מלאכת שלמה על אבות א
מלאכת שלמה · על אבות · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
בעזר האל הגדול הגבור והנורא. אשר הכל לכבודו ברא. בעה"י שוכן ערבות. זוכר ברית אבות. נתחיל מסכת אבות:
כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים וכאשר נשלם לתנא מה שהיה צריך אליו השופט התחיל באבות ועשה זה לשני ענינים האחד כדי להודיע שההסכמה והקבלה אמת ונכונה וקבלום עם מעם ולפיכך ראוי לכבד החכם מהם ולהושיבו במעלה נכבדת בשביל שהגיעה ההוראה אליו שהוא בדורו כמו אלו בדורם וכן אמרו אם באנו לחקור אחר ב"ד של ר"ג וכו' ואמרו שמשון בדורו כשמואל בדורו וכענין זה יש מוסר גדול לבני אדם שלא יאמרו מדוע נקבל משפט פלוני או תקנת דיין פלוני ואין הדבר כן שהמשפט אינו לפלוני השופט אלא להקב"ה שצוה אותנו בו כמו בנאמר כי המשפט לאלהי' הוא אבל הכל משפט אחד וקבלוהו איש מפי איש על הדורות החולפים. והענין השני שהוא רוצה לזכור במסכתא זו מוסר כל חכם מן כחכמים עליהם השלום כדי שנלמוד מהם המדות הטובות ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינים שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי מוסר אין ההיזק לכל ההמון אלא לבעליו בלבד אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע יזיק עצמו ויזיק לבני אדם לפיכך היה תחלת דבריו במסכת אבות מוסר הדיינים כמו שאמר הוו מתונים בדין וצריך שיווסר השופט בכל הענינים שיש במסכת אבות כגון שיהיה בדין ההוא ענין נסתר כמו שאמרו עליהם השלום דין מרומה ואין לנו להאריך הדין כמו כן כשידע כשאין בו דבר נסתר שזה נקרא ענוי הדין ויש לו להשתדל בחקירת העדים ולהזהר בשעת החקירה שלא ילמדו העדים מדבריו מה שיסייעם על עניינה ואין לו ללמד טענה לבעל הריב וזה נקרא עורכי הדיינים ואל יחלל נפשו בחברת עמי הארץ שמא יהיה לבוז ואל יתעלם מבני אדם עד שלא יוכלו לראותו בכל עת עד שיצטרכו אליו שמא יאבד האביון ואל יבקש מנוחה ותענוגים פן יאבד האמת ואל תמשכהו התאוה ואל יהי רוצה להתקדם את חבריו לדין ולא ילחץ עצמו להכנס בדיינות שמא יהיה חשוד וצריך להיות מהדר בכל דיניו אחר הפשרה ואם יוכל שלא יפסוק דין בכל ימיו אבל שיעשה פשרה בין שני המריבין הנה מה טוב ומה נעים ואם אינו יכול אז יחתוך הדין ואל יטריח אבל יתן זמנים מרובים ארוכים לבעל הריב ויניחהו לבקש על נפשו כל היום ואע"פ שירבה דברים וידבר הוללות וסכלות ואם אי אפשר לזה לפי מה שיראה מטענותם יגזור הדין מיד כמו שאנו רואין רבותינו עושין בענין קשירת הידים והכאת השוט ללקות ולענוש והפשט הבגדים וקריעת השטרות הקיימות כשימצאו בהם מה שיחייב לעשות זה והרבה כמו זה וכדומה לזו המצוה אומרים יקוב הדין את ההר ועל דרך כלל צריך שיהיה השופט כרופא בקי שכל זמן שיוכל לרפא במזונות לא יוכל לרפא ברפואות אבל כשרואה שהחולי חזק ואי אפשר להתרפא במזונות ירפא ברפואות קלות קרובות אל טבע המזון כגון המשקים והמרקחות המבושמות המתוקנות ואם יראה שהחולי יתחזק ואלו הדברים אינם מכניעים אותו ואינם כנגדו יחזור לרפאתו ברפואות חזקות וישקנו רפואה משלשלת כגון שקמוניא וכדומה לו מן הרפואות המרות והרעות. כן השופט ישתדל לעשות פשרה ואם אינו יכול ישפוט בנחת וירצה בעל הריב בדבר רך ואם לא יוכל מפני אכזריות אחד מן המריבים ושהוא רוצה להתגבר בעול וחמס יתחזק עליו ויהדוך רשעים תחתיו וצריך לשופט שלא ירבה לרדוף אחר תענוגי העולם ואהבת העושר והמעלה כמו שאמר הכתוב שונאי בצע ואמרו עליהם השלום מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה ואחר שנראה שהשופט צריך לכל אלו המוסרים כדי להוסר בהם א"כ מה נחמד ונכון היה תקון אבות אחר מסכת סנהדרין ומה שנלוה אליה לפי שהיא כוללת אלה המוסרים ועוד נוסף עליהם ענינים אחרים מביאים לידי פרישות מן העולם וכבוד העולם ובעליה ומעשה היושר והיראה עכ"ל ז"ל. וא"כ הוא האמת אפשר שנפל טעות בראש העתקת הרב רבינו שמואל בן יהודה אבן תבון ז"ל למסכת אבות שכתב שם זאת המסכתא ר"ל מסכת אבות ידועה סדורה בין מסכת עדיות ומסכת ע"ז ע"כ. ולי הדיוט נראה לענ"ד לומר שכיון שסיים התנא מסכת ע"ז כמו שקדם וקיימא לן דע"ז שקולה כנגד כל התורה כולה מקרא דכתיב וכי תשגי ולא תעשו את כל המצות האלה סמך לה אבות המתחלת משה קבל תורה כלומר גם זו הנזכרת משה קבל והיא שקולה ככל התורה ואע"ג דאמרי' בסוף מסכת מכות אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום הוא קבל דקדוקיה ופרטיה ומסרם ליהושע וכו' ואנן אנכי ולא יהיה לך בלחוד הוא דמפי הגבירה שמענום. עוד נלע"ד לומר שסידר מסכת אבות בסדר נזיקין לומר אע"ג דאיכא מ"ד בב"ק פ' המניח (בבא קמא דף ל') דמאן דבעי למהוי חסידא ליעיין במילי דנזיקין [הגהה עיין במ"ש רפ"ק דב"ק] אנן סבירא לן דתרתי בעינן דליעיין נמי במילי דאבות וכדכתיב סור מרע ועשה טוב ומהאי טעמא אפשר נמי לומר דהתחיל רבינו הקדוש המשניות במסכת ברכות משום דאיכא מ"ד התם דמאן דבעי למהוי חסידא ליעיין במילי דברכות וכבר כתבתי שם בברכות טעמים אחרים בשם אומרם בס"ד:
אח"כ מצאתי שכתוב בנמקי יוסף שם בפ' המניח דף כו"ו דרבינא דאמ' התם מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות ס"ל דנהי דחסידא מתקרי כשהוא עושה הרחקה יתירה שלא יגע באיסור גזל וניזקין מיהו חסיד גמור לא מתקרי עד דהוי חסיד בכולהו ע"כ. ובטור ח"מ סי' י'. ולהיות כי ידוע שרבו במאד מאד ביאורים ופירושים וחבורים על מסכתא זו ובפרט החכם השלם הר"ר שמואל אוזידא ז"ל שאסף והוסיף לכן לא ראיתי להעתיק עליה רק כמו מורה מקום וכדומה לו אך דברי תוספת י"ט לא אעלים עיני מהם מאחר שכמעט כל דבריו העתקתים בחבור זה מראשו ועד סופו לא גרעה מסכת אבות לעמול בה בעיר קברי האבות ובזכותם השם יזכרנו לעסוק בתורה שנים רבות נעימות וטובות בגשמי רצון ברכות ונדבות אמן. ומצאתי כתוב בפי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל לקהלת בפסוק וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו בדף י"ג וז"ל כי כל המשניות לא נעדרו מכל קדמונינו כדוד ושלמה ודומיהם אפילו הנאמר בם בשם יחיד ומה גם כשאין חולק. והנה ארז"ל שמצא משה רבינו ע"ה את הקב"ה אומר אליעזר בני אומר פרה בת שנתה וכו' וכן על המאמר משה קבל תורה מסיני וכו' שהיה ראוי לאמרו בתחלת סדר זרעים שהוא ראשית כל סדרי תורה שבע"פ אמרו שהוא להורות כי גם כל המוסרים שבאבות שאמר כל איש ואיש תוכחות ומוסרין הכל קבל משה בסיני ונמסר לדורי דורות והנה מכללם הוא בן זומא אומר וכו' איזהו חכם וכו' איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וכו' ועוד ראוי לשים לב איך ילמוד שמח בחלקו מפסוק יגיע כפיך כי תאכל כי הלא אשר אין לו מה יאכל כי אם ממלאכתו א"כ אין לו חלק לומר שמח בחלקו אך הוא כי אינו מצטער על טובות העה"ז ואוכל מיגיעו כי הוא שמח בחלקו כי כל ישראל יש להם חלק לע"ה ובחלקו של עולם הבא הוא שמח ע"כ. וכתב עוד בפ' יתרו דף קכ"ג וז"ל וזה יתכן מאמר התנא באמרו משה קבל תורה מסיני ולא אמר מהקב"ה כי מן ההר זכה לעלות ולקבל תורה שבעל פה כולה כי רבה היא מאד פעם א' לא ישגה ולא ישכח כל ימיו פי' הלכה אחת מה שאין כן זולתו כי בסילוקו נשכחו מיהושע וכל ישראל עמו ש' הלכות ע"כ. ובפ' שמיני כתב הרב ר"מ אלשיך ז"ל ג"כ על זה הדיבור עיי"ש:
בפי' רעז"ל צריך להגיה דכתיב בבקר זרע את זרעיך וגו'. ועשו סייג לתורה גדר שלא וכו'. כתוב בתוספות יום טוב וקראו למסכת זו בשם אבות כי על האמת החכמים הם האבות כענין שאמר אלישע אבי אבי על אליהו וכן נקראו התלמידים בנים שנאמר ושאר ישוב בניך:
משנה ב עריכה
שמעון הצדיק: ירושלמי פ"ד דתעניות ובפ' בני העיר. ומסיים התם עלה ושלשתן בפסוק א' ואשים דברי בפיך בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובג"ח זוכה לישב בצלו של הקב"ה הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל עד כאן וביד פרק עשרים דהלכות סנהדרין סימן ז'. ובטור חושן משפט סימן א'. ובילקוט בספר שמואל רמז קמ"ה על שלשה דברים העולם עומד וכו' רב הונא ב"ר פפא אמר מקרא מלא הוא ועוברי הים פירשוהו נחית בחסדך הרי בזכות החסד נהלת בעזך הרי בזכות התורה אימתי נתבסם העולם משבאו אל נוה קדשיך ע"כ. ועיין על פירוש משנה זו בפרשה שמיני לפירוש הרב ר' משה אלשיך ז"ל בדף קע"א:
משנה ג עריכה
אנטיגנס: כך הגיה הרי"א:
אל תהיו כעבדים וכו': תוס' פ"ק דפסחים דף ח' ודר"ה פ"ק דף ד' וכתבו שם תוס' ז"ל דהיינו באומות העולם שתוהים על הראשונות דהא תניא סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ז צדיק גמור ע"כ ואיתה נמי בתוס' פ' היה נוטל (סוטה דף כ"ב) ובגמ' פ"ק דע"ז דף י"ט וכן פירשו שם ג"כ תוס' ז"ל. וביד פרק עשירי דהלכות תשובה סי' ד'. ועיין על פי' משנה זו ג"כ שם בפי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל בפ' שמיני וגם עיי' באלשיך ז"ל מ"ש על משנה דבסימן ד' ודבס' ה' ודבסימן ו' דברים מתוקים מדבש בפ' עקב. ועוד הביא פ' משנתנו זו בספר ביאור תילים סי' קי"ט בפסוק ויבואוני חסדיך ה':
שלא ע"מ לקבל פרס: ונ"א ע"מ שלא לקבל פרס [הגה"ה היא נוסחת רש"י והמאירי ז"ל גם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה ע"מ שלא לקבל וכתב כן מצאתי]:
משנה ד עריכה
יוסף בן יועזר איש צרידה: ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קבלו ממנו יוסף בן יועזר איש צרידה אומר וכו' כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
והוי מתאבק: ביד בהלכות דעות פ"ה סי' ב'. הגה"ה מהר"ר יהוסף ז"ל בעפר רגליהם ושותה בְצִמְאָה וכו':
משנה ה עריכה
ויהיו עניים בני ביתך: ביד פרק עשירי דהלכות מתנות עניים סי' י"ז ובטור י"ד סי' רנ"א:
ואל תרבה שיחה: ר"פ כיצד מעברין:
באשתו אָמַר: גרסי' כך פי' משום הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל י"ס דגרסי בסיפא כל המרבה שיחה עם האשה כשהיא נדה גורם וכו':
משנה ו עריכה
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי וכו': תמהני שמצאתי בספר שלשלת הקבלה שכתב בשם הראב"ד ז"ל שכתב בספר הקבלה שלו יהודה בן טבאי ונתאי הארבלי קבלו מן השני יוסי הנזכרים לעיל ויהושע בן פרחיה ושמעון בן שטח קבלו מן יהודה בן טבאי ונתאי הארבלי וכתב שגם בעל ספר יוחסין כתב יהודה קודם יהושע ע"כ והוא תימה גדולה בעיני ואולי שגם במשנה היו שונים כדבריהם יהודה קודם יהושע. ומצאתי שכתב החכם הרר"י אשכנזי ז"ל שברוב הספרים גרסינן מאתאי הארבלי במ"ם ואל"ף ותי"ו ואל"ף ויו"ד. בפי' רעז"ל צריך להיות אבל לענין גמרא מחד רב מעלי וכו':
והוי דן וכו': ביד בהלכות דעות פ' חמישי סי' ז'. ונלע"ד עשה לך רב וכו' ירצה ללמדנו שלא יאמר אדם דבר תורה בודאי הגמור אא"כ ישא ויתן בו בראשונה לפני רבו או לכל הפחות יבקש ויחפש עליו יפה בספרים וזהו רב ואחרי כן יקנה לעצמו חבר לישא וליתן עמו באותו דבר תורה כי שמא לא הבינו יפה מפי רבו או מתוך הספר ואם באולי ינגדנו חברו ידון אותו לכף זכות שהוא רוצה להודות על האמת אלא שדעתו קצרה להשיג ולהכיר מה שהוא נכון ויציב וכן חברו לו דוק:
משנה ז עריכה
הרחק משכן רע וכו': וברשע שאינו שכנו לא הוצרך לומר הרחק שאינו קרוב [כל] כך הזהיר שלא יתחבר לו עי' בתוי"ט ובשם הר"ר יהודה לירמא ז"ל כתב שדקדק אמאי קאמר הרחק שהוא מהפעיל ולא אמר תתרחק שהוא מבנין התפעל וכו' [הגהה גם אני ההדיוט כך נלע"ד לפרש ועוד נלע"ד דהרחק דקתני במתני' וגם דבמקרא דהרחק מעליה דרכך שהוא מקור כלומר הרחק יותר מדאי וכן הרחק מן המחנה דבפ' כי תשא אכן שמחתי שמצאתי אח"כ שכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל שיש ספרים דגרסי רְחַק משכן רע ע"כ]:
משנה ח עריכה
אל תעש עצמך וכו': ירוש' פ' מי שמת. וביד ספכ"א דהל' סנהדרין וספכ"ג [והגי' הרי"א ז"ל כשיהיו בעלי הדין וכו' כצדיקים שקבלו וכו']:
משנה ט עריכה
הוי וכו' והוי וכו': ק"ק אמאי איצטריך למיהדר ולמיתני מלת והוי דליסגי דליתני וזהיר ואפשר דאי לא הדר תנא והוי הוי אמינא דוקא כשהוא מרבה לחקור את העדים צריך שיהיה זהיר שמא מתוך רבוי החקירה יכשל בלשונו וילמדו העדים או הבעל דין לשקר לזה חזר ושנה והוי זהיר כלומר בין שתרצה לחקור בין שלא תצטרך להרבות חקירה מ"מ הוי זהיר בדבריך כנלע"ד:
משנה י עריכה
אהוב את המלאכה: ביד בהלכות ת"ת פרק ג' סי' יו"ד:
ושנא את הרבנות: ונקדו הר"ר יהוסף ז"ל והר"ר מנחם דילונזאנו ז"ל וּשֹנָא הנון בקמ"ץ:
משנה יא עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
משנה יב עריכה
אוהב שלום וכו': ביד בהלכות דעות פ' חמישי סימן ז". ועיין על פי' משנה זו בפי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל ס"פ שמיני בדף קע"ד דברים מתוקים:
משנה יג עריכה
קטלא חייב וכו': פ' בני העיר (מגילה דף כ"ח) :
נגיד שְׁמָא: אבד שְׁמָא כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
משנה יד עריכה
ובשאני לעצמי מה אני: תימה קצת אמאי לא תני לי כדקתני ברישא דליסגי דליתני הכי אם אין אני לי מי לי וכשאני לי מה אני וכו':
משנה טו עריכה
עשה תורתך קבע: ביד בהלכות ת"ת פ"ג סימן ו'. בפירוש רעז"ל צריך להיות ולעשות וללמד בישראל כמו שהכין לבו לעשות כך היה מלמד בישראל עוד שם צריך להיות ואקחה פת לחם ובסוף ויקח וכו' עוד שם שכל הנותן ופניו וכו' כצ"ל:
והוי מקבל וכו': ביד בהלכות דעות פ' שני סימן ז':
משנה טז עריכה
