מצוה:לא למכור עבד עברי על אבן המקח
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד.
(ויקרא כה, מב)
שהזהירנו שלא למכור עבד עברי כמו שמכרו העבדים הכנעניים בשווה, וזה שיעמידוהו במקום שימכרו שם העבדים ויכריזו עליו ויוסיפו בהן הקונים. לא יעשה זה בשום פנים, אלא בהצנע ובדרך נאה. ולשון ספרא (ויקרא כה, מב) "לא ימכרו ממכרת עבד" שלא יעשה סמטא (צ"ל סטמתא, והוא סימן וחותם) ויעמידם על אבן הלקח.
וזאת האזהרה כוללת בלא ספק אזהרה לגונב נפש מישראל שימכרהו, שהוא ימכרהו בחזקה כמו שהוא עושה על עבד כנעני, ויהיה עובר על אמרו יתברך "לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כה, מב). וכבר קדם לזו זכרון זה, וכבר ביאר הכתוב שיהרג.
ומשפטי מצוה זו עם שלפניה מבוארים בגמרא קידושין (פרק א).
שלא נמכור עבד עברי כדרך שמוכרין עבדים כנעניים בהכרזה על אבן המקח, אלא בהצנע ודרך כבוד. וכן אמרו בספרא (בהר ו א) "לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כה, מב), שלא ימכרם בסמטא ויעמידם על אבן המקח.
שורש מצוה זו ידוע. שאין ראוי לו לאדם להקל בכבוד חברו אף על פי שהביאו עוונותיו לימכר, כי לא ידע אם אולי למחר יבוא גם הוא לכך.
ביאור מצוה זו בקידושין ודיניה כלולים בעיקרה, אין להאריך בהם.
ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג, שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן היובל כמו שכתבתי למעלה (מצוה של). והעובר על זה ומכר עבד עברי כדרך שהעבדים כנעניים נמכרים, עבר על לאו. אבל מן הדומה שאין בו חיוב מלקות, לפי שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.