פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תנב

סעיף אעריכה


(א) אם הכלים ב"י:    שאע"פ שהכלי ב"י ואין ס' במים נגדו אפ"ה שרי משום דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא מה שא"כ אחר שעה ה' וקשה דהא בסי' תמ"ז ס"ה אוסר רמ"א דברים המתבשלים ולא התיר מטעם נ"ט בנ"ט ולמה מתיר כאן לכתחלה וי"ל דהכא כיון דאיכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי שרי:


(ב) שבליעתן מועטת:    כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות:


(ג) אך רבים חולקים וכו':    דברי הרמ"א תמוהים דגם הרב"י מודה לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פעם שנית דכ"ז שהם רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעי אבל קודם זמן איסור שרי דהוי נ"ט בנ"ט דהיתירא וכ"כ בהגד"מ וכ"כ רש"ל בתשו':


(ד) ושלא יכניס:    כדי שלא יבלע ממי הגעלה:


(ה) תחלה וסוף:    פי' דדי כשמגעיל' בתחלה או בסוף:


(ו) צריך ליזהר בכל כו':    פי' שירא' שלא יהיו הכלים ב"י ואם הוא ב"י צריך שיהיה במים ס' נגדו ואם מגעיל הרב' כלים זא"ז צריך שיהא ששי' נגד כול' דהאיסור חוזר וניעור (ב"י וד"מ בשם רשב"א סי' רס"ב) ובאו"ה שנ"ח כ' דשרי בדיעבד דהא י"א דגם במאכל אינו חוזר וניעור ואם כן בכלי יש להקל וכ"כ הא"ר והש"ך ביורה דעה סי' צ"ט חולק עליהם ע"ש:

ונ"ל דאם כלי אחד בלע בשר והשני דגים אינו חוזר וניעור כיון שהם טעמים חלוקים וכמ"ש בי"ד ססי' צ"ח:

ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט ואחר כך כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף:

נ"ל דאם אין היורה ב"י א"צ להגעילה תחלה דלא גרע מהכלים עצמן ואם הגעילה תחלה אין צריך להגעיל' בסוף דהא אין הכלים ב"י אך נהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם ה' וכ"כ הב"ח, וצ"ע למה נקט רמ"א אחר שש דהא אחר ד' צריך ליזהר כמש"ל דאף דאיסורא דרבנן מכל מקום לא שייך נ"ט בנ"ט עיין סי' תמ"ז ס"ג דבדבר שאין בו אלא טעם חמץ לא אמרינן חוזר וניעור דלא כע"ש:

סעיף בעריכה


(ז) יש ליזהר:    ולענין דיעבד עיין ביורה דעה סי' צ"ה ס"ג:


(ח) ביחד:    פי' שתוחב אותו בפעם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן:


(ט) שום כלי ב"י:    אפי' קודם שעה ה' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כ"ז שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ"ט בנ"ט:

ואפילו שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מע"ל שלא יהיו ב"י ויהיו מנוגבין מן המים צוננין שמא יצטנו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי (עיין ביורה דעה סי' צ"ב) ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאב עם כלי אחר מהקדיר' ולערות עליהן להגעיל דזהו מקרי כ"ש (ועיין בט"ז ביורה דעה צ"ב שהאריך בזה) אכן אם שוה' את הכלי ששואב עמו תוך הקדיר' שמעלין המי' רתיחתן מקרי שפיר כ"ר (כל זה במהרי"ל) ומט"מ כ' להגעיל ג' ימי' קודם פסח וכל זה תלוי במנהג, כתוב בספר חסידים סי' תש"ל בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל:

סעיף העריכה


(י) בשום משקה:    וה"ה במים המעורבים עם אפר שקורין לוי"ג בל"א ב"י:

סעיף ועריכה


(יא) עושה שפה:    משום שא"א שלא ניתז פעם א' עליו ושמא בשעת הגעלה לא יתיז עליו לכן יעשה שפה ואף על גב שהמים זבין משם דרך הטיט קי"ל כבולעו בניצוצו' כ"פ בניצוצות (גמ') וכ' מהרי"ל דאם הוא כלי ששואבין עמו רותחין אין לו תקנה באופן זה דצד החיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה: כלי שפיהו צר שא"א לשפשפו בפנים או שיש לו קנים אסור בהגעלה עכ"ל ונ"ל דה"ה קערות שמכסין בהם המחבת אף צד החיצון צריך הגעלה:


(יב) או יקח:    פי' שימלאנו בתחל' היטב:


(יג) אבן רותחת:    דצוננת מצנן המים: