מפרשי רש"י על דברים א כג
| מפרשי רש"י על דברים • פרק א' • פסוק כ"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • טו • טז • יז • יח • יט • כג • כד • כה • כז • לא • לז • מ • מא • מב • מו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃
רש"י
"וייטב בעיני הדבר" - בעיני ולא בעיני המקום ואם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות משל לאדם שאומר לחבירו מכור לי חמורך זה אמר לו הן נותנו אתה לי לנסיון אמר לו הן בהרים וגבעות אמר לו הן כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקח בלבו בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום מיד א"ל טול מעותיך ואיני מנסהו מעתה אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב ואתם לא חזרתם בכם
"ואקח מכם" - מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם
"שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" - (שם) מגיד שלא היה שבט לוי עמהם
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר – בְּעֵינַי וְלֹא בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם. וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב, לָמָה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה; אָמַר לוֹ: הֵן. נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ: הֵן. בֶּהָרִים וּגְבָעוֹת? אָמַר לוֹ: הֵן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְּלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ: בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בּוֹ מוּם; מִיָּד אָמַר לוֹ: טֹל מָעוֹתֶיךָ, וְאֵינִי מְנַסָּהּ מֵעַתָּה. אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַּחְזְרוּ בָּכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב; וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי כא).
וָאֶקַּח מִכֶּם – מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם).
שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט – מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם).
מפרשי רש"י
[נד] מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. פירוש, דלא הוי למכתב "שנים עשר אנשים", שהרי כתיב "איש אחד לשבט", אלא מגיד שלא היה שבט לוי עמהם, כלומר י"ב ולא י"ג (סיפרי כאן). ואם תאמר, מנא לן, שמא שבט אחר לא היה עמהם. ויש לומר, דשבט לוי הרבה פעמים לא היה בכלל חשבון י"ב, וממילא מוקמינן אשבט לוי:
והקשה הרא"ם, דכבר כתיב בפרשת שלח (במדבר י"ג, ד'-ט"ו) שנים עשר אנשים, כל אחד בשמו, ולא נכתב כלל אחד משבט לוי עמהם, והיכי תיסק אדעתין לומר כי היה שבט לוי עמהם. ואין זה קשיא, דהאי 'מגיד' כך פירושו, מה שהוצרך משה רבינו עליו השלום לומר לישראל "שנים עשר אנשים", כדי לומר משה לישראל שלא היה באותו פעם שבט לוי עמהם, דהא מה שאמר "איש אחד לשבט" גם כן כתב למעלה (ר' במדבר יג, ב), ומשה היה חוזר להם בתוכחה הדברים הראשונים. וכך פירושו, מגיד משה לישראל ואמר להם - בקשתם דבר שלא כהוגן, שאין ראוי לכשר לבקש שלוח מרגלים, שהרי שבט לוי הכשרים לא בקשו כלל:
ואפילו אם תאמר 'מגיד' לך הכתוב, לא קשיא גם כן, אף על גב דכבר ידענו שלא היה שבט לוי עמהם, הכי פירושו, מגיד לך הכתוב שבח שלהם, שלא היו עמהם ולא חטאו. ואילו ממקרא דלמעלה, לא בא הכתוב לספר בשבח שלהם, אבל השתא מגיד לך הכתוב שבח שלהם, וזה הרבה:
רש"י מגיד שלא היה שבט לוי עמהם ע"כ...