ספר המצוות לאו שנג


מצות לאו שנג - לא להתקרב לעריות

הזהיר מהקרב אל אחת מהעריות האלו ואפילו בלא ביאה, כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מן הפעולות הזרות. והוא אמרו באזהרה מזה "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה(ויקרא יח, ו), כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערוה. ולשון ספרא: "לא תקרבו לגלות ערוה". אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב? תלמוד לומר "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב(ויקרא יח, יט). אין לי אלא נידה שהיא בבל תקרב ובל תגלה, מניין לכל העריות שהן בבל תקרבו ובל תגלו? תלמוד לומר "לא תקרבו לגלות". ושם אמרו "ונכרתו הנפשות העשות(ויקרא יח, כט), מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא תקרבו", יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה? תלמוד לומר "העשות" ולא הקרבות.

וכבר נכפלה האזהרה באיסור אלו הדמיונות ואמר "לבלתי עשות מחקות התועבות(ויקרא יח, ל). אולם אמרו "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו(ויקרא יח, ג). הנה לא הזהיר בשני אלו הלאוין מחקות התועבות בלבד, אבל אמנם יזהיר בהם מהתועבות עצמן אשר ביארם אחר זה, וזה שהוא הביא שני לאוין בכלל על כל העריות, ובעבור שהזהיר שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, וזה כולל מה שהיו עושין מן הזימה ומעבודת האדמה מרעיית המקנה וישובי הארץ גם כן. שב ובאר כי אלו הפעולות אשר הזהיר מהם הוא כך וכך עריות לא תגלה וכמו שבאר בסוף המאמר ואמר כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ. ולשון ספרא יכול לא יבנו בתים ולא יטעו כרמים כמותם, תלמוד לומר "ובחקותיהם לא תלכו(ויקרא יח, ג). לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם. ושם אמרו: מה היו עושים? האיש נושא איש, ואשה נושאת אשה, ואשה לשני אנשים.

הנה התבאר כי אלו הלאוין, שהם כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, הם אזהרה מבעילת כל העריות בכלל. ואחר כן כפל האזהרה בפרט ערוה ערוה. וכבר בארנו אנחנו משפטי אלו המצות בשביעי מסנהדרין ובחיבורנו הגדול ובארנו שלוקים עליהם. ומה שראוי שתדעהו הוא שכל אשה שחייבין כרת עליה, שהנולד מהביאה ההיא שחייבין עליה כרת יקרא ממזר, והוא שריחקו האל יתעלה. בין שהיתה אותה ביאה בזדון בין בשוגג הולד ממזר, חוץ מן הנידה לבד שהולד הנולד ממנה אינו ממזר, אמנם נקרא בן הנידה. וכבר התבאר זה ברביעי מיבמות.

הערות

עריכה

רמב"ן לא הביא מצוה זו במניין המצוות.

קישורים

עריכה

קיצור דרך: rmbm/lo353