מפרשי רש"י על דברים א ד


<< | מפרשי רש"י על דבריםפרק א' • פסוק ד' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • טו • טז • יז • יח • יט • כג • כד • כה • כז • לא • לז • מ • מא • מב • מו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים א', ד':

אַחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי׃


רש"י

"אחרי הכותו" - אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ יאמרו מה לזה עלינו מה היטיב לנו אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואח"כ הוכיחן

"סיחון וגו' אשר יושב וגו'" - (ספרי) אלו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה

"אשר יושב בעשתרות" - המלך קשה והמדינה קשה

"עשתרות" - הוא לשון צוקין וקושי כמו עשתרות קרנים ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל שנאמר (בראשית יד) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים ועוג נמלט מהם והוא שנאמר (שם יג) ויבא הפליט ואו' (לקמן ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים

"באדרעי" - שם המלכות


רש"י מנוקד ומעוצב

אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ – אָמַר מֹשֶׁה: אִם אֲנִי מוֹכִיחָם קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לִקְצֵה הָאָרֶץ, יֹאמְרוּ: מַה לָּזֶה עָלֵינוּ? מַה הֵיטִיב לָנוּ? אֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְקַנְתֵּר וְלִמְצֹא עִלָּה, שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיסֵנוּ לָאָרֶץ. לְפִיכָךְ הִמְתִּין עַד שֶׁהִפִּיל סִיחוֹן וְעוֹג לִפְנֵיהֶם וְהוֹרִישָׁם אֶת אַרְצָם, וְאַחַר כָּךְ הוֹכִיחָן (ספרי ג).
סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּחֶשְׁבּוֹן – אִלּוּ לֹא הָיָה סִיחוֹן קָשֶׁה וְהָיָה שָׁרוּי בְּחֶשְׁבּוֹן, הָיָה קָשֶׁה, שֶׁהַמְּדִינָה קָשָׁה. וְאִלּוּ הָיְתָה עִיר אַחֶרֶת וְסִיחוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ, הָיָה קָשֶׁה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה (ספרי שם) .
אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת – הַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה (שם) .
עַשְׁתָּרֹת – הוּא לְשׁוֹן צוּקִין וְקֹשִׁי, כְּמוֹ "עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" (בראשית יד,ה; ספרי שם). וְעַשְׁתָּרוֹת זֶה הוּא עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם שֶׁהָיוּ שָׁם רְפָאִים שֶׁהִכָּה אַמְרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם" (בראשית שם), וְעוֹג נִמְלַט מֵהֶם; וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (שם יג), וְאוֹמֵר: "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (דברים ג,יא).
בְּאֶדְרֶעִי – שֵם הַמַּלְכוּת (ספרי ד).

מפרשי רש"י

[טו] אילו לא היה סיחון קשה וכו'. דאם לא כן, שם מקום למה לי, לכתוב 'סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן', אלא 'אילו וכו:

[טז] לשון צוקין וקושי. מפני שסבירא ליה כי לשון "עשתרות" לשון חוזק ותוקף, כמו "עשתרות צאנך" (ר' להלן ז, יג), שפירושו מבחר הצאן אבירי בשן, כמו שכתב בפרשת עקב (רש"י שם), כי "אבירי בשן" (תהלים כ"ב, י"ג) לשון תוקף, כי הבהמה הטובה יש לה תוקף, לכך פירש "עשתרות" דבכאן גם כן לשון צוקין וקושי. והביא ראיה כמו "עשתרות קרנים" (ר' בראשית יד, ה), דמדכתיב אצלו קרנים, מורה על חוזק, שתוקף הבהמה בקרנים, אם כן "עשתרות" נקרא על שם התוקף:

[יז] שם המלכות. דשם העיר ליכא למימר, שכבר כתוב "בעשתרות":