מפרשי רש"י על דברים א יב
רש"י
"איכה אשא לבדי" - אם אומר לקבל שכר לא אוכל זו היא שאמרתי (ס"א שאמרנו) לכם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא
"טרחכם" - מלמד שהיו ישראל טרחנין היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא מוסיף אני עליכם דיינין
"ומשאכם" - מלמד שהיו (סנהדרין צט) אפיקורסין הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות (ס"א מצות וחשבונות)
"וריבכם" - מלמד שהיו רוגנים
רש"י מנוקד ומעוצב
אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי – אִם אֹמַר לְקַבֵּל שָׂכָר, לֹא אוּכַל. זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ספרי יב).
טָרְחֲכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טַרְחָנִין; הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר: יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין (שם).
וּמַשַּׂאֲכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין. הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ: מָה רָאָה בֶּן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אֵחֵר לָצֵאת, אָמְרוּ: מָה רָאָה בֶּן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת [סְפָרִים אֲחֵרִים: מִצְוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת] (שם).
וְרִיבְכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ רוֹגְנִים (שם).
מפרשי רש"י
[כז] אם אומר לקבל שכר. פירוש, מה שאמר "איכה אשא", וכבר אמר משה "לא אוכל לבדי" (פסוק ט), כי העונש גדול (רש"י שם), ולמה הוצרך לומר עוד "איכה אשא". ועוד, דלשון "איכה" משמע שהיה חפץ שיהיה נושא טרחם עליו, אם היה אפשר לשאת, ולמה היה חפץ, אחר שיש עונש גדול, כמו שאמר "לא אוכל לבדי". אלא כך פירושו, אם אומר לקבל שכר, שאף על גב שהעונש גדול, יש לחשוב כנגד זה השכר שיש בדבר זה כשהוא דן, זה לא אוכל, שהרי הקדוש ברוך הוא רוצה בדיינים, ואין רוצה שאשא טרחכם. ואין להקשות, אם כן, למה היה אומר "לא אוכל לבדי", אחר שהקדוש ברוך הוא רוצה בדיינים, והוא לא ישא טרחם, אפילו היה יכול - לא מהני. דאין זה קשיא, שהקדוש ברוך הוא היה רוצה בדיינים בשביל טעם זה עצמו, שיש עונש לדיין, ושמא יטעה ויהיה עונש על דיין, ואין השם יתברך שוקל זכיות כנגד החטא - לומר כיון שיש שכר כאן לדיין שהוא דן, אף על גב שיש עונש לפעמים, בטל אצל השכר, לכך השם יתברך רצה בהרבה דיינין. ומכל מקום אי לא הוי הצווי מפי הקדוש ברוך הוא, היה משה רוצה שלא יהיה שום דיין, כדי שיטול השכר, לכך אמר הקדוש ברוך הוא, כיון שיש כאן קצת עונש, אף על גב שהשכר מרובה, לא יהיה משה דן את ישראל:
ואם תאמר, דכאן משמע דמפי הגבורה נצטווה בדיינין, ובפרשת יתרו משמע דאילו לא אמר יתרו לבחור דיינים כדי להקל מעליו, לא היה משה ממנה אותם. ואין זה קשיא, שכן אמרו ראויה היתה פרשת דיינים להאמר על ידי משה, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי: