פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · קטז · >>


מצות לאו קטז - לא להרחיק מצרי דור שלישי מהתחתן עמנו

שלא להרחיק מצרי מלבא בקהל לישא בת ישראל אלא עד שלשה דורות שנאמר לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' [במשנה דיבמות דף ע"ו] מצרי ואדומי אחד זכר ואחד נקבה דור ראשון ודור שני אסורין לבא בקהל שנ' דור שלישי ולא דור שני ולאו הכא מכלל עשה הוא כעונש עשה ולא בעונש לאו, [שם בדף ע"ה] ומצרית מעוברת שנתגיירה בנה מצרי שני, כבר בארנו למעלה [ל"ת קי"ב] ששבעה עממין אסורין לבא בקהל אף לאחר שנתגיירו שנ' לא תתחתן בם ואמרינן ביבמות [דף ע"ו] דבגירותם אית להו איסור חתנות והדבר ידוע שלא מצינו מי שנתגייר מהם אלא הגבעונים ואמרינן בירו' [דכתובות ובפ' יוחסין] נתינים יהושע ריחקם כלום ריחקם אם לא משום פסול משפחה פי' שאסורין לבא בקהל שאם תאמ' שריחק' משום פסול עבדו' שגזרו עליהם להיות עבדים מעתה הבא על הנתינה היא הגבעונית לא יהא לה קנס ושנינו במשנה שלימה [דכתובות דף נ"ט] שיש לה קנס [כל הסוגיא ביבמות דף ע"ט] יהושע גזר על הגבעונים להיות משועבדים למקדש שנא' חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהים תלה שיעבודם במקדש לכך נקראים נתיני' לפי שנתנם לעבודת המקדש ואם לא היתה כאן אלא גזירת יהושע כשחרב המקדש בראשונה לא היה עליה' שום שיעבו' אלא בא דוד וגזר עליהם שיעבוד לישראל אף שלא בזמן הבית וכן מפורש בעזרא ומן הנתינים אשר נתן דוד והשרים לעבודת הלוים נתינים מאתים ועשרים הרי שקרוין נתינים אף בגולה ולמה גזר עליהם לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה בהן בעת שבקשו שבעה בני שאול בחיר השם לתלותם והרגום ולא ריחמו עליהם ואומר רבי' יעקב [בתוס' שם בד"ה נתינים] שמה שאומר ביבמות [שם] שאמר דוד שלש סימנים יש בישראל רחמנים וביישנים וגומלי חסדים והגבעונים שאין להם סימנים הללו אינם ראויים לידבק בהן ולא בא לומר שאם היו בהם סימנים אלו שמותר לישא מהם ולהנשא להם שהרי מן התורה אסורין בדבר זה אלא לידבק במעשיהן ולהניחם משוחררים כישראל רוצה לומר מה שאמר [שם] בימי ר' בקשו להתיר נתינים רוצה לומר להתיר שיעבודם ואמרו חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר וכיון שלא נוכל להתיר חלק מזבח גם חלקינו לא נתיר של ישתכח חלק מזבח כשיבנה בית המקדש [כל הסו' בתו' שם בד"ה מגיטין דף ע"ו] ועכשיו בזמן הזה כל הגרים מותרים לבא בישראל מיד דתניא בתוספתא דידים ומביאה בברכות [דף כ"ט] שבא יהודה גר העמוני לפני חכמים שאל להם מה אני לבא בקהל והמסקנא שהתירוהו לבא בקהל מפני שכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל העולם כולו ועירבבם זה בזה והגלה כל אומה ואומה ממקומה והואיל ונתערבו האומות האסורות באומות המותרות שהן רוב הותר הכל שכל הפורש מן האומות להתגייר חזקתו שמן הרוב פורש ומה שאמרו [במגילה דף י"ב] דסנהדרין בגולה לאחשורוש כשבא ליטול עצה מהם להרוג את ושתי ואמרו לו לך קח עצה מחכמי מואב שהן מיושבין שנ' שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו לא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר דוחים היו את המלך פן יחרה אפו עליהם כאשר תשוב חמתו מושתי ומן המקרא אין ראיה שהרי הוא נאמר קודם בלבולו של סנחריב תניא בתוספתא דקידושין [ומביאה ביבמות דף ע"ו ובסוטה דף ט' ובתו' שם כל הסוגיא] אמר ר' יהודא מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא אמר אני מצרי ראשון אשיא לבני מצרית שניי' כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל אמר לו רבי עקיבא טעית שכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל העולם כולו אמנם בתוספתא דמס' ידים [פ"ב] תניא אמר לו רבן גמליאל אף גר המצרי יהא מותר אמר לו רבי יהושע למצריים נתן להם הכתוב קצבה שנ' מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם פי' וחזרו לקביעותם ונאסרו וצריך להתיישב בדבר ורבינו שמשון איש ירושלם כתב כי בחלק משמע שעמון ומואב לא בלבלם סנחריב כי אם נבוכדנאצר שאומר שם עמון ומואב שכיני בישי דישראל הוו שלחו לנבוכדנאצר תא עלייהו וירמיה נמי כתב עשה לך מוסרות ומוטות ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ביד המלאכים הבאים אל ירושלם אל צדקיהו משמע שאחר סנחריב היו שכיני ישראל והיו משועבדים לצדקיהו ובלבלבם נבוכדנאצר אחרי כאן וכמו שבלבל עמון ומואב כן בלבל מצרי' אחר ששבו מבלבולו של סנחריב ולפי שהתחיל סנחריב הבלבול נקט סנחריב ועיקרו אחורבן נבוכדנאצר לא סמיך וכתיב בירמיה בחורבן שחרב נבוכדנאצר את עמון הילילי חשבון כי שודדה ער צעקנה בנות רבה ובמצרים כתיב כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים יש מדקדקים שאדומים לא נתבלבלו דאמרי' בע"ז [דף י'] ששאל אנטונינוס המלך לר' אם יהיה לו חלק לעולם הבא ואמר לו הן והשיב לו אנטונינוס והכתיב שמה אדום מלכיה ושריה ועוד מדקדק שם התלמוד גבי יום גינוסי"א של מלכים ומי מוקמי בני עשו מלכא והכתיב הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד שאין מעמידין מלך בן מלך משמע שאדום לא נתבלבל יש לפרש שאין בלבול מועיל בזרע המלכים שמתוך חשיבותם יש להם שם וניכרים בכל מקום בכריתות [דף ט'] אומר שבשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה ובטבילה ובהרצאת דמים של קרבן שהרי מילה היתה במצרים שנ' וכל ערל לא יאכל בו ומל אותם משה רבי' שכולם בטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי ועליהם נאמר ובריתך ינצורו וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנ' וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם וקרבן שנ' וישלח נערי ב"י ע"י בל ישראל הקריבום וכן לדורות כשירצה העכו"ם ליכנס בברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ולקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת דמים של קרבן ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנ' ככם בגר מה אתם במילה וטבילה והרצאת דמים של קרבן אף הגר כן ומהו קרבן הגר עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולות ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבנו, ביבמות [דף מ"ו] גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול וצריך שיטבול בפני ג' כמו שאומר [שם] והואיל והדבר צריך ב"ד אין מטבילין אותו לא בשבת ולא בי"ט ולא בלילה [שם] ואם הטבילוהו הר"ז גר כדאמר בירושלמי [בפ' אחד דיני ממונות] דיינין שטעו ודנו בלילה דיניהם דין שנ' ושפטו את העם בכל עת ובה"ג פסק מטבילין בשבת לכתחילה [ממשמעות הברייתא שם דף מ"ז] טבל בינו לבין עצמו אפי' בפני שנים אינו גר וכן א"ר יוחנן ור"ל בירושלמי [בפ"ק דסנהדרין] שנים שדנו אין דיניהם דין ובגר כתיב משפט שנאמר משפט אחד יהיה לכם ולגר וכתיב ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו וגר (ב) קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד שזכות הוא לו כדאמרינן בכתובות [דף י"א] ואמרינן ביבמות [דף ע"ח] מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה בפ' החולץ [דף מ"ו] אמרינן מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו ת"ל וכי יגור אתך גר אתך במוחזק לך כלו' שיביא עדים ומפרש רבינו יעקב [בתוס' שם בד"ה במוחזק דף מ"ז] בד"א שאנו מכירים בו שהוא גוי מעיקרו אבל אם אין אנו מכירין בו נאמן במגו שהיה יכול לומר ישראל אני והיה נאמן כמו שהיו חכמים אומרים פרק החולץ [דף ס"ה] לבני אדם שהם פגומים שיגלה או יקח אשה פגומה כיוצא בו ובפסחים [דף ג'] גבי ההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים ולא היו בודקין אחריו ומעשים בכל יום שאורחים באים ואין אנו בודקין אחריהן ושותים אנו עמהם יין ואוכלין משחיטתם כשם שמלין ומטבילין את הגרים כך מטבילין ומלין את העבדים הנלקחים מן הגוים לשם עבדות [בפ' החולץ דף מ"ה] הלוקח עבד מן הגוי וקדם העבד וטבל לשם בן חורין קנה את עצמו והוא שיאמר בשעת טבילה [שם בדף מ"ו] הריני טובל בפניכם לשם גרות ואם טבל בפני רבו אינו צריך לפרש אלא כיון שטבל נשתחרר לפיכך צריך רבו לתקפו במים עד שיעלה וישים עליו משוי כשיעלה להראות שהו' תחת שיעבודו ואין העבד טובל אלא בפני שלשה וביום כגר שמקצת גרות הוא זה כשישתחרר העבד צריך טבילה אחרת בפני ג' וביום שגומר גרותו כרבי שמעון בן אלעזר [שם בדף מ"ו] ויהיה כישראל ואין צריך לקבל עליו עול מצות [שם] ולהודיעו עיקרי הדת שכבר הודיעוהו כשטבל לשם עבדות [שם] וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה אמרינן ביבמות [דף כ"ד] שאחד גר שנתגייר לשם אשה ואחד גיורת שנתגיירה לשם איש והמתגייר לשם שלחן של מלכים ולשם עבדי שלמה הלכה כלם גרים הם ולכך קיימו שמשון הגבור ושלמה המלך את נשותיהם אע"פ שנתגיירו לשם דבר אחר ובירושלמי דסוטה [פ"ק] אמרינן בעניין דלילה אמר רבי שמואל בר נחמני דרך נישואין היו ואם כן נתגיירה ת"ר בפרק החולץ [דף מ"ו כל דסוגיא] גר שבא להתגייר אומרי' לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים וסחופים ומטורפים כספינה המטורפת בים אם אמר יודע אני שכן הוא ואיני כדיי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר עני פי' שמא יחזור בו מלהתגייר לפי שמקפידין על פחות משוה פרוטה ומודיעין אותו עונשין של מצות ואומרים לו הוי יודע שעד שלא באת לתורה זו אכלת חלב ואי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה וכשם שמודיעין אותו מקצת עונשין של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן של מצות ואומר לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים השומרים המצות הכתובות בתורה זו ומה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה צפונה להם שאינם יכולין לקבל רוב הטובה בעולם הזה כאומות העולם שמא ירום לבכם ויחטאו ויפסדו שכר עולם הבא כעניין שנ' וישמן ישורון ויבעט ואין הקב"ה מביא להם רוב פורענות כדי שלא יאבדו אלא כל האומות כלים ובישראל כתיב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ואין מרבין עליו הזכרת עונשין ואין מדקדקין עליו שנ' ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה ומכ"מ מזכירין לו מקצת עונשין כדי שלא יאמר אחר מכאן אלו הייתי יודע כן לא הייתי מתגייר ובפרק החולץ [דף מ"ו] אמר הטעם שמזכירין להם העונשים מפני שהוא טוב לישראל שלא יתגיירו גרים דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנ' ונספחו על בית יעקב [בתוספת שם ובתוספת פ' כל היד ד' י"ג ותוספת פ' י' יוחסין דף ע'] לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולומדים ישראל ממעשיהם צא ולמר מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה שהאספסוף היו בהן תחילה וגם מתערבין בישראל ואין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות מישראל ועוד שבכמה מקומות הזהירה תורה על אונאת הגר ואין אנו יכולין בטוב להזהר על אונאתן ויש עוד מפרשים קשים גרים לישראל כספחת מפני שהקב"ה רואה מעשיהם הטובים שעזבו כל משפחותם וכל טוב העולם הזה בשביל לעבוד הקדוש ברוך הוא וישראל אין עובדין אותו בלב שלם ואני ראיתי במדרש אמר ריש לקיש גדולים גרים בזמן הזה מישראל בעמידתן על הר סיני שהם ראו הקולות והלפידים והנפלאות הגדולות ושמעו קול אלהים חיים מדבר והגרים לא ראו מדבר זה כלל ובאים בצר ובמצוק להסתופף בצל כנפי שכינה נחזור לעניין ראשון אחר שהודיעוהו הדברים שבארנו [שם] אם קבל עליו להתגייר אין משהין את המצוה אלא מוחלין אותו מיד ומשהין אותו עד שיתרפא רפואה שלימה קודם שיטבלוהו מפני הסכנה נתרפא מטבילין אותו מיד ושלשה עומדין על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצות מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר ואם אחר כך נשתמד ואחר שנשתמד קדש אשה צריכה ממנו גט [שם] ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות בעוד שהיא יושבת במים ואחר כך טובלת בפניהם והם מחזירין פניהם ויוצאין כדי שלא יראו אותה בעלותה מן המים פסק בה"ג [בתוספת שם בד"ה דרב"י דף מ"ו] דקטן שנולד כשהוא מהול אינו צריך להטיף ממנו דם ברית וסובר כמו האמוראים שאומרי' כן בשבת [דף קל"ה] אבל גר שנתגייר כשהיא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית שסובר שהלכה כרבי יוסי שאומר כן ביבמות [דף מ"ו] וגם שם [דף ע"א] חולקים התנאים בגר שנתגייר כשהוא מהול אם נמול ביום או אפי' בלילה אבל כולם מודים שצריך הטפת דם ברית וכן ראוי לחלק בין קטן שלא היה לו ערלה מעולם לגר שהיתה לו ערלה והמילה שעשה בגיותו אינה כלום לכך צריך להטיף ממנו דם ברית ור"ח פסק בשבת להפך וכן משמע שם [דף קל"ה ופסק דר"ה בתוס' שם ובתוס' פ' החולץ דלעיל] דאמר רבי אליעזר הקפר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ה אומרים אין צריך להטיף ממנו דם ברית ויש שם ברייתא אחרת כזו אלא שמסיים בה על מה נחלקו בקטן לחלל עליו את השבת שב"ה אומרים אין מחללין דחיישינן שמא ערלה כבושה היא כרבה שאומר שם כן [בדף דלעיל] כלו' העור דבוק בבשר ומחמת ספק זה אומר שצריך להטיף ממנו דם ברית ומדקדק רב אלפס [שם] מדאמר רבה שהוא בתראה אחדא ברייתא ש"מ שהלכה היא והלכה כרבה לגבי רב יוסף שחולק עליו הילכך צריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת וזאת השיב רב האי גאון [באלפסי שם וכן באשירי שם] וששאלתם נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית או לא צריך להתיישב בדבר בנחת ולבדוק יפה יפה בידים ובמראות עינים ולא בברזל ואין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה כבושה ורואין ונזהרין היאך מלים אותו אם נראית לו ערלה ממתינין לו הרב' ואין חוששים לשמיני שמא יביאוהו לידי סכנה עכ"ל ומאחר שרב האי גאון ור"ח ורב אלפס בשיטה אחת אין לסור מדבריהם שבקטן צריך הטפת דם ברית.