בפי' רעז"ל צריך להיות ולא תספק עליו אתה לבדך כי הא דרב אשי כי הוה וכו' דהכי איתה בפ"ק דסנהדרין ובפ"ק דמסכת הוריות:
ואל תרבה לעשר אומדות: ס"א עומדות הרי"א ז"ל. ביד פ"א דהל' מעשר סי' י"ד:
משנה יז עריכה
שמעון בנו: היינו רשב"ג הנזכר למטה אלא שדבר זה אמר אותו עד שלא נסמך בעבור זה תנן שמעון ולא רבי שמעון ובעבור זה אית דגרסי הוא היה אומר כן נ"ל. ומה שהפסיק כאן שלשלת הקבלה כי מכאן והלאה היתה הקבלה הולכת מאב לבן ומאב לבן היינו מהלל לר"ג בנו ומר"ג לר"ש בנו ואח"כ מר"ש לרב"ג ואח"כ משם לרבי בנו של רשב"ג ואח"כ לר"ג בנו ור' הלל שהיה ג"כ בנו ואחר שפסק שלשלת הדורות של המשנה חוזר לשלשלת הקבלה ואומר ריב"ז קבל מהלל וכו' עכ"ל הרמב"ם ז"ל. וטעות שנפלו בלשונו ז"ל תוכל בקל להבינם ממה שאכתוב בסמוך בס"ד:
ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה: נ"א אלא שתיקה וכן הגיה הרי"א ז"ל. וביד פ' שני דהלכות דעות סימן ד'. ועיין על פי' משנה זו בפי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל פ' שמיני דף קע"ג דברים מתוקים:
ולא המדרש הוא העיקר: במדרש תשמרו ללכת בהם בהם לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה מספר לקח טוב. שמעון בנו הוא מהרוגי מלכות וספ"ק דכריתות שנינו רשב"ג אומר המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהא וכו' ועל כרחין רבן שמעון זה איננו שנזכר לקמן בסוף פירקין שאותו לא היה בימי הבית שלא הזכירו בפ"ק דשבת כי אם עד שמעון השני [הגה"ה דע כי שלשה רשב"ג הם האחד מהם הוא רשב"ג הזקן רשב"ג אביו של רבנו הקדוש הוא השני ועוד יש רשב"ג בנו של רבנו הקדוש ואותו לא מצינו שנקרא רבן ולכן בהקדמה האמורה הלזו נלע"ד שנפל טעות בפרק שלישי מעשרה פרקיו של הרמב"ם ז"ל אשר עשה בהקדמת פירושו למשניות וכך צ"ל שם בפ"ג ר' יהודה הנשיא בן רבן שמעון בן רבן גמליאל וכו' וגם בהקדמת הרמב"ם ז"ל בחבורו הגדול הנקרא משנה תורה דכל טעות באופן אחר ברוב הדפוסים וכך צ"ל שם נמצא מרב אשי עד משה רבירו ע"ה ארבעים דורות (נ"א איש) ואלו הן רב אשי מרבא ורבא מרבה ורבה מרב הונא ורב הונא מר' יוחנן ורב ושמואל ור' יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש ורבינו הקדוש מרבן שמעון אביו ורבן שמעון מרבן גמליאל אביו (ז"ה ר"ג מיבנה) ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו (וזהו הנהרג בעונותינו) ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו ורבן שמעון מהלל אביו וכו' ובזה תמצא חשבון תשלום הארבעים אשר שם מכוון ע"ש ודוק]:
משנה יח עריכה
רשב"ג אומר: על שלשה דברים העולם קיים ירושלמי פ"ד דתעניות ובפ' בני העיר. והתם מסיים ושלשתן דבר אחד הן נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום א"ר מנא ושלשתן בפסוק אחד אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ע"כ משמע שלא היו גורסי' במילתי' דרשב"ג שנאמר וכו'. והכי איתא נמי בברייתא בכתיבת יד בפ' השלום ושלשתן וכו' א"ר מנא וכו' וגם החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל מחקו להאי שנאמר ממשנתו וכתב דבכל הספרים לא גרסינן ליה ע"כ. ויש שאין גורסין רשב"ג רק הוא היה אומר שנאמר אמת ומשפט שלום כך צ"ל. ובטור חושן משפט סימן א' דקדק בשם הר"ר יונה ז"ל דכאן שנה התנא קיים שרצה לומר שמאחר שנברא מתקיים על ידי אלו עיין שם: