. ומפני דבר זה התירו חכמים (קידושין סט.) לממזר לישא שפחה כדי לטהר בניו, שהרי הוא משחרר אותם ונמצאו בני חורין. וממזר מותר לישא גיורת, וממזרת מותרת לגר, שנאמר "בקהל יי" וקהל גרים לא אקרי "קהל", והולד הולך אחר הפגום. ואפילו גר שנשא גיורת הבן מותר בממזרת מן הטעם שאמרנו, אף על פי שהורתו ולדתו בקדשה, ואפילו בניו ובני בניו, עד שישתקע שם גיות מהם, כלומר שלא יודע שהוא גר, אבל גר שנשא בת ישראל או בן ישראל שנשא גיורת הולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת.
ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שמיני מיבמות וסוף קידושין.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה והוא ממזר ונשא בת ישראל או ישראל שנשא ממזרת, כיון שבעל אחר הקידושין, לוקין הוא והיא. אבל בעל ולא קידש, אינם לוקין, שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כהן גדול באלמנה, כמו שכתבתי במקומו בסדר אמור אל הכהנים (מצוה רעג). זהו דעת הרמב"ם זכרונו לברכה (איסורי ביאה טו ב). אבל יש מן המפרשים שכתבו (ראב"ד שם) דבביאה לחודה בלא קידושין, לוקין.
הזהירה תורה על ממזר בפרשת תצא "לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'" כלומר לעולם אסורין. [בפ' הערל דף ע"ח] אחד זכרים ואחד נקבות באיסור זה. ושנינו שם [דף מ"ט] איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר"ע. ור"ש התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו. ורבי יהושע אומר כל שחייבים עליו מיתת בית דין. וטעם כולם מפרש בגמרא [שם] פוסק בה"ג וכן הר"י שהלכה כשמעון התימני [וכן הוא בתוס' שם] אע"פ שאין למידין מהלכה הכתובה במשנה וברייתא כדאיתא בב"ב [דף ק"ל] מ"מ הלכה כשמעון התימני שהרי שנינו סתם משנה כמותו בפ' האומר [דף ס"ו] ושנויות שם הלכות פסוקות וכיוצא באותה משנה סתמא קורא הילכתא פסיקתא בב"ק [דף ק"ב] וגם ר"א בן יעקב שמשנתו קב ונקי סובר בפר' החולץ [דף ל"ו] יש ממזר מאשת אח ותניא ראב"י אומר [שם בדף ל"ז] לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך במדינה אחרת וישא אשה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו ונתמלא כל העולם ממזרים ועל זה נאמר "ומלאה הארץ זמה".
אבל מחייבי לאוין אין ממזר דפסקינן בפר' החולץ [דף ס"ה] הלכה שעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר. ואמרינן [ביבמות דף י"ד] פשיטא שבני חייבי לאוין כשרים נינהו. ובקידושין אומר [דף ע"ח] הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה אלמא יש תפיסת קידושין אפי' בלאו דשאר וא"כ אין הוולד ממזר. וטעם דשמעון התימני [דלעיל] אע"פ שמפי הקבלה אמר כן הסמיכו [שם בדף מ"ט] על המקרא שנ' ולא יגלה כנף אביו וסובר שבשומר' יבם של אביו הכתוב מדבר שהיא עליו בכרת וסמיך ליה לא יבא ממזר ללמד שיש ממזר מחייבי כריתות וזהו מכל העריות כולן אף מחייבי מיתות בית דין שבכולן כרת ואעפ"כ אומר שם שהכל מודים בבא על הנדה [והטעם מפרש שם] שהוולד אינו ממזר. [בתוס' שם בד"ה וכתיב' לא יבא] ומה שאמרנו שאלו המקראות הם סמוכין והרי מפסיק לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה יש לפרש שמאחר שאינם בני בנים לא חשיב הפסק ומנין שלא יבא דכתיב גבי ממזר ופצוע דכא וכרות שפכה עמוני ומואבי מצרי ואדומי בביאת בעילה הכתוב מדבר כביאה בא אל אשת אחיו וכביאה ויבא אליה ותהר לו ולא נפרשנו כביאה ולא יבא אל תוך המחנה וכבואכם אל אהל מועד שפירושן לא יכנסו לתוך הקהל ולא יכנסו לאהל מועד אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה העניין מדבר בעריות ובבעילת איסור כדכתי' לא יגלה את כנף אביו אף כאן בביאת ערו' ובבעיל' איסור הכתוב מדבר, גרסינן בבימות [דף מ"ט] אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה שאין הוולד ממזר מ"ט ותהי' נדת' עליו אפי' בשעת נדתה תהא בה הויה בקדושין פוסק כרבי יוסי שאומר ממזרים נתינים טהורים לבא בקהל לעתיד לבא [מיימו' פט"ו דא"כ] אחד ממזר שנשא ישראלית ואחד ישראל שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר קידושין לוקה קידש ולא בעל אינו לוק' בעל ולא קדש אינו לוקה משום ממזרת שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כ"ג באלמנה כמו שיתבאר. [לקמן בל"ת קכ"ה]
ביבמות [דף מ"ה] פסקינן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל, הוולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש, בין באונס בין ברצון. ועכו"ם ועבד הבא על ממזרת, הולד ממזר. וממזר הבא על הגויה, הולד עכו"ם; נתגייר, הרי הוא כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה, הוולד עבד; שחררו, הוולד כשר כשאר עבדים משוחררים ומותרין בבת ישראל. זה הכלל [בקדושין דף ס"ה] בן הבא מן העבד ומן העכו"ם ומן השפחה ומן הגויה, הרי הוא כמוהו. לפיכך פוסק בפ' האומר [דף ס"ט] כרבי טרפון שאומר יכולין ממזרין ליטהר, כיצד? ממזר מותר מתחילה לישא שפחה כדי לטהר את בניו, שהרי כשנולד הבן הוא עבד, שחררו הוולד בן חורין. בקידושין [דף ע"ב] מסקינן ממזר מותר לישא גיורת ובן הממזרת מותרת לגר והבנים משניהם ממזרים כרבי יוסי כדאיתא בפ' האומר [דף מ"ו] שהוולד הולך אחר הפגום שנאמר בקהל ה' [בקדושין דף ע"ג] וקהל גרים לא איקרי קהל ה' [בברייתא שם דף ע"ה] גיורת שנשאת לגר וילדה בן אע"פ שהורתו ולידתו בקדושה הרי זה מותר בממזרת וכן בן בנו עד שישתקע שם גיותו ממנו ולא יודע שהוא גר ואח"כ יאסר בממזרת. [פשוט ומבואר בכמה מקומות] ואחד הגרים ואחד העבדים משוחררים, דין אחד לכולם. [מהמיימו' פרק ט"ו דאיסורי ביאה מבואר שם במ"מ] אבל גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת, הוולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת.
שלשה ממזרים הם: ממזר ודאי, ממזר ספק, ממזר מדברי סופרים. ממזר ודאי כאשר בארנו [לעיל]. ממזר ספק זה הבא מספק ערוה כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין או שנתגרשה ספק גירושין וכיוצא בהן [ר"פ האשה רבה דף פ"ו מבואר שם בגמרא דף פ"ט] והאשה ששמעה שמת בעלה ונשא' והרי בעלה קיים ובא בעלה הראשון עליה והיא תחת השני הרי הבן ממזר מד"ס [בפ"י יוחסין דף ע"ג כל הסוגיא] דין (ג) תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל שנ' לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי אסור ולא ממזר ספק אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין [היינו כר"א שם דף ע"ד ורב פסק כוותיה בדף ע"ה] ואסרו כל הספיקות לבא בקהל וממזר ספק אסור בממזר' ודאי ואפי' בממזר' ספק אסור שמא אחד אין ממזר והשני ממזר ודאי דאין לספיקות תקנה אלא שישאו מן הגרים אבל ממזר של דבריה' מותר לישא ממזרת של דבריהם.
גרסי' בסוטה [דף כ"ז] אשת איש שיצא עליה קול שהיא מזנה והכל מרננים אחריה אין חוששין לבניה שמא ממזרים הם שרוב בעילות אחר הבעל ומותר לישא בתה לכתחלה אא"כ היתה מפקרת עצמה לכל לכתחילה בפרהסיא [בפ' האומ' דף ע"ח ובפ' החולץ דף מ"ז] האב שהוחזק שזה הוא בנו ואמ' בני זה ממזר נאמן ואם יש לאותו בן בנים אינו נאמן אף על הבן כמו שמוכיח שם [בפ' החולץ דלעיל] שלא האמינה אותו תורה אלא על בנו שנ' כי את הבכור בן השנואה יכיר ודרש רבי יהודה יכירנו לאחרים וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר שהוא ממזר או בן גרושה וחלוצה כמו שאומר [שם] ובן גרושה וחלוצה שאומר ביבמות פירש רבינו אליהו [בתוס' שם הסוגיא] דנפקא ליה מדכתיב בן השנואה יכיר שדורש שם ששנואה בנישואין וכן משמע בירושלמי דקידושין ורבינו יצחק פי' מדנאמן לומר זה בני בכור אפי' בתינוק בין הבנים וכשהוא אומר על הקטן שהוא בכור א"כ עושה הגדולים ממזרים אלמא על בנו נאמן לפוסלו ולפיכך נאמן לומר בן גרושה היא והלכה כר' יהודה דאמר בב"ב [דף קכ"ז] כשאומר על התינוק בין הבנים בכור הוא נאמן.
עוד תניא ביבמות [דף מ"ז כל הסוגיא] מעשה בעכו"ם שבא לפני רבי יהודה אמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים שנתגיירת [ע"ש בתוס'] אמר ליה לא אמר ליה יש לך בנים אמר ליה הן אמר ליה לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם [ע"ש בתוס' בד"ה נאמן] ואי אתה נאמן לפסול את בניך כך מפרש שם רב נחמן בר יצחק דברי רבי יהודה ופוסק שם הילכתא כרב נחמן בר רבי יצחק משמע שאם יש עדות לעכו"ם שנאמן לפסול בניו אפי' שלא ע"י הכרת בכור [בתוס' שם] וכן פוסק בשאלתות פרשת וארא וכן פוסק רבי' משה [בפ' ט"ו דאיסורי ביאה] ולא כמו שפוסק בה"ג שאינו נאמן לפסול את בניו אלא במקום הכרת בכורה כמו שאמר על תינוק בין הבנים שהוא בכור.