מצוה:לשבות ביום ראשון של פסח
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.
יז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
(שמות יב, טז-יז)
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
(ויקרא כג, ז)
היא שצונו לשבות ביום ראשון של פסח, והוא אמרו יתעלה "ביום הראשון מקרא קדש" (ויקרא כג, ז). ובא בפירוש: קדשהו, והוא שלא תעשה בו כל מלאכה אלא מה שמיוחד באכילה לבד כמו שבאר הכתוב.
וכבר קדם במצוה קמ"ז לשון אמרם (שבת כה.) האי שבתון עשה, כלומר כל יום טוב שאמר השם בו שבתון, הוא כאילו אמר שבות או תשבות ואלו כולם הם צווים בשביתה. ושבתות ד' נקראו ימי המועדים כולם, רוצה לומר ימים טובים, וכבר בא בפירוש (ביצה ח:) במקומות רבים אמרו יום טוב עשה ולא תעשה, כלומר כי ביטול המלאכה בכל יום טוב עשה הוא, ועשיית המלאכה המוגבלת לא תעשה, ולכן מי שעשה בו מלאכה המוגבלת עבר על מצות עשה ולא תעשה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלומר שביתה במסכת יום טוב.
לשבות ביום ראשון של פסח, שנאמר בו "ביום הראשון מקרא קדש" (ויקרא כג, ז). ובכל מה שנאמר בתורה "מקרא קדש" פירשו זכרונם לברכה (ספרא יב ד) קדשהו. וענין קדושתו הוא שלא נעשה בו מלאכה אלא מה שהוא מיוחד באכילה, כמו שבאר הכתוב "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" (שמות יב, טז). והראיה ששביתת יום טוב נחשבת עשה: אמרם זכרונם לברכה (שבת כה.) האי שבתון עשה הוא. ולמדנו מעתה שבכל מקום שנאמר בתורה "שבתון" גבי יום טוב, הוא עשה. וכבר בא הרבה בתלמוד גם כן, יום טוב עשה ולא תעשה.
משרשי המצוה כדי שנחשוב בעניין המועד, בנס שנעשה לנו בו, ונהלל ונפאר במחשבתינו מה שצונו ברוך הוא עליו ועשה לנו נסים בזמן ההוא. ואם יהיה האדם טרוד במלאכתו, לא יהיה לו פנאי לחשוב בשום דבר. ועוד נאריך בשרשה ובדיניה בלאו דאיסור מלאכה ביום טוב שבסדר זה (מצוה רחצ) בעזרת השם.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ועשה מלאכה שלא לצרך אוכל נפש בטל עשה זה, מלבד שעבר על לא תעשה, כמו שנכתב במקומו.
דיני המצוה מתבארים ביום טוב.