מפרשי רש"י על שמות ו יב
| מפרשי רש"י על שמות • פרק ו' • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • ט • יב • יג • יד • טז • כ • כג • כה • כו • כז • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃
רש"י
"ואיך ישמעני פרעה" - זה אחד מעשרה ק"ו (שבתורה ב"ר פ' ל"ב)
"ערל שפתים" - אטום שפתים וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום (שם ו) ערלה אזנם אטומה משמוע (שם ט) ערלי לב אטומים מהבין (חבקוק ב) שתה גם אתה והערל והאטם משכרות כוס הקללה ערלת בשר שהגיד אטום ומכוסה בה (ויקרא יט) וערלתם ערלתו עשו לו אוטם וכיסוי איסור שיבדיל בפני אכילתו (שם) שלש שנים יהיה לכם ערלים אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה – זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה קַל וָחֹמֶר שֶׁבַּתּוֹרָה (בראשית רבה צב,ז).
עֲרַל שְׂפָתָיִם – אֲטוּם שְׂפָתַיִם. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן עָרְלָה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהוּא אָטוּם: "עֲרֵלָה אָזְנָם" (ירמיהו ו,י), אֲטוּמָה מִשְּׁמוֹעַ. "עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט,כה), אֲטוּמִים מֵהָבִין. "שְׁתֵה גַּם אַתָּה וְהֵעָרֵל" (חבקוק ב,טז), וְהֵאָטֵם מִשִּׁכְרוּת כּוֹס הַקְּלָלָה. "עָרְלַת בָּשָׂר", שֶׁהַגִּיד אָטוּם וּמְכֻסֶּה בָהּ. "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ" (ויקרא יט,כג), עֲשׂוּ לוֹ אוֹטֶם וְכִסּוּי אִסּוּר שֶׁיַּבְדִּיל בִּפְנֵי אֲכִילָתוֹ. "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיוּ לָכֶם עֲרֵלִים" (שם), אָטוּם וּמְכֻסֶּה וּמֻבְדָּל מִלְּאָכְלוֹ.
מפרשי רש"י
[כז] שהוא אחד מן עשרה קל וחומר וכו'. פירוש מה ישראל שהוא לטובתם לא שמעו לי, פרעה שהוא לרעתו לא כל שכן. ואם תאמר והלא קל וחומר פריכא, שהרי כתיב בפירוש (פסוק ט) "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" (קושית הרא"ם), ויראה לי דלא קשה מידי, שהרי כל סברא יכול אדם לשקול בעצמו, וכך היה משה שוקל; דהן ישראל לא שמעו אלי אף על גב שהוא לטובתן, ואף על גב שיש כאן מניעה "מקוצר רוח", אין קוצר רוח כל כך סברא גדולה כמו מי שהוא לרעתו. וגבי דיני קל וחומר של תורה, אין לך למילף קל וחומר כשיש חומרא במלמד שאין בלמד, אף על גב דאיכא חומרא גדולה בלמד שאין במלמד. וטעמא דמילתא דכיון דמצינו דבר אחד קטון שיש במלמד מה שאינו בלמד, שמא כמו דאיכא חומרא זאת במלמד יש בו גם כן חומרא אחרת, אף על גב שהחומרא שהיא בלמד ואינו במלמד יותר גדולה מאד, אין אנו יודעין טעמיה של תורה, כי התורה מפי הגבורה נתנה. אבל הך מילתא ניתן למשה לשקול מסברת עצמו, והוא היה שוקל החומרא - דמה ישראל שהוא לטובתן לא שמעו אלי, אף על גב ד"מקוצר רוח" היה זה, סוף סוף הייתי סובר שישכחו העבודה וישמעו אלי, פרעה שהוא לרעתו, שזה אין חדוש כל כך, כל שכן. ומכיון שכתבה התורה קל וחומר זה, הסכימה התורה שהוא קל וחומר אמת:
ומה שהפך רש"י הפירוש "ואני ערל שפתים" קודם הקל וחומר, שבא לומר דהוי כאילו "ואני ערל שפתים" קודם "ואיך ישמעני פרעה", דהא "ואני ערל שפתים" הסבה בעצמו גם כן אל "ואיך ישמע אלי פרעה", דהכל הוא בקל וחומר זה - ישראל שהוא לטובתן לא ישמעו לי, פרעה שהוא לרעתו "ואני ערל שפתים" גם כן, ולישראל לא אכפת כל כך במה שהיה ערל שפתים, ואם כן "איך ישמעני פרעה". ולפיכך צריך להיות כאילו היה "ואני ערל שפתים" קודם:
ויש מפרשים דכך עשה קל וחומר, דמה ישראל שלא היה כאן רק מניעה אחת "מקוצר רוח" לא שמעו אלי, כל שכן אצל פרעה שיש ב' סבות שלא ישמע; האחד - שהוא לרעתו, והב' - "ואני ערל שפתים", שסבת "ערל שפתים" הוא מניעה למלך בלבד, בשביל שאין דרך לדבר ערל שפתים אל המלך. והשתא הוי קל וחומר שפיר. ואין להקשות דלמא סברא ד"קוצר רוח" עדיף יותר משתי סברות "ערל שפתים" והוא לרעתו של פרעה, אין זה כך, דהא "קוצר רוח" בשביל שרוחו קצרה קץ בנפשו עד שאין הדברים נכנסים באזנו, והכי נמי כאשר המגיד הוא "ערל שפתים" קץ השומע מפני המגיד, ואין דבריו נכנסים באזניו. והשתא הוא שוה כאשר קץ בנפשו עד שאין הדברים נכנסים באזניו מפני קוצר רוח, או שהמגיד ערל שפתים שאז גם כן קץ בו השומע מפני המגיד, והשתא הוי שוה לגמרי, ועוד יש סבה אחת - שהוא לרעת פרעה, ולא יהיו הדברים נכנסים באזנו. ולפיכך הפך רש"י הפירוש "ואני ערל שפתים" קודם "איך ישמעני פרעה", מפני שעל ידי זה הוי קל וחומר שפיר:
אך אין צריך לכל זה, שפירושו כמו שאמרנו דהוי קל וחומר מסברא, ולמד שפיר משה קל וחומר, כאשר נראה דהך סברא דהוא לטובתן של ישראל עדיף, והיה להם לשמוע אף על גב שיש להם קוצר רוח:
בד"ה זה אחד כו' וא"ת כו' נ"ב ולי נראה שק"ו הוא בלי פירכ' שבודאי ידע משה שמחמת קוצר רוח הוא שהרי בתחילה שמעו לו אלא מכל מקו' הרגיש משה שלולי ערל שפתים ובכבידות הלשון היו שומעין מה היה מדבר ודוק וראייה בקרא ולא שמעו אל משה דהל"ל ולא ישמעו וא"כ יליף משה שפיר ק"ו אפילו הם שמורגלים בי ומבינים אותי מ"מ אם יבא סיבה ויערב הדבר שלא ישמעו מלך שלא הורגל בי ולא בשו' מלגלג מלעגי שפה כי דרך לדבר בפני מלאכים על ידי מליצים ק"ו שלא ישמעני מהרש"ל: