מפרשי רש"י על שמות ו ג
רש"י
"וארא" - אל האבות
"באל שדי" - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי
"ושמי ה' לא נודעתי להם" - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתית שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי שהרי הבטחתים ולא קיימתי
רש"י מנוקד ומעוצב
וָאֵרָא אֶל הָאָבוֹת בְּאֵל שַׁדָּי – הִבְטַחְתִּים הַבְטָחוֹת וּבְכֻלָּן אָמַרְתִּי לָהֶם: "אֲנִי אֵל שַׁדָּי".
וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם – "לֹא הוֹדַעְתִּי" אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא "לֹא נוֹדַעְתִּי": לֹא נִכַּרְתִּי לָהֶם בְּמִדַת אֲמִתּוּת שֶׁלִּי, שֶׁעָלֶיהָ נִקְרָא שְׁמִי ה', נֶאֱמָן לְאַמֵּת דְּבָרַי; שֶׁהֲרֵי הִבְטַחְתִּי וְלֹא קִיַּמְתִּי.
מפרשי רש"י
[י] וארא אל האבות. הוצרך להוסיף 'אל האבות' לומר כי "וארא" מחובר למעלה שכתוב (פסוק ב) "אני ה'" נאמן לשלם שכר טוב לקיים דברי לאבות הראשונים (רש"י שם) "וארא אל האבות אל אברהם וגו'", ורוצה לומר אני ה' נאמן לקיים הבטחה לאבות הראשונים - וארא אל אותן האבות וגו', ובא הכתוב לפרש מה הוא ההבטחה שהבטיח את האבות, שאמר לו שרוצה לקיים דברו שהבטיח לאבות הראשונים. דאם לא כן הרי מקרא חסר, כי אמר "אני ה'" נאמן לשלם שכר טוב, ולא לחנם שלחתיך, כי אם לקיים דברי אל האבות הראשונים, ולא ידענו מה הבטחה לאבות הראשונים שצריך לקיים. ואם נאמר, כי אין צריך לפרש, כי ידוע מעצמו מה שאמר "אני ה'", נאמן לשלם שכר טוב לאבות הראשונים, אם כן לגמרי מיותר מה שאמר אחר כך "וארא אל אברהם יצחק ויעקב", שהרי כבר אמר זה במה שאמר "אני ה'" נאמן לשלם שכר טוב, אבל השתא שפירש כי "וארא" מחובר למעלה - לא יקשה אם לא נזכר ההבטחה במה שאמר "אני ה'" שהוא נאמן לשלם שכר טוב לקיים דברי אל האבות הראשונים, שהרי חזר לפרש, והוי כמו כלל ופרט, שמתחלה לא הזכיר רק שהבטיח הקב"ה את האבות, וחזר לפרש באיזה ענין הבטיח האבות. ולפיכך הוסיף רש"י על "וארא" - 'אל האבות' לומר שאין "וארא" דבר בפני עצמו, אבל הוא דבר אחד עם מה שאמר 'ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי אל האבות הראשונים' - "וארא" אל אותן האבות, והשתא הוי הכל דבר אחד, ופירש הכתוב את דבריו. והנה להכרח גדול הוצרך רש"י להוסיף 'אל האבות' לעשות דבור אחד. והרא"ם פירש פירוש משובש ללא צורך:
[יא] שהרי הבטחתי הבטחות ובכלם אמרתי וכו'. פירוש הא דכתיב "וארא אל האבות באל שדי" לא שירצה הכתוב לומר שנראה לאבות באל שדי, דמאי בא לומר כאן, אלא שהבטיח אותם הבטחות, ומפני שההבטחות היו "באל שדי" אמר הכתוב "וארא אל האבות באל שדי". ואם תאמר ומאי נפקא מיניה אם היו ההבטחות "באל שדי" או בשאר השמות הקדושים, ועוד הרי לא נזכר בכתוב הבטחות, ויראה לומר שם "אל שדי" הוא מורה על ההבטחות, שהרי פירוש "אל שדי" שדי באלהותי ליתן לכל מי שירצה די (רש"י בראשית יז, א), ולפיכך אמר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי", וכאשר נראיתי להם בשם הזה היה זה בודאי בשביל ההבטחה שהבטחתים ואמרתי שדי באלהותי להבטיח ולעשות:
[יב] שהרי הבטחתי ולא קיימתי. אף על גב שלא הגיע הזמן לקיים להם, סוף סוף לא נודע ולא הרגישו אמיתת שלו שנקרא בשם "ה'" בשביל שהוא מאמת את דבריו, והם לא ראו את זה (כ"ה ברמב"ן). והרא"ם הקשה מאי ראיה היא זאת שלא נגלה עליהם בשם המיוחד, שהרי עדיין לא הגיע הזמן לקיים ההבטחה. ותמיה עליו בזה מאוד, איך לא ראה דעת רש"י. ומה שהקשה על רש"י שאמר 'שהרי הבטחתים ולא קיימתי' והשם יתברך אין צריך ראיה לדבריו, הרי כאשר השם יתברך מדבר בעצמו מביא ראיה לדבריו, וכן תמצא בכל מקום:
בד"ה נאמן לאמת כו' לפי פשוטו כו' נ"ב ולפירושו ק' שלא היה לו להזכיר אלא באל שדי כו' ע"כ נראה שמשה היה מסתפק ששליחתו בכדי היה שהחטא של ישראל היה גורם לבעל הגאולה אפי' הגיע הקץ וא"כ מש"ה היה השיב לו המקום וארא כלומר אל האבות והבטחתי להם שאגאול את בניה' והמ' בצדקת' ועלי לקי' מה שהבטחתי להם כי לא חטאו לפני ומאחר שאני ה' נאמן לשלם שכר עוב למתהלכי' לפני כלומר ולא יבא שום סיבה לבטלה מהרש"ל:
בא"ד והרמב"ן ז"ל נתעורר כו' ולא הבנתי ואני ת"ל אבין ואדע שצדקו דבריה' וה"ק השם למשה אעפ"י שהבטחתי להם באל שדי ושמא תאמר אינה הבטחה נצחי' אלא בתנאי שילכו בניה' בדרך הישר שהרי עמדתי ברית ודרך הקמ' ברי' לעולם לא יעבו' בשום אמתלא א"כ כך היתה הבטחתי אני יי' כלו' שאקיים מה שאבטיח להם ולא קיימתים דאל האבות לא הזכרתי עדיין שאני יי' שהרי הבטחתי כלומר שלא הגיע לקץ ולא יצא אמיתת שמי מכח אל הפועל שידעו שאני ה' ודוק הטיב מהרש"ל.