שולחן ערוך יורה דעה קכא ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

כלי מתכות -- אף על פי שי"א שאם נשתמש בו איסור במקצתו נאסר כולו משום דחם מקצתו חם כולו -- אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו, בין לענין הגעלה בין לענין ליבון.

הגה: ודוקא אם נשתמש בכולו, אבל אם ידוע שלא נשתמש רק בקצתו -- כבולעו כך פולטו (טור).

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(טז) אבל לענין הכשרו כו'. משמע אפי' לא נשתמש איסור אלא במקצתו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו וכדעת הרשב"א וכ"פ בב"י ולפ"ז היה לו להרב לכתוב בלשון וי"א דוקא כו' דלישתמע דפליג אלא משום דאין בדברי המחבר בש"ע גופיה הכרח ואפשר דמיירי בשנשתמש איסור בכולו כתב בסתם ודוקא כו' וכן דרכו בכמה מקומות. ודע דהרשב"א גופיה מודה דהיכא דהיתירא בלע כגון שנשתמש בו חלב במקצתו ורוצה להכשירו לבשר סגי ליה בהכשר מקצתו כמ"ש במשמרת הבית דף קכ"ח סוף ע"א בהדיא וע"ש:

(יז) ודוקא כו'. כן כתב הטור ובב"י כתב דמדברי הרא"ש שלהי עבודת כוכבים נראה שהוא סובר כהרשב"א שכתב שיספיק אם ילבן חודו של סכין לפי שרגילים העובדי כוכבים להשתמש בו באור אע"ג דחם מקצתו חם כולו ויתפשט האיסור בכולו מ"מ כיון דאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור סגי בהכי ע"כ משמע דלהשתמש בו ע"י האור אסור משום דחם מקצתו חם כולו אמרינן לאסור אבל לא לענין הכשר עכ"ל ובדרישה ובב"ח האריכו מאד לישב דהרא"ש אינו נגד דעת הטור ונדחקו מאד בדברי הרא"ש ע"ש ולפע"ד נראה פשוט דדברי הרא"ש הן כפשטן ואינו חולק אמ"ש הטור ודעת הטור הוא כדעת הרא"ה שכתב בב"ה דף קכ"ה ע"א וז"ל והוי יודע דהחזרת כבשונות אינו הכשר כהגעלה בכלי מתכות דהתם הוא להפליט מה שבלע אבל ליבון בשום מקום אינו מפליט כל איסור שבו אלא כלוי הוא שמכלה איסור שבתוכו ולפיכך הוא הכשר ונפקא לן מינה דאילו שפוד של מתכות דקי"ל חם מקצתו חם כולו ונשתמש בו איסור במקצתו הרי הוא כולו נאסר כאילו נשתמש בכולו וכשבא להכשירו בליבון לא די לו ללבן עד כדי אותו מקצת שנשתמש בו באיסור לפי שאין הליבון מפליט בלעו אלא מכלה וכשמכלה עד כדי אותו מקצת לא די לו בכך שכשיבא להשתמש בו בהיתר יפלוט איסור ע"י אותו מקצת שלא הוכשר אבל בקדרה של מתכת שנשתמש בה איסור במקצתו די לו בהכשר הגעלה עד כדי אותו מקצת דהגעלה הכשר פליטה הוא וכבכ"פ וכבר פלט כל מה שבלע ואף על פי שמפעפעת הבליעה על ידי הלחות ביותר מכדי שיעור התשמיש כך עכשיו בהגעלה ע"י הלחות פולט הכל עכ"ל וזהו דעת הטור והרא"ש הוא מיירי בלבון ולכך לא נכשר כולו אלא דס"ל דמ"מ להשתמש בו שלא ע"י האור סגי בהכי ואפשר גם הרא"ה מודה לזה והא דלא כתב הטור דבלבון צריך להכשירו כולו היינו משום שסמך עצמו על מ"ש הטעם משום דכבכ"פ וזה לא שייך כי אם בהגעלה ולפ"ז גם הרב דכתב טעמא משום דכבכ"פ אפשר דמודה בלבון אף על פי שלא נשתמש איסור ע"י האור אלא במקצתו צריך לבון בכולו ודלא כהעט"ז שהכניס בדברי הרב כשמגעיל או מלבן המקצת כשר דכבכ"פ מיהו כל זה לסברתם דאע"ג דלא נשתמש האיסור אלא במקצת מפעפעת הבליעה ע"י הלחות ביותר מכדי שיעור התשמיש ולפ"ז אפילו לדעת הרא"ה וסייעתו דאתכשר בהגעלה במקצתו אם נשתמש בו בהיתר קודם ההגעלה באותו מקצת שלא נשתמש בו האיסור הרי ההיתר נאסר אבל מהר"מ מ"ץ כתב בתשובה וז"ל איסור שנפל על הקדרה במקום א' אין צריך הגעלה בכולו כי כן אמר הרא"ש והא דאמרינן חם מקצתו חם כולו היינו דוקא לענין זה דאם הכלי נעשה חם בראש אחד ונפל האיסור בראש השני לענין זה מהני חם מקצתו חם כולו שגורם חמימתו לאיסור ליבלע בראש השני אבל לא מהני שאם נפל האיסור מצד אחד שיהא מתפשט בצד השני ע"כ. ומביאו הבית חדש וכתב עליו ולא קיימא לן הכי אלא נקטינן כמו שכתב הרשב"א וכן הוא דעת רוב הפוסקים עכ"ל ולא ידעתי מנא ליה הא דאדרבה דעת רוב הפוסקים כמהר"מ מ"ץ והכי קיימא לן וכמו שאבאר וכן כתב מהרש"ל פרק גיד הנשה סימן מ"א וז"ל ומהר"מ מ"ץ בעל הוראה היה מן הגדולים האחרונים וכן נראה לי עיקר ולא כדברי הרשב"א דס"ל שנאסר כולו דלא נאסר אלא מקום נפילתו עכ"ל והכי קי"ל לעיל סי' צ"ד דכף של מתכת שנתחב בקדרה א"צ לשער אלא כנגד מה שנתחב ולא כנגד כל הכף וכתבו הש"ד סימן פ"ה והסמ"ג לאוין קמ"א דף נ"ב והסה"ת והגמ"יי פ"ט מהמ"א והמרדכי פכ"ה והאו"ה כלל ל"ז דין ב' ושאר פוסקים הטעם דאף על גב דחם מקצתו חם כולו מכל מקום אמרינן דהולך בליעתו בכולו והיינו כדברי מהר"מ מ"ץ וכ"כ מהרא"י בת"ה ס"ס קל"ב ובפסקיו סי' קנ"א ע"ש שהאריך ומבואר מדבריו דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מכל מקום האיסור הנבלע בכלי חם אינו מתפשט ביותר ממקום שנשתמש בו האיסור והכי ודאי קי"ל ואפשר דגם הטור והרב בהג"ה שכתבו משום דכבכ"פ אין ר"ל שמוליך בליעתו אלא ר"ל שלא בלע רק במקצת כך בשעת פליטה אין בו איסור רק במקצת וק"ל וע"ל סי' צ"ב ס"ק ט"ז וא"כ העולה מזה דכלי מתכות שנשתמש איסור במקצתו ואח"כ נשתמש היתר במקצת האחר מותר בדיעבד וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין מ"א דבדיעבד שרי מיהו י"ל דהיינו דוקא בחם שע"י בישול לא אמרינן דמוליך בליעתו בכולו אבל בחם שע"י האור ממש אפשר דכ"ע מודו לדעת הרא"ש והרא"ה דלעיל דהאיסור מתפשט בכולו וכן משמע מדברי האו"ה כלל ל"ז דין ב' להדיא שכתב וז"ל וא"צ לבטל כל הכף של מתכות דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ מאחר שחימומו רק ע"י חמין ולא ע"י האור עצמו אינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו עכ"ל משמע דע"י האור עצמו מוליך בליעתו בכולו ומשמע נמי מדברי האו"ה אלו דעל ידי האור מוליך נמי פליטתו בכולו ונראה דאין זה נגד הרא"ה וסייעתו דלעיל דסבירא ליה דלבון לא מהני במקצת דאה"נ דמודה האו"ה דבלבון לא שייך פליטה שאינו מפליט אלא מכלה אלא בא לומר דהיכא דשייך פליטה מפליט בכולו כגון שפוד של איסור שצלו בו על האור בשר שצריך ס' נגד כל השפוד דכיון שמפליט בבשר ע"י לחות הבשר מוליך פליטתו בכולו כן נ"ל:

(יח) כבכ"פ. וסגי בהכשר מקצתו והיינו בדיעבד אבל לכתחלה ג"כ צריך להכשיר כולו כמ"ש הרב בא"ח סי' תנ"א ס"י וכ"פ מהרש"ל שם והאו"ה כלל נ"ח דין מ' ובזה א"ש דל"ק מה שהקשה הב"ח בא"ח סי' תנ"א סי"א דברי הטור אהדדי ע"ש:


ט"ז

ודוקא אם נשתמש בכולו כו'. יש לעיין דעת רמ"א בזה כי זהו מדברי הטור שחולק על הרשב"א שכתב כל' הש"ע בסעיף זה וכתב הטור עליו ונ"ל דוקא כשנשתמש בכולו כו' וא"כ למה כתב רמ"א בל' זה כאילו הוא מוסכם על לשון הש"ע שקודם לו ואין לומר שרמ"א מפרש שהטור לו בא אלא לפרש דברי הרשב"א במה שכ' אבל לענין הכשירו לא עלה הכשר עד שיכשיר כולו דהיינו אם צריך להכשיר מחמת שנשתמש בכולו באיסור אבל אם נשתמש בקצתו די בהכשר קצתו. זה אינו דמבואר בהדיא בת"ה הארוך דף קכ"ח ע"ב דאף אם לא נשתמש אלא במקצתו באיסור צריך הכשר לכולו וכ"כ בהדיא במשמרת הבית שם שהוא דברי הרשב"א כמו שנעתיק בסמוך אלא ע"כ הטור חולק על הרשב"א בזה ועיקר הפלוגתא תלויה בסוגיא דאיתא פ' דם חטאת (זבחים דף צ"ו) דאמרינן דבתרומה לא בעינן מריקה ושטיפה אם בישל תרומ' בקדירה אלא דוקא בבישל בה חטאת ופרכינן עליה שם דגם בתרומה בעינן הגעלה למה שנבלע ומשנינן לא צריכא אלא לדאמר מר בישל חטאת במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי ומזה נתמעט תרומה דאין צריך מריקה ושטיפה אלא במקום שבישל לבד. ובזה יש מחלוקת בין הרשב"א בת"ה הארוך ובמשמרת הבית שלו ובין ב"ה להרא"ה דהרא"ה ס"ל כי היכי דאימעט תרומה הכי נמי איתמעט חולין האסורים וע"כ כתב דבדבר הצריך הגעלה די כשמגעיל מקום שנבלע האיסור לחוד דכבולעו כך פולטו אבל בצריך ליבון לא די ללבן מקום הבלע לחוד אלא כל הכלי דחם מקצתו חם כולו וטעם החילוק בזה לפי שהכשר הליבון אינו עושה הפלטה במה שבלוע אלא שהוא מכלה האיסור שבתוכו ואם מלבנו במקום הבלוע לחוד אינו מכלה רק במקום הליבון לחוד ומה שנאסר בשאר הכלי נשאר עדיין משא"כ בהכשר הגעלה שהוא עושה הפלטה מה שבלע ע"כ כשמגעיל מקצת ע"י הלחות פולט הכל והרשב"א במשמרת הבית כתב וז"ל דמההיא דזבחים אין ראייה לכלי שבלע איסור גמור כנבילה שלא יהא צריך להכשיר כולו דלא ממעטינן שם אלא בבלע היתר כגון בשר בחלב וטעמא כל שנחלש טעם הבשר על ידי הגעלת אותו מקצת כלי שבישל בו שוב אין ראוי לחול שם איסור חלב אח"כ ובתרומה נמי נתן טעם בזה כמ"ש שם אבל בשאר איסור גמור כנבילה וכיוצא בה אני אומר בישל במקצת כלי שצריך להגעיל כל הכלי כו' דעל ידי הבישול מתפשט ונבלע בכולו ואפשר דמשום הכי אמרו בסכינא דפיסחא מגעיל להו ולקתייהו ברותחין לפי שהסכינין משתמשים בהם בדברים רטובים שיש בהם מרק להבליע דחמץ בפסח אסור הוא כשאר איסורין ומיהו אפילו נשתמש בסכין בחמץ בחמין קאמר רב אשי דפרזלייהו בנורא וקתייהו ברותחין אף לכשתמצא לומר דמקצת הסכין שבתוך הקתא בולע דחם מקצתו חם כולו אפ"ה אפשר דאותו בלע דפרזילא דתוך הקתא נפלט מחמת ליבון של סכין וע"כ הגעלה שמגעילו עוד דיו לו עכ"ל. מבואר כוונתו דאע"פ שבלע ע"י אור וצריך הכשר ג"כ על ידי אור מ"מ דיו לברזל דבתוך הקתא ברותחין לחוד כיון דהברזל נתלבן נקלש גם החלק שבתוך הקתא וע"פ זה מיושב לי ג"כ מה שהביא ב"י דברי הרא"ש בסוף עבודת כוכבים וז"ל בשם ריב"א דסכינים של עובדי כוכבים צריכין ליבון כיון דהעובד כוכבים דרכו לתקן בהם פתילות של חלב בפי הנר בשעה שהוא דולק ואר"ת דאת"ל דמתרמי הכי כל כמה שאין הישראל משתמש בו ע"י האור סגי ליה בהגעלה ולא נהירא דכיון דתשמישו ע"י האור לא סגי בלא ליבון ופולט תמיד מעט מעט ככל הגעלות כו' ויראה שיספיק אם ילבין חודו של סכין לפי מה שרגילין העובדי כוכבים להשתמש בו באור אע"פ שחם מקצתו חם כולו ונתפשט האיסור בכולו מ"מ כיון שאין הישראל משתמש בסכין על ידי האור סגי ליה בהכי עכ"ל וקשה כיון דכבר סתר הרא"ש דברי ר"ת שהתיר מכח טעם זה שאין הישראל משתמש בו ע"י האור ודחאו היאך כתב הוא עצמו כן בסוף. וראיתי דוחקים רבים בזה ונ"ל דהוא על פי מה שזכרנו דהרא"ש מיירי שם עכ"פ בהגעלה אלא דמפני חשש תשמיש בחלב רותח יש להצריך ליבון ובודאי לא מהני להרא"ש הגעלה לחוד היכא שבלע ע"י האור אלא לענין זה מהני דלא נימא כיון שחם מקצת הסכין דהיינו ראשו של סכין בפתילות חלב אצל העובד כוכבים חם כולו ונצטרך ללבן כולו דוקא לזה אמר שאינו כן אלא כיון שנתלבן המקצת נקלש הבלוע שנבלע בשאר הסכין לענין שמהני לו אח"כ הגעלה כן נראה לע"ד ברור. והנה הטור ס"ל דלא כהרא"ה שמחלק בין הכשר ליבון ובין הכשר הגעלה ולא כהרשב"א שמחמיר בכל גוונא להכשיר כל הכלי דוקא אלא ס"ל בכל הכשרים בין ע"י ליבון ובין ע"י הגעלה אם הוכשר המקצת הוכשר כולו ונראה דגם הטור אינו מיקל כאן אלא בדיעבד אבל לא לכתחלה דאל"כ קשה הא הוא עצמו כתב בהלכות פסח שצריך להגעיל גם ידות הכלים אלא ודאי דהתם מיירי לכתחלה. ואם כן יש לתמוה על רמ"א למה כתב דברי הטור כאן כאילו הם דרך פירוש על דברי הש"ע ובאמת חולק עליהם כמו שביארנו גם לענין הלכה יש לתמוה למה חלק על הב"י שכתב שיש לפסוק כהרא"ש והרשב"א המחמירים דלא סגי בהכשר המקצת וראוי לשמוע להם בפרט באיסור דאורייתא. ומ"מ נראה לענ"ד דבשפוד שצלו בו בשר שלא נמלח ורוצה ללבנו לצלות בו בשר כשר די בליבון המקצת דהיינו במקום שהגיע האיסור כיון דאפילו צלה בו בשר היתר בלא ליבון כלל כשר בדיעבד כמ"ש בסי' ע"ו ומטעם דנורא משאב שאיב אלא דאם צלה בו בשר נבילה נראה לע"ד דאסור בדיעבד כמו שכתבתי בסי' ע"ו דציר נבילה מסריך סריך ולא אמרינן ביה כבולעו כך פולטו וכדאיתא בכמה דוכתי ובודאי נאסר השפוד באותו מקום ואם כן לא יפה עושים אותן הולכי דרכים שלוקחים שפוד של עובד כוכבים ומלבנין החלק העליון שצולין בו ולא יותר אלא דבדיעבד ודאי אין לאסור אם לא ליבן רק המקצת מידי דהוה אידות הכלים דכשר בדיעבד אם לא הגעילם כמו שכתב רמ"א בהלכות פסח ואפילו לכתחלה נראה דאם מלבן השפוד חלק גדול גם במקום שלא הגיע שם האיסור אף שלא ליבן כל השפוד כולו סגי כיון שמקום שלא הוכשר הוא מרחק רב ממקום הצלייה כן נראה לי:

באר היטב

(ט) בקצתו:    פי' הש"ך דסגי ג"כ בהכשר מקצתו והיינו בדיעבד אבל לכתחלה צריך להכשיר כולו כמ"ש הרב בא"ח סי' תנ"א ס"י והט"ז חולק על הג"ה זו ופסק דלא סגי בהכשר מקצתו ומ"מ כתב דנראה דבשפוד שצלו בו בשר שלא נמלח ורוצה ללבנו לצלות בו בשר כשר די בליבון המקצת דהיינו במקום שהגיע האיסור כיון דאפילו צלה בו בשר היתר בלא ליבון כלל כשר בדיעבד כמ"ש בסי' ע"ו מטעם דנורא משאב שאיב אלא דאם צלו בו בשר נבלה נראה דאסור בדיעבד (דציר נבלה מיסריך סריך) מיהו בהולכי דרכים נראה אם מלבן השפוד חלק גדול גם במקום שלא הגיע האיסור שם אף שלא ליבן כל השפוד כולו סגי אפילו לכתחלה כיון שמקום שלא הוכשר הוא מרחק רב ממקום הצלי עכ"ל והש"ך כתב דבכלי מתכות שנשתמש איסור במקצתו ואח"כ נשתמש בו היתר במקצתו האחר שלא נשתמש בו בפעם הא' הותר בדיעבד מיהו היינו דוקא כשנאסר בחום שע"י בישול אבל בחום שע"י האור ממש כ"ע מודו דהאיסור נתפשט בכולו ולכן שפוד של איסור שצלו בו בשר על האור צריך ס' נגד כל השפוד דכיון שמפליט בבשר ע"י לחות הבשר מוליך פליטתו בכולו עכ"ל.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש