מצוה:לא לגלות ערוות אשת אב ואע"פ שאינה אימו
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם. (ויקרא כ, יא)
הזהיר מגלות ערות אשת אב והוא אמרו "ערות אשת אביך לא תגלה" (ויקרא יח, ח). והעובר על לאו זה בכרת. וכשהעידו בו עדים, יסקל אם היה מזיד. ואם היה שוגג, מביא חטאת קבועה.
הנה התבאר לך שהבא על אמו חייב עליה משום אשת אב, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו, כמו שהתבאר בסנהדרין.
שלא לגלות ערות אשת אב, ואף על פי שאינה אמו, שנאמר "ערות אשת אביך לא תגלה" (ויקרא יח, ח).
משרשי המצוה מה שכתבנו בעניין הקרובות (לעיל מצוה קצ). ועוד יש לנו לומר כי הטעם בזה לפי שיהיה בדבר קלון אצל אביו. וכבר כתבנו במצות כבוד אב (מצוה לג) התועלת הנמצא לנו בכבוד האבות.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין נג.) שאשת אביו אסורה מן התורה – בין מן האירוסין, פירוש מן הקידושין, בין מן הנישואין; בין בחיי אביו ואפילו גרשה, בין אחרי מותו. וכן מה שאסרו (יבמות כא.) לגדר איסור זה אשת אבי אביו, כלומר אשת זקנו אף על פי שאינה זקנתו. וכן אסרו גם כן אשת אבי זקנו, וכן אשת אבי אם זקנו. וכן עד מעלה מעלה אפילו עד יעקב. ואסרו גם כן לגדר איסור זה אשת אבי אמו בלבד. והטעם לפי שעיקר איסור זה הוא מצד אבות, דהיינו אשת אב, על כן החמירו זכרונם לברכה יותר בצד האבות, ואמרו שיהא אסור למעלה עד לעולם. ובצד האם לא גזרו אלא באשת אבי אמו לבד, והוא כעין החילוק שכתבנו למעלה באיסור האם. ויתר פרטיה הם במקומות שנכתב למטה בסוף הסדר (מצוה ריא). וזאת מן העריות שנצטוו עליה כל בני העולם בכלל, אבל חילוק יש בין ישראל לשאר האומות, שבשאר האומות אין נקראת אשת אביו אלא על ידי בעילה, ובישראל אפילו בקידושין. וכן בעניין השניות, שאין איסור שניות באומות כמו שאמרנו.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ושכב את אשת אביו במזיד, חייב כרת. ובעדים ובהתראה, נסקל. בשוגג, חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית. ואם שכב עם אחת מן השניות, היה לוקה מכת מרדות.
שלא לגלות ערות אשת האב, בין בחיים בין לאחר מיתת האב, שנאמר "ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא" (ויקרא ח, ח). ומלשון "ערות אביך היא" שלא הוצרך ליכתב, אנו למדים בסנהדרין (דף נד.) שבא לרבות לאחר מיתה. ובפרשת קדושים כתיב "איש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם" (ויקרא כ, יא). וכל "דמיהם בם" האמורה בפרשה היא סקילה, כאשר בארנו לעיל. ומ"ערות אביו גלה" שלא היה צריך ליכתב, אנו למדין שבא לרבות עונש סקילה לבא על אשת אביו לאחר מיתת אביו.