פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) ומותר להשהותן:    ול"ד לחמץ שנתערב שאסור לשהותו דהתם נראה הוא אלא שאינו ניכר אבל בלוע בכלי אינו נראה ומצוי (ראב"ן) וכ"כ רי"ו וכ"מ בר"ן, ויש רוצין להביא ראיה מדברי התו' דדוקא אם נשתמשו בהן משהו חמץ שרי אבל אם נשתמשו בהן הרבה אסור ולא עיינו יפה דהתו' כ"כ אליבא דרב אבל אנן קי"ל כר"ש ואפי' נשתמש בהן הרבה שרי לשהות' כיון שאינו בעין וא"כ מותר אח"כ לבשל בהן לכתחלה:


(ב) ומצניען וכו':    ואותן שמעמידין כלים על גובה הכתלים לנוי אפי' גבוה י' קומות אסור (ב"ח) ואפשר דנהגו כן משום דאינן ב"י ואף אם ישתמש בהן רבו המתירין כמ"ש סי' תמ"ז ס"י ומכ"ש באותן שרוב תשמישן בכלי שני או בצונן כגון קנקנים דאין לחוש והמחמיר תע"ב ועיין רדב"ז ח"א סי' ל"ה:


(ג) אפי' בכ"ש:    פי' אפי' לא עירה מהקדירה לתוכו רק עירה מהקדירה לכלי שני ואח"כ הניח כלי זה לתוכו וכתוב בד"מ דלדעת הטור אינו בולע אלא ע"י כ"ר או בעירוי אבל בכ"ש לא דלא כב"י עכ"ל, ול"נ דאף הרמב"ם לא אסר אלא בעירוי שגבי כלי מתכת כתב שנשתמש בהן בכ"ש כגון קערות וכוסות כו' נותן עליהם מים רותחין עכ"ל וקערו' תשמישן ע"י עירוי ועוד מדכתב נותן עליהם מים רותחין משמע דהגעלה צ"ל ע"י ערוי א"כ ע"כ מיירי שתשמישן ע"י ערוי והא דקרי ליה כ"ש משום דלאחר שעירה לתוכו הוא כ"ש וכ"כ הרי"ף ובכלי חרס כ' ג"כ כגון קערות וכו' וכ"ד הרב"י שהשמיט דין כ"ש אלמא הדר ביה וע"ל סימן תמ"ז ס"ג וכבר נוהגים להגעיל הכל אך בדיעבד אם נשתמשו בכלי שידוע שמעולם לא נשתמשו בכ"ר צריך להתיישב בדבר דהא הרשב"א בת"ה מחמיר כל השנה בכ"ש ופסק דבעי קליפ' וא"כ עכ"פ בפסח יש לנהוג כוותיה:


(ד) דלמא חייס:    כתב הב"ח משמע דבתנור של חרס מהני היסק דלא שייך חייס מיהו בתו' פ"ב דפסחים ובפ"ב דע"א ס"ל דתנור שהוא כ"ח אפי' חזרת כבשונות לא מהני וא"כ אפי' היסק פנימי לא מהני והכי נקטינ' עכ"ל ולא דק דהא בגמ' איתא בהדיא הא והא בתנור של חרס זה היסקו מבפנים וכו' ואנן קי"ל כהאי תירוצא וכ"ה בזבחים דף צ"ה וצ"ו ונעביד תנור של מקדש של חרס וכו' והתו' שכתבו דלא מהני היסק קאי לענין טומאה שאם נטמא לא מהני ליה הסקה לשויה ככלי חדש אבל לענין איסור א"צ להיות ככלי חדש דמיד שנפלט האיסור סגי וכ"כ הגאון בחדושי הלכות ומ"ש התוספות בע"א לענין איסור מיירי בתנור שהסיקוהו בקליפי ערלה כ"כ התו' בזבחים בהדיא ע"ש:

אך במהרי"ל כתוב דלא מקרי כבשונות אלא כשהסיקוהו ב' או ג' ימים עמ"ש סכ"ב, אבל הלבוש כתב להקל בהסקה וטיחה מועטת ועכ"פ צריך שיסיקנו יפה עד שיתלבן ואז לא גרע מקדירה שמלאה גחלים דהכא לא שייך חייס עליה ועוד דהא בגמרא אמרינן בהדיא עד שיוסק התנור משמע דלא בעי' כבשונות ומוקי לה בשל חרס:

ועוד נ"ל דכובי' שעושין מלבני' השרופי' בכבשן יש להם כל דין כלי חרס דהא מעשיו ממש ככלי חרס אלא שהוא עב ביותר, ואם נשפך דבר רותח עליו אין לו תקנה אלא בליבון אבל לבנה שנתייבשה בחמה יש לה דין כלי אדמה ועיין בטור די"א דכלי גללים וכלי אבנים דינן ככלי חרס ולא קי"ל הכי:

סעיף געריכה


(ה) סכינין:    ואם הקת' קבוע במסמרות קטנים אין מועיל הגעלה כי יש גומות הרבה במקום המסמרים (ב"ח):


(ו) מגעילן בכלי ראשון:    משמע בגמ' דאפי' מאן דאפשר לקנות חדשים מותר להגעילן, והפייט יסד אם אפשר לעשות חדשים הן משובחין ס"ל דה"ק אנא כעין חדתא קאמינא למאן דלא אפשר ליה לכן מוטב לקנות חדשים, ועוד נ"ל דלפי מ"ש בס"ו בהג"ה דאין הולכין אחר רוב תשמישו וא"כ היה הסכין צריך ליבון דלפעמים תוחבין בראשו חתיכות פת לאפות אצל האש ולפעמים חותכין בו פשטיד"א או פנקו"כן על האש וכמ"ש בי"ד ססי' קנ"א:


(ז) שעודנו רותח:    שהיס"ב ויש נוהגין ליתן אבן מלובן על הסכין ולערות עליו רותחין כמ"ש ס"ו ונ"ל שלא נכון לעשות כן בסכין לפי שבכלי האבן מונח בתוכו יפה משא"כ בסכין:


(ח) והנדן כו':    לפי ששמנונית נדבק בה בעין ונ"ל דאם פותח התפירות וגוררם היטב אפשר דשרי וכמ"ש סי"ח:

סעיף דעריכה


(ט) ע"י האור:    פי' בלי מים כגון שפוד ואסכלא שצולין עליו מוליית' של חמץ עסכ"ז:


(י) צריכין ליבון:    דמה שבולע ע"י מים פולט ע"י מים אבל זה בלע ע"י האור ממש צריך ליבון:


(יא) ויש מקילין כו':    המרדכי והג"מ כ"כ בליבון מחלב לבשר וכמ"ש סי' תק"ט ס"ה אבל גבי חמץ מצריכים ליבון מעליא וכמ"ש גבי מחבת ועב"י רק הד"מ כ' דלדעת או"ה שפסק דחמץ מקרי התירא בלע א"כ גם בחמץ די בליבון קל כזה עכ"ל ועמ"ש סי' תמ"ז ס"ה דהרשב"א ס"ל דמיקרי איסורא בלע וא"כ אפי' בדיעבד יש לאסור אם לא ליבנו אותו כ"כ:


(יב) חצובה:    היינו כלי שיש בו ג' רגלים שמעמידין הקדרה עליה וצריך ליבון שלפעמים נשפך עיסה עליה:

סעיף העריכה


(יג) תשמישן בכ"ש:    כגון קערות ב"י, ולאו קערות ממש קאמר דהא כתב אח"כ וכלי שמשתמשים בו בעירוי וכו' והיינו קערות אלא ה"פ דהקערות מקרי כ"ש ואם תחבו כף בתוכו אותו הכף צריך הגעלה, וכל זה לכתחלה ועמ"ש ס"א:


(יד) בהכשר דכ"ש:    שירצה להכניסם בקער' גדולה:


(טו) סדקים:    אפילו נעשה מחדש (רשב"א עסי"ג):


(טז) בתוך הכלי:    משמע דבחוץ אינו מזיק עיין סוף סימן כ"ו:

סעיף ועריכה


(יז) שלפעמים משתמשין כו':    ועוד ששורין בהם פתיתי לחם מע"ל וכבוש כמבושל (הג"מ):


(יח) אבן מלובן:    וב"ח כ' דלא הוי ככ"ר ולא מהני רק בקנקנים וכוסות ויש להחמיר בקערות שיש להם אוגנים ובליטות כעין כפתורים ופרחים שאז א"א להעביר האבן ע"פ כולם ולכן אין להם תקנה אלא שיכניסם ליורה:

סעיף זעריכה


(יט) דלמא חייס עלייהו:    וה"ה אם הקתא מקצתה בקרן או שעשויה בדבק שקורין אויף גשוב"ן (ב"ח מהררי"ו):

סעיף יעריכה


(כ) סלים:    אף על גב דבשר עצמו שרי כמ"ש סימן תמ"ז ס"ה היינו משום דאפי' את"ל שהיה בו חמץ בטל בס' אבל בכלי לא שייך ביטול (ב"ח) ופשוט דאם מלחו עליהם בלי הגעלה שרי כמ"ש סכ"ז ועוד דאין מליחה לכלים כמ"ש ביורה דעה ססי' ק"ה עמ"ש סוף סי' צ"ו ביו"ד ובש"ך שם ובת"ח דמלח לא מיקרי דבר חריף אא"כ מלוח ביותר דלא כע"ש:

סעיף יאעריכה


(כא) מותרת בהגעל':    שהרי אין אופין בו חמץ בעין אלא עם שומן ומה לי שומן או מים אבל האגנו' שאופין בהם עוגות בעין צריך ליבון עיין סוף סימן ט"ו וס"ו:


(כב) ויש מחמירין ללבן המחבת:    דלפעמים נתייבש השומן והעיסה נאפה בעין על המחבת:


(כג) ונוהגין ללבנו:    וכ"כ הלבוש סי"ז וכ"מ בד"מ שהג"ה זו שייכא כאן אבל במקצת ספרים איתא הג"ה זו בסי"ו גבי מדוכה וכ"מ בב"ח ובהגהות סמ"ק ע"ש:

סעיף יבעריכה


(כד) אין לאסור בדיעבד:    דלא אמרינן שמוליך בליעתו בכולו כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"א ס"ו (ד"מ) וז"ל או"ה שער נ"ח צריך להגעיל הבית יד של המחבת ומיהו נראה דבדיעבד אין לחוש כל כך כ"ש עץ פרור שרגילין להכניסו כולו ליורה שצריך להגעילו ועוד דאפי' בודאי לא הכניסו הא קיי"ל כלי שנאסר במקצת צריך הגעלה בכולו ואם כף נתחב מקצת באיסור והגעילו במקצ' ותחבו בתבשיל התבשיל מותר והכף צריך להגעילו שנית ולתחבו כולו ביורה עכ"ל ונ"ל דוקא שתחב בתבשיל אותו מקצת שהגעיל דאף את"ל שמתחלה פשט האיסור בכולו כמ"ש ביורה דעה סי' צ"ב מ"מ לא אמרינן שמפליט מאותו צד שלא נתחב וכמ"ש סימן צ"ד אבל אם תחב אותו צד שלא נגעל אסור וכ"מ ביורה דעה סי' צ"ב ס"ה גבי טיפת חלב שנפלה על הקדיר' ומ"ש בד"מ דאינו מוליך בליעתו היינו שאינו מפליט ממנו כנ"ל ועיין ביורה דעה שם ובהכי מתישבת קושיות הרב"י ביורה דעה סי' קכ"א על הטור דהטור מיירי שרוצה להשתמש באותו מקצת שליבן לכן די כשמלבן קצת אבל אם רוצה להשתמש בחציו השני צריך ללבנה ג"כ ע"ש ועיין סוף סימן כ"ו ונ"ל דהאי שכ' אין אוסרים בדיעבד פי' אם נשתמש בהם כבר אבל לכתחלה אסור להשתמש בהן אפי' הוא בתוך הפסח וא"א להגעילו:


(כה) ע"י עירוי:    שה"ז דומה גם כן לעירוי שהלכה הבליעה מצד זה לצד זה:

סעיף יגעריכה


(כו) קדם הטלאי:    פי' שהטלאי נעשה בשעה שהיה הכלי חדש או שהגעילו הכלי קודם ששמו הטלאי:


(כז) ישים גחלים:    צ"ע דברשב"א לא כ"כ אלא כשקדם הטלאי לבליעת האיסור דחיישי' שמא יש שם עדיין איסור בעין וכ"כ הב"ח דבקדמה בליעה לטלאי לא מהני גחלים אלא צריך ללבן כל הכלי וכ"מ באו"ה שער נ"ח די"ט עכ"ל, לכן נ"ל דבקדם בליעה לטלאי צריך לשום כ"כ גחלים עד שיהו ניצוצות נתזים ממנו וז"ש עד שישרף גוף האיסור ואם קדם טלאי לבליע' די בליבון קל כמ"ש ס"ד בהג"ה, כלים ישנים שחיפן בבדיל יש מצריכים הגעלה אח"כ והרא"ם ח"א סי' מ"ג כתב דא"כ לא תיהני להו הגעלה דהוי כמו קדם הבליעה לטלאי ומסיק דא"צ הגעלה חדא דכלים שדינם בהגעלה סגי בליבון קל כזה שאינו יכול ליגע בו בצד השני כמ"ש ס"ד וכיון שניתך העופרת הוי כליבון קל, ועוד כיון שהבדיל מפסיק ה"ל ככלים חדשים (ולפ"ז אפי' חיפן בבדיל ישן שהרי הבדיל עצמו מתלבן) וכ"כ בהגמ"נ ועיין ריש סימן תס"א ועיין ביורה דעה סי' ק"כ לענין טבילה וע"ל סכ"ד:


(כח) וינקרם היטב:    ומוטב להניח גחלים על מקום הרושם:

סעיף ידעריכה


(כט) כיסוי כו':    עיין ביורה דעה ססי' צ"ג דבכיסוי מחמירים אפי' אינו ב"י ולכן אין בו צד קולא בפסח עיין סי' תמ"ז ס"י:

סעיף טועריכה


(ל) צריך ליבון:    לפי שנוגעת ברוב הפעמים בחררה ועוד שמזיעה מהבל החררה (טור):

סעיף טזעריכה


(לא) מדוכה:    כתב הטור שהיו רגילין לדוך בתוכו שומין ודברים חריפין עם פירורי לחם ולכן יש רוצים לומר דצריך ליבון דדמי לבית שאור ובית חרוסת והוא פסק דסגי בהגעלה וכמ"ש סכ"ב ע"ש וכתב הב"ח מדוכות שלנו צריכים הגעלה דשמא בא לתוכו חמץ משהו ונבלע בתוכו ע"י חריפות הבשמים אבל לא ילבנו במילוי גחלים דדלמ' חייס עליה דעבידי דפקעי שאין עשוים אלא מפסולת נחושת ומשום חומרא דחמץ ידוך הבשמים קודם פסח דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא ואפי' הגעלה לא הוי צריך כמ"ש סכ"א גבי חבית ואם לא עשה כן ידוך בי"ט עצמו כשהגעילו והעולם נוהגין כמ"ש רמ"א ללבנו ול"נ כמ"ש עכ"ל ונ"ל שהדין עמו דאף לפי הספרים שגורסין כאן ונוהגים ללבנו וכו' היינו במדוכה הנ"ל אבל במדוכות שלנו לעולם אין דכין בהם חמץ רק כרכום ונעגלי"ך וזה אין חמץ לכן די בהגעלה, ומ"ש הב"ח לדוך קודם י"ט אחר הגעלה משום נ"ט בנ"ט דהיתיר' צ"ע דבדבר חריף אין מועיל נ"ט בנ"ט כמ"ש ביורה דעה סי' צ"ה ואפשר שאמרה לחומרא בעלמא ומה"ט עושים שלא כדין שלפעמים חותכין זנגביל בסכין של בשר ודכין אותו במדוכה ונמצא המדוכה בלוע מבשר ואחר כך דכין בתוכו בשמים ואוכלין בחלב לכן יש ליזהר שלא לחתוך הזנגביל רק בסכין חדש:

ואם דכו במדוכה שלנו בשמים ושמו בתבשיל צ"ע אם יש לאסור בדיעבד דמחשש שחתכו הבשמים בסכין ודכו בתוכו אין לאסור בדיעבד כי מספק זה שמא בא לתוכו פירור חמץ אין אוסרין בדיעבד כמ"ש ס"י גבי סלים דיש שאין מצריכין להם הגעלה אף על גב דמלח הוי ג"כ דבר חריף ועסכ"ז ועמ"ש סימן תמ"ז ס"ו ובש"ך ביורה דעה סי' צ"ו כתב די"א דזנגביל לא מקרי דבר חריף דלא כת"ח ע"ש:

סעיף יזעריכה


(לב) קילוף בכלי אומנות:    דהגעלה מפלטת כל הכלי מעבר אל עבר:


(לג) שלא להשתמש:    דנוהגין כמ"ד דלא מהני הגעלה לבית שאור ואם לאחר הגעל' משים סדין או מפה להפסיק ביניהם שרי להשתמש בהם כמ"ש בסמ"ק סי' רכ"ב (ב"ח) ומיירי ליתן בתוכו מצות חמות מיהו אין להקל ללוש בהן אפי' ע"י הפסק מפה וסיים בסמ"ק ונכון לטוחן בטיט כמ"ש ססי' תמ"ב עמ"ש שם:

סעיף יחעריכה


(לד) הנפה:    ואם בא מים על הנפה אפי' על מקצתה אין לה תקנה להשתמש בה בפסח (מהרי"ל): ונ"ל דאפי' במקום שאין שם נפה חדשה מוטב שלא ירקדו הקמח:


(לה) רי"ב אייז"ין:    דלפעמים מפררין עליו לחם גם תמכא שחתכו בסכין חמץ ונשאר בתוכו בעין ובזה אפי' בדיעבד יש לאסור בפסח אבל בע"פ מותר בדיעבד דבטל בס':


(לו) ע"י כיבוס:    ולפי מ"ש הש"כ ביורה דעה סי' קל"ח ס"ח לא סגי בהדחה אלא בכיבוס גמור כמ"ש בסי' תמ"ב מיהו בתו' ובהג"א סוף ע"א משמע דזהו דוקא באיסור רותח אבל בצונן סגי בהדחה והב"ח סוף סי' תנ"ג כתב בשם ת"ה דבחמץ אפי' מתיר התפירות לא מהני כיבוס דהחמץ נדבק בו וא"א שלא נשאר בתוכו משהו חמץ ע"ש, מיהו בפסקים סי' קמ"ז כ' בהדי' להקל וא"כ גם בת"ה כוונתו כן רק שיגרד בסכין היטב החמץ וגם במפות שעושין המצות עליהם אסור לעשות עליהם פעם אחרת אפי' ע"י הדחה דהבצק נדבק בהן וצריך כיבוס וכ"ש דלא מהני מה שמהפכין אותם דהחמץ מבצבץ ויוצא מעבר אל עבר:

סעיף יטעריכה


(לז) שאין מועיל וכו':    לפי שבולע האיסור ע"י האור עצמו: כתוב בתשובת מהר"מ מרוטנבורק ד"פ סי' קע"ז והתירו מצה שהונחה על הרחת שנשתמש בה כל השנה ולא נתקנחה והכניסו עליה מצה לתנור וגם הוציאוהו חמה והתירו לקלוף התחתון ויכול להיות כדבריהם כן הוא גבי מצה אבל חטה שנמצאת בבשר מליח אסור כולו וכו' ע"ש, וכ"כ הלבוש דיש להתיר בקליפה ועוד דהא אפי' חמץ ממש שנגע במצה די בנטילת מקום כמ"ש ססי' תס"א דלא כרש"ל דאוסר ועיין סי' תמ"ז ס"א, אך לפי מה שרגילין לאפות עוגות עם שומן א"כ אוסר כולו דבדבר שמן אוסר כולו ודוקא שאינה נקיה אבל אם הודחה שפיר סגי בקליפה דבלוע בכלי לא מחמרי' כוליה האי וכ"מ ביורה דעה סי' ק"ד סס"ה ומכ"ש אם אינה ב"י עיין סי' תמ"ז ס"י ועיין ביורה דעה סי' צ"ד ס"ח:

כתוב בת"ה דאפילו קליפה והגעלה לא מהני ברחת, וכתב ד"מ בשם מהרי"ב דאף הרחת שרדו בו מצה בשנה שעברה צריכה הגעלה שמא נדבק בה חמץ עכ"ל:

כתוב בהג"מ אם רדו בו מצה חמוצה אסור לרדות בו עוד אלא צריך להביא אחרת כ"מ בשל"ה, ובספר אפי רברבי בשער ע' כ' אם הוציא מצה חמוצה במרדה ואח"כ אחרות ונתערבו ראשונות באחרונות נתבטלו עכ"ל וזהו סברא דחויה הוא שס"ל שאין איסור הבלוע יוצא מכלי בלא רוטב ואין איסור אלא פת ראשונה משום שהיה קצת בעין ואם נתערב בטל וכמ"ש באו"ה שער ל"ט ד"ז ע"ש, באשר ידוע שכל דבריו לקוחים מאו"ה אבל אנן קי"ל כמ"ש ביורה דעה סי' ק"ה סס"ז דכלי פולט בלא רוטב וכ"מ באו"ה שם ע"ש ודוק מיהו נ"מ דמצה ראשונה נאסרה כולה אם יש חשש שמנונית או אם אין חשש שמנוני' אסור כדי נטילה אבל אחרות א"צ אלא קליפה שכבר נתקנח במצה הראשונה וא"כ אם נתערבו בטלות דלא הוי דבר שבמנין כיון שאין איסורו מחמת עצמו ודוקא בע"פ אבל בפסח לא בטיל כמ"ש סי' תמ"ז ס"ט וכ"כ הא"ר שנ"ד:

ונ"ל דכל זה מיירי במצה שנתחמצה חמץ גמור, אבל מצה כפולה ונפוח' כיון שהיא גופא חומרא היא כמ"ש סס"י תס"א די לאסור הרחת לכתחלה אבל לא לאסור המצות האחרות וכ"מ בהגמ"נ ובשל"ה:

סעיף כעריכה


(לח) שמצניעים בהם אוכלים:    אבל סתם תיבות א"צ הגעלה (ב"ח דלא כב"י), כתב ד"מ דא"צ להניח דפין עליהם ומהרי"ל כתב דישים סמרטוטין עליהם לאחר הגעלה וכן נוהגין דשמא יש קצת חמץ בעין:

סעיף כאעריכה


(לט) בעירוי ג' ימים:    כדין יין נסך דתשמישו בצונן כמ"ש ביורה דעה סי' קל"ה סי"ב, וכ' האגודה כלים שתשמישן בצונן כגון קנקנים וכוסות מוטב לעשות בעירוי מלהגעילם עם כלים שתשמישן בחמין:

כתב הב"ח נהגו להחמי' שלא להשתמש כלל בחבית שכר שמצוי בהם גומות גם א"א לנקר בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא והוא חמץ גמור וישאר בעין כמ"ש הר"ש מאוסטרייך שלא להכשיר שום כלי עץ כמו קערות ודומיהן דמצוי בהן גומות כ"ש חבית וכן הורה רש"ל ומור"ש מלובלין ומהר"ר הירש שור, מיהו בחבית של מי דבש יש להתיר בהגעלה אף על פי שנתבשל ביורה שבישלו בו שכר תוך מע"ל דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא עכ"ל ועמ"ש סי' תמ"ז ס"ה די"א דלא אמרי' בחמץ נ"ט בנ"ט מ"מ בחבית פשיטא דיש להקל ובלבוש כתב דחבית של שכר יפתח השולים ויגררם היטב ושל יין שרף לא מהני הגעלה וע' במהרי"ל:


(מ) ובדיעבד אם כו':    דטעם החמץ בטל בששים קודם הפסח כיון דהתירא בלע א"צ לשער נגד כל החבית ועוד דנט"ל הוא שאינו ב"י ועוד דשכר ביין נט"ל הוא עכ"ל המרדכי ובת"ה כ' הטעם משום דהוי לפגם ע"ש וא"כ לפי מ"ש סי' תמ"ז ס"י לאסור נט"ל בפסח א"כ צ"ל דה"ק אם נתנו בו יין או דבש קודם פסח מותר לשתות ממנו בפסח ובלבד שיערו אותו קודם פסח לחבית של פסח וגבי יין אפי' היה הכלי ב"י שרי דשכר ביין נט"ל הוא כמ"ש בי"ד אבל במי דבש לא הוי לפגם ולכן אם היה הכלי ב"י אפי' קודם פסח אסור אם לא היה ס' נגד החמץ עמ"ש סי' תמ"ז ס"ה, ומשמע בת"ה שם שחבית של יי"ש אף על פי שאינה ב"י אסור הכל דעינינו רואות שנ"ט לשבח הוא וכמ"ש ביורה דעה סי' קל"ז סס"א לגבי יין ע"ש עמ"ש סי' תמ"ז ס"ה:

סעיף כבעריכה


(מא) ובית חרוסת:    היינו שנותנין דברים חריפים עם חמץ:


(מב) על ידי הגעלה:    ואנו נוהגין לאסור כמ"ש סי"ז:


(מג) דלא לאשתמוש:    אפילו בצונן ועיין ביורה דעה סי' קכ"א:


(מד) על התנור:    וה"ה על הקכלי"ן משום שרגילין להשים בהן קרעפלי"ך וחמיכות /וחתיכות/ פת וכלי חרס הם ואין יוצא מידי דפיו לעולם דלאו כבשונות הם ומי שירצה יתן ברזל תחתיהן וישתמש עליו בפסח (מהרי"ל) ולפי מ"ש ס"א לא בעי כבשונו' ומ"מ היסק אין מועיל שהסיקו מבחוץ כמ"ש ס"ב וכ' הב"ח סימן תמ"ו ומיהו צ"ע אם יש לאסור בדיעבד כשהמאכל בקדירה והניחוהו על התנור כשהיה חם דקי"ל דאין האיסור מפעפע מדופן לדופן, ותו דבתנורים שלנו שעל התנור אינו אלא טוח בטיט אם יחזור ויטוח טיט חדש כעובי אצבע או פחות בודאי שאין החמץ מפעפע מדופן לדופן דרך הטיט מיהו למקצ' תנורים שמעמידין קכלי"ן בכל צד מסביב וחוזרים ועושים כיסוי למעלה מאותן קכלי"ן ונעשה התנור קטן אם הניחם לשם קדירה עם המאכל בפסח פשיטא דאסור דה"ל כאלו הניח הקדירה בתוך התנור חם של חרס דאסור ודאי אפי' בהנאה הא לאו הכי אין לאוסרו כ"א באכיל' כיון דליכא דררא דחמץ אפי' משהו בודאי וכן קבלתי ממורי מהרר"ה שור ז"ל עכ"ל, ומור"ם לובלין בתשו' סי' ק"ז כ' אם הושיבו קדירה על תנור בית החורף או בתוכו בפסח חומרא יתירה הוא ולא נמצא בשום פוסק כ"א במהרי"ו ודי בזה לאסור לכתחל' אבל לא בדיעבד עכ"ל ונ"ל משום דס"ל דאין מפעפע מדופן לדופן וכ"פ ביורה דעה סי' צ"ב סס"ח ועוד דאפי' את"ל שהיה שם קצת חמץ בעין די בקליפה כיון דאין שם רוטב וא"כ הקדיר' אסור' והתבשיל מותר וכמ"ש סי"ט ואי משום שיש כיסוי למעלה עכ"פ אין היד סולדת בזיעה למעלה ונ"ל דאם הושם תוך התנור אפי' יד סולדת בכיסוי שרי משום שכבר הוסק התנור ואף על פי שלא נתכוין להכשירו שרי בדיעבד כנ"ל:

סעיף כגעריכה


(מה) בהיתוך זכוכית:    אפשר שכוון למ"ש המרדכי דהמצופין בהיתוך אבר מותר בהגעלה בכלי מתכות וכ"כ הלבוש וצ"ל דוק' שמציפין באבר ממש אבל מה שקורין גלוזיר"ט אף על פי שעשוי מהיתוך אבר לא מהני הגעלה דאין בו ממשות אלא צבע בעלמא וכ"כ הרמב"ם כלים המשוחים ושועי' באבר שעושין אותן כעין זכוכית אסורים וכ"מ בתו' ע"א דף ל"ג ועיין ביורה דעה רסי' ק"כ:


(מו) ויש מקומות:    מפני שמחזיקין אותם בסובין ואין מחזירין אותו רק לתנור שהוסק בעלמא דלא מיקרי כבשונות אא"כ הסיקוהו ב' או ג' ימים רצופין (ועמ"ש ס"א), וראיתי בתשו' דאף אותם שקבלו קוניא מעט משאר קדרות אסורים אבל לטעם חוזרים לכבשונות שרי דמיד נשרף הסובין שבהן דלא חס עלייהו האומן לשורפן ביותר אבל המחופין לגמרי חס עלייהו לשורפן ביותר שלא נתקלקל הקוניא ועוד מצאתי בשם גאון דמן הדין לאוסרן כל השנה שמא חיפה כלים ישנים אלא שהתירו משום דשמא אינו ב"י בפסח חמיר טפי עכ"ל ובתשו' כ' משום דלא ניכר בליעתו כ"כ דחיישינן שמא נשתמש העכו"ם בהן עכ"ל ובד"מ כ' בשם מהרי"ב דיש לשאול לאומנים כיצד מתקני' אותם א"כ ס"ל כטעם הראשון וכן נוהגים עתה בקצת מקומות שיהא יהודי עומד ע"ג בשעת מלאכה אבל לטעם השני יש להחמיר:


(מז) אפי' הן חדשים:    דחיישי' שמא חיפה כלים ישנים או צבען וכ' מהרי"ל אין להשתמש בכלי' הצבועים בכרכום:

סעיף כדעריכה


(מח) המחופין בבדיל:    עמ"ש סי"ג:

סעיף כועריכה


(מט) וכן המנהג:    אבל בדיעבד אין להחמיר (ד"מ) פי' אם הוא תשמישו בצונן אפי' בלא הגעלה כשר ואם תשמישו בחמין עכ"פ בדיעבד מהני הגעלה ונ"ל דאם עמד בו חמץ מע"ל דינו כתשמישו בחמין כמ"ש ס"ו ומכ"ש שאותן שמשימין בהן יין שרף לקיום ואין לדמותו ליי"נ עיין ביורה דעה סי' קל"ה ס"ח דכמה קולות הקילו ביי"נ משא"כ בחמץ עסכ"א:


(נ) אינו מזיק:    שאין משתמשין בכלים חשובין כאלו ברותחין ואת"ל שעירו לתוכן רותחין הא כ' המרדכי פ' ג"ה דבישל במקצת כלי אין הבליעה הולכת בכל הכלי וצ"ע בתו' פי"א דזבחים עכ"ל ת"ה ועיין ביורה דעה סי' צ"ב דקי"ל ההיא דתו' דזבחים לחומרא שהולכת בכל הכלי ועמ"ש סי"ב:

סעיף כזעריכה


(נא) שצלו וכו' מותרים:    לפי שטעם החמץ נתבטל קודם פסח (מרדכי) ואפי' להחולקים בסי' תמ"ז ס"ד הכא מודו שאין כאן חמץ ידוע (בד"ה) ועמ"ש שם ס"ג ועמש"ל ס"י דבכלי לא מבטלינן איסורא מ"מ הכא מספיקא לא מחזקינן איסורא שהיה על הכלי חמץ:

ואם צלו פעם א' מוליית' או שאר חמץ ולא לבנוהו בנתיים אוסר:


(נב) הברזו':    מפני שממשמשין בהם בידים המודבקים מחמץ (שם):


(נג) כלי שתיה:    של שכר (ד"מ